לאחר קום המדינה פעלו המכונות האלקטרומכניות אצל גורמים ממשלתיים ופרטיים בהם:מל"מ – המרכז למיכון משרדי בירושלים. הוקם בשנת 1954 על ידי אהרון גרץ כיחידת סמך במשרד האוצר, ונתן שירותי עיבוד נתונים ומערכות מידע ממוחשבות למשרדי הממשלה (למעט משרד הביטחון). למעשה, המרכז פעל כלשכת שירות, לשכה שנתנה שירותים ומכרה למוסדות הממשלה שעות עבודה על מכונות חישוב ממוכנות (לאחר מכן על מחשב) וכן עסקה בפיתוח מערכות. מל"מ השתמש בתחילה במערכות מיכון ומשנת 1961 במחשב מתוצרת IBM.
ממ"ס – מרכז מיכון וסטטיסטיקה בצה"ל, שנתן שירותי חישוב ומיכון למערכת הביטחון. גוף זה התמזג בממר"מ עם הקמתו. ממ"ס הפעיל מערכות עיבוד נתונים שהתבססו על ציוד מתוצרת IBM בשיטת כרטיסים מנוקבים בעלי 80 טור. תהליך הייצור כלל שורה של מכונות, החל ממכונות לרישום נתונים ואימותם, דרך מכונות מיון, מפענחות, מזווגות, מעתיקות, מחשבות ומלווחות.
חברות פרטיות וממשלתיות – ובהן חברת החשמל, אתא, תנובה, המשביר המרכזי ובנק לאומי.
אמ"ן השתמש בתשתית הממוכנת שנשארה מהמנדט הבריטי לצרכיו ובשנת 1949 קלט מכונות חישוב מתוצרתIBM בסיוע של הנרי פולק, יהודי ממוצא צ'כי. פולק היה איש IBM.לצורך חישובים מורכבים השתמשו במחשב "ויצאק" שנבנה במכון וייצמן (משנת 1955). התשלום עבור שעת עבודה למחשב ב-1963 היה 810 ל"י (בערך פי שניים מהשכר הממוצע של שכיר במשק).
בשנת 1960 הוקמה שע"מ (שירות עיבודים ממוכנים) – יחידת המחשב במשרד האוצר, שסיפקה שירותי מחשוב למס הכנסה. שע"מ קיבל שירותי מחשוב בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולאחר מכן במל"ם. אולם אנשי שע"מ לא היו מרוצים מהשירות שקיבלו במל"ם ובשנת 1963 הגיע לשע"מ מחשב אלקטרוני מסוגNCR315 . זאת בניגוד לפילקו של ממר"מ ולמחשבIBM של מל"ם. בראשית שנות ה-70 עברו גם שע"מ וגם הממר"מ לשימוש במחשבי IBM.
מן ההכרח לציין כי ייצור מחשבים לא היה אף פעם תחום מפותח בישראל, בעיקר עקב חוסר כדאיות כלכלית. כיום, כלכלת ישראל בתחום המחשבים מתבססת בעיקר על מרכזי מחקר ופיתוח, על בתי תוכנה ושירותים וכן על מעבדות הרכבה למחשבים. מקורם בסין ובמזרח הרחוק.
בכל זאת, נעשו כמה ניסיונות משמעותיים. ההתחלה הייתה בשנת 1947, כאשר חיים וייצמן, לימים הנשיא הראשון, פנה אל פרופ' חיים פקריס מאוניברסיטת קולומביה וביקש שיקים מחלקה למתמטיקה שימושית בישראל. פקריס הסכים אך התנה את הסכמתו בהקמת מחשב במכון ויצמן שיהיה זהה לזה שעמד לרשותו באוניברסיטת פרינסטון, מכיוון שמחקריו הצריכו חישובים רבים. מכון וייצמן נחנך בסוף שנת 1949, לאחר תום מלחמת העצמאות, עם חיים וייצמן כנשיא, ארנסט דוד ברגמן כמנהל מדעי ומאיר וייסגל כיושב ראש הועד המנהל.
פקריס הגיע לארץ ביחד עם צוות של מהנדסים וטכנאים בראשות ד"ר ג'ראלד אסתרין, בן חסותו של ג'ון פון ניומן (שהיה שותף לבניית פצצת האטום ולפיתוח המחשב האלקטרוני), האיש שבנה את המחשב באוניברסיטת פרינסטון. אסתרין ופקריס בנו ביחד עם צוות ההקמה את המחשב הראשון שנבנה בישראל, הידוע בכינויו: "וייצק" (WEIZAC, Weizmann Automatic Calculator). בישראל שנשלטה באותה עת על ידי ההסתדרות, חברת העובדים ומפא"י, חששו אנשי ציבור ופוליטיקאים שהמחשבים יירשו את מקומם של העובדים. דוד בן גוריון בחן את העניין וביקר במכון וייצמן. הוקמה ועדה שבה השתתפו אלברט איינשטיין, ג'ון פון ניומן ורוברט אופנהיימר (אבי פצצת האטום). איינשטיין היה ספקן ולפי המסופר שאל: "מה מדינה כל כך קטנה תעשה עם מחשב כה גדול?". הוועדה החליטה בסופו של דבר בחיוב ובניית המחשב הראשון בישראל יצאה לדרך. התקציב שאושר לצורך בניית המחשב היה בהיקף 50,000 דולר – כחמישית מהתקציב של מכון וייצמן, אך לבסוף עלה רבע מיליון דולר. הבנייה בארץ הייתה עדיין חסכונית להפליא, בהשוואה למיליונים שעלתה בניית המחשב בפרינסטון.
בנייתו של המחשב, שהיה הראשון שנבנה מחוץ לאירופה, לפי התוכניות מפרינסטון, נמשכה שנה וחצי בלבד. בהיעדר כל תשתית טכנולוגית, נבנה המחשב בחנות לחלקי חילוף של אופניים ומאווררים שהוחזקה ביישוב אזור על ידי שני עולים מבולגריה. פרופ' אביעזרי פרנקל, שהיה מהנדס צעיר בצוות שבנה את ווייצק, סיפר שבחנות זו בנו את המרכבים (בקליטים) שעליהם הותקנו הנורות, הנגדים והכבלים. המחשב נמצא באולם עצום במכון וייצמן ולידו היה בניין נפרד ובו מיזוג האוויר הנדרש, מכיוון שללא קירור – המחשב היה נמס. "וייצק" הורכב מ-2300 שפופרות רִיק שהפעלתן הפיצה חום, בניגוד לטרנזיסטורים שמהם בנוי המחשב כיום.
בשנת 1955 החל ה"ווייצק" לפעול. יכולת החישוב של המחשב הענק בממדיו הפיזיים הייתה 4 קילובייט. במונחים של היום מדובר במייל קצר ויכולת זו נראית מעוררת רחמים, אולם זיכרון זה היה גדול פי 4 מזה של קודמו בפרינסטון. בהדגמה שנערכה לעיתונאים הוכיח "וייצק" את יכולתו לבצע פעולות חישוב מסובכות. שאלה מתמטית שפתרונה היה אמור לקחת יומיים – נפתרה על ידי המחשב בכמה דקות.
פרופ' אביעזרי פרנקל, שהיה מהנדס בצוות ההקמה ושאחר כך הפעיל את המחשב ותחזק אותו, סיפר שכאשר רצו להפעיל את המחשב בפעם הראשונה וחיברו אותו לחשמל, פרצו עשן ואש (ממש בדומה לזיקוקים) וכל האורחים החשובים שהוזמנו ברחו לכל עבר...אחר כך תוקן המחשב והכול פעל כמו שצריך. כשנה לאחר הבנייה זכה המחשב להיות המחשב הרביעי בעולם שבו הותקנה מערכת זיכרון מסחרית של טבעות מגנטיות, וכתוצאה מכך הפך להיות אחד המחשבים המהירים בתקופתו. במשך השנים הותקנו בו שיפורים רבים נוספים והוא פעל במשך 9 שנים, עד שנת 1964. המחשב היה חיוני ביותר לביצוע חישובים מורכבים והוא הופעל במשך 24 שעות ביממה. בין היתר נחקרו בעזרתו נושאים כגון גאות ושפל, מבנה כדור הארץ, גבישים, מבנה החומר, רעידות אדמה, תורת הקוונטים, חקר חומרים מגנטיים, גאופיזיקה, ספקטרוסקופיה בעזרת קרני X, תהודה מגנטית גרעינית, בדיקת מעגלים דיגיטליים ועוד. זמן ההפעלה חולק בין גופים שונים ובהם הטכניון, האוניברסיטה העברית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואחרים. צה"ל ומערכת הביטחון השתמשו בו גם לצרכים מבצעיים. כשהצבא לא הסתפק בזמן שהוקצה לו, כנראה שעה בשבוע, הוא פנה לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, כדי שישכנע את מאיר וייסגל, יו"ר הועד הפועל של המכון, שינחה את פקריס, ופקריס הקציב זמן נוסף, ככל הנראה בשעות הקטנות של הלילה, לפנות בוקר. מכון וייצמן המשיך בפיתוח וייצר את "גולם 1" ואת "גולם 2" שהיו מהירים פי 100 מ"ווייצק". "גולם 1" נכנס לשימוש בשנת 1965. הכינוי "גולם" בא בעקבות האגדה על המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא בן בצלאל), בן המאה ה-16. הוא היה בקיא באוצרות היהדות ובמדע של זמנו. לפי הסיפור, הוא יצר דמות אדם מחומר, הפיח בה רוח חיים ושלח אותה כדי לנקום במי שזמם לפגוע ביהודים.
עוד לפני בניית הגולם, בתחילת שנת 1963, רכש המכון (באמצעות תרומה של הלורד רוטשילד) מחשב מדגם A1604 מתוצרת חברת Control Data . מחשב זה היה אז אחד המהירים בעולם. הוא החליף למעשה את מחשב ה"וויצק". בנייתו של "גולם 2" הושלמה בשנת 1974 ואז כבר היה במכון וייצמן מרכז חישוב שבמרכזו עמד מחשב IBM והוחלט שלא לבנות מחשבים נוספים במכון.
המשך יבוא.
