בימאי : שי כנות
שחקנים : אושרי כהן, אלי פיניש, גל גדות
זהו סיפורו של עמי שושן, חלוצה המצטיין של קבוצת הכדורגל בני ירושלים. אין משחק שעמי לא מבקיע שער והוא התקווה של קבוצתו לשמחתם של אוהדיו העוקבים אחריו לכל משחק.
בכניסה למועדון לילה, הוא פוגש את מירית (גדות) ומתאהב בה מבלי לדעת שהיא "רכושו" של המאפיונר המקומי "כושי בוקובזה" (פיניש)
בעקבות טעות פטאלית זו , הוא מקבל עונש חינוכי ונאלץ לצאת בפומבי מהארון ולהודיע לעולם "אני הומו".
בדרך כלל אני מחפש את הדמות הדומיננטית בסרט, זאת שתמיד אנו מחכים בדריכות שתעשה או שתגיד את המילה הנכונה בדיוק בזמן הנכון, לצערי לא מצאתי בסרט אף דמות כזו.
משחקו של אלי פיניש כמאפיונר לא משכנע, גם חברו לפשעים יוסי מרשק לא, למרות שמאוד אהבתי אותו בסדרת "פלפלים צהובים".
התפלאתי ממשחקה הגרוע של גל גדות , שמשחקת בתפקידים ראשיים בשוברי קופות אמריקאים סרטים כמו "מהיר ועצבני" לצד טובי שחקני האקשן, שם נותנת משחק מעולה , בסרט הנוכחי אין טעם במשחקה ואף גורם לאי-נוחות מסוימת-שלא לומר "תהיי יפה ואל תדברי..."
אני מקווה שבסרט שהיא מצלמת עכשיו-Wonder Woman תשחק טוב יותר -ואולי זה הכל על פי תקציב של סרט אבל דעתי האישית-שחקן טוב אמור לשחק טוב בכל סרט .נקודה.
הבימוי לא רציף, לא מקצועי, אבל בל נתעלם מהעובדה שהבימאי –שי כנות אחראי בין השאר על לא מעט סדרות איכות כמו : הבורר ,מעורב ירושלמי ופעם בחיים.
אושרי כהן - מתוך הסרט.
אחרי שראיתי את "מי מפחד מהזאב הרע" חשבתי שהקולנוע הישראלי תופס תאוצה , זה לא קרה בסרט הזה.
מה שמציל מעט את הכבוד של הסרט אלו המקומות בהם הוא צולם, מרכז הבילוי האולטימטיבי ממילא בירושלים, פשוט מקום מקסים במיוחד בלילה.
המשפט של הסרט : "אל תלכו נגד הלב"
למרות שהסרט לא מצליח להתרומם, יש בו מעט קטעים נחמדים לא יותר. סרט קליל של קיץ.
הציון שלי הפעם : 5.5 כי בכל זאת-סרט ישראלי ואנשים עבדו (קצת?)
חפשו אותי בפייסבוק "מדברים קולנוע".
דני פרידמן.
