כותרת
> C;
1/1
ילדודס

ענת עזר על מה לעשות כשהילד אומר "הם לא רוצים לשחק איתי!"

משגב | פורטל משגב ילדודספורסם: 15.02.16 , 08:00שם הכותב/ת: ענת עזר
 קשיים חברתיים של ילדים – גורמים ודרכי טיפול

לעיתים קרובות אני שומעת את הדברים: "הילדה שלי נשארת לבד בהפסקה", "הילד שלי מגיב באלימות כל פעם שהוא רב עם חברים", "אף פעם לא מתקשרים להזמין אותה או מבקשים לבוא אליה", "הילד שלי נעלב מכל דבר ומגיב בבכי". אחת החוויות הקשות של הורים בנוגע לילדם היא הכרה שילדם דחוי חברתית, ואכן, קשיים חברתיים גורמים לילדים למצוקה משמעותית, מצוקה שלעיתים רבות אין מדברים בה לידם. הילד וההורים אינם מבינים את הגורמים לקשיים החברתיים ומה ניתן לעשות בכדי לחולל שינוי. מיומנויות חברתיות נרכשות בתהליך ממושך המתחיל עם הלידה ונמשך לאורך הילדות, ההתבגרות והבגרות. מאחר שראשית תהליך למידת המיומנויות החברתיות הוא בילדות, הרי שרבים מהילדים הסובלים מקשיים חברתיים יחוו קשיים אלו גם בהתבגרותם ובבגרותם, אם קשיים אלו לא יטופלו בהתאם.
יש גורמים שונים שעשויים להשפיע על יכולות הילד ליצור קשרים חברתיים:
  • הפרעת קשב וריכוז – ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז אינם פנויים ללמידת המיומנויות בגילאים הצעירים כיוון שהם מאוד מוסחים ולעיתים עם קשיים בוויסות חושי ורגשי, אך רצונם להשתלב בחברה הוא בדיוק כמו של כל ילד בן גילם. ילדים אלו מתאפיינים בקשיים להצטרף למשחק, לדחות סיפוקים, לשתף פעולה במשימות, ביכולת לקבל מרות וביכולת להביע רגשות חיובים או שליליים בהתאם לסיטואציה. ילדים אלו חווים מגילאים מאוד צעירים דחייה ותחושות אשם, ולכן לא מתאפשרת להם הלמידה והם מאוד זקוקים לתיווך חברתי – גם של ההורים וגם של המערכת החינוכית
  • המשפחה – היעדר הנחיה נכונה של הילד (למשל פינוק מוגזם, קושי בהצבת גבולות), סביבה המספקת מודל לקוי כגון אלימות פיזית ומילולית בבית, או סביבה משפחתית שאינה יכולה להכיל את הקשיים הרגשיים של הילד ומגיבה בדחייה (על ידי ההורים והאחים). הילד מפנים את הדימוי השלילי ומסגל התנהגויות שמרחיקות ממנו ילדים או שהוא מתרחק מהילדים בכדי לא לחוות דחייה
  • סביבה חברתית – לעיתים הילד חווה דחייה על רקע שוני בצבע עור, מבטא כבד, שוני תרבותי או נכות
  • טראומות שונות שמפתחות תגובות חרדתיות כמו בכי מוגזם, הסתגרות, הימנעות מלהשתתף בפעילות מציפה
השלב הראשון בטיפול בקשיים חברתיים הוא איתור מקור הקושי. לאחר שמזהים את המקור ניתן להתאים תוכנית טיפולית המתמקדת בילד עצמו, בסביבה המשפחתית או במערכת החינוכית חברתית.
דרכים להתמודדות:
  • המסגרת הטיפולית הקבוצתית היא המתאימה והיעילה ביותר לאבחון ולטיפול בבעיות חברתיות מאחר שהיא מאפשרת להתייחס במקום לקשיים שנחווים "כאן ועכשיו" ולא להסתפק בתיאור סובייקטיבי של אירועים שהיו במקום ובזמן אחר. הקבוצה מאפשרת לילד לתרגל מיומנויות חברתיות בסביבה מוגנת ובתיווך מנחת הקבוצה. ההתנסות החברתית עם בני אותו גיל יכולה להשפיע רבות על מושג העצמי של הילד, על ביטחונו העצמי ועל יכולתו להתמודד עם בני אדם אחרים בעתיד
  • הדרכה הורית – הסביבה הביתית מהווה מודל חשוב מאוד בהתפתחות החברתית והיא מעין "מעבדה" שבה הילד יכול להתנסות בשינוי. לכן, אם מקור הקושי הוא בבית או שהקושי החברתי השפיע גם על האינטראקציה המשפחתית, חשוב לעשות שינויי דפוסים גם בבית, שהוא המקום הבטוח של הילד, כמו: תיווך של ההורים בין הילד לבין אחיו ובין הילד לבין חבריו. כמו כן ניתן לסייע לילד ללמוד להביע רגשות בעזרת משחקים שונים
  • הדרכת הצוות החינוכי – במקרים רבים הקושי החברתי של הילד בא לידי ביטוי בגן או בביה"ס ולכן מאוד חשובה גם ההתגייסות של הצוות לשינוי דפוסים בכדי לעזור לו. במקרים רבים, גם בביה"ס ניתן לעזור לילד בעזרת חיזוקים התנהגותיים ורגשיים וע"י תיווך בינו לבין הילדים, הטלת משימות חברתיות עם ילד או ילדה שיֵדעו להתמודד איתם, ועוד.