17 ינואר 2019,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

פרשת השבוע מאת יהונתן גרילק

Share

פרשת השבוע מאת יהונתן גרילק

מערכת הפורטל
אימרה שבועית: אדם וממונו אינם יכולים להשאר יחדיו לנצח. או שהממון נלקח מהאדם, או שהאדם נלקח מהממון. {רבי נחמן מברסלב}
סטטוס שבועי:
הרצון הפנימי של האנושות כולה, היא באמת להפיק את הטוב ביותר מההזדמנות הגדולה והנפלאה כל כך שנקראת חיים, לגלות מהו העולם, לצלצל בכל הכח בפעמוני הערכים ולבדוק אם הם לא נשברים. ישנם אנשים אמיצים שאינם חוששים לנסות ולנשום עמוק את כל האמת שהם מסוגלים, על ידי התנתקות מתרבות חיים של אשליות וריגושים חולפים, בעיקר כדי לא לגלות, כשהחיים יגיעו לסופם, שהם לא באמת חיו...
ציטוט שבועי:
מוזר מאוד שהדתות החיות של העולם, כולן בנויות על רעיונות שנלקחו מיהודים. הבעיה איננה אם או מה קרה, אלא מדוע זה קרה כך? למה ממשיך גזע זה להתקיים, מדוע חיה היהדות???... לא נוכל לתת תשובה לשאלות אלה... פה הייחוד היהודי! {ההיסטוריון האמריקני ט' ר' גלובר}
סיפור שבועי:
'מיכל, אחות רחוקה' / שרית אמיחי
האזנתי לתוכנית רדיו בשעת הערב. לשידור עלתה בחורה צעירה. היא ביקשה את עזרת המאזינים והשדרן, בקבלת החלטה, או לפחות בבירור מניעים שיסייעו לה לדעת אנה פניה מועדות.
אלו היו דבריה:
אקרא לעצמי בשם בדוי, מיכל. אני מצפון תל אביב, בת עשרים פלוס. נולדתי בארץ. למדתי בבתי הספר הטובים ביותר באזור מגורי וסיימתי בהצטיינות. הכרתי בחור מקסים. אנחנו יוצאים כשנתיים ומעוניינים למסד את הקשר. הוא בנאדם נהדר. אני מאוהבת בו והוא בי. אנחנו מסתדרים מצוין. כיף לי לשהות לצדו, ואני נהנית מכל רגע במחיצתו. החיים פשוט טובים ומחייכים אלי. הוא מתחשב, עדין, תומך. כל מה שיכולתי לחלום ומעבר.
אבל, ישנה בעיה אחת. הוא איננו יהודי. הוא מוסלמי חילוני. על מנת שנוכל למסד את הקשר ולהתחתן, אצטרך להתאסלם...
חשוב לי להדגיש, שאני באה מבית פתוח לגמרי, חילוני לחלוטין, ואין לי שום דבר עם עצם היותי יהודיה. אין לי מושג מה זה בכלל. אני רואה את עצמי כישראלית, אני לא רואה את עצמי כיהודיה ולא יודעת מה זה בכלל, 'להיות יהודיה'.
ההורים שלי, כמוני. אבל אין לי ספק, שברגע שאכריז על צעד כזה, הם יכעסו ולא יקבלו זאת. הם לא יידעו לומר לי, מדוע בעצם הם כועסים ומסרבים לקבל חתן ערבי לבתם. אני מבקשת, אם יש מי מהמאזינים, שיוכל לתת ולתרום מניסיונו, לומר לי במה כל זה כרוך, ובכלל, אפילו סתם עצה טובה.
מיכל, סיימה לספר את הסיפור, ואני - נאלמתי דום. התיישבתי על כסא, ולא יכולתי להמשיך לטגן חביתות לארוחת הערב.
בקול רם אמרתי לעצמי: וואוו. כמה שזה עצוב. קורע את הלב וכל-כך עצוב! נערה חיה וגדלה למעלה מעשרים שנה, במדינת היהודים, ואין לה מושג מה זה 'יהודי'.
מאזינים החלו לצלצל ולהגיב. הדעות נחלקו לכאן ולכאן. תחילה עלה אדם מבוגר לשידור, ומחה על העניין בקול צועק וכואב: אל תעשי צעד כזה. את לא יודעת לאיזה 'בוץ' את נכנסת. הוא יכול להיות נחמד בהתחלה ואחר כך לקחת אותך לגור עמו בכפר, לדרוש ממך להתלבש כמותם. זה לא ורוד כמו שזה נראה כעת. אל תעשי את זה!
והיא, מיכל – שם בדוי – הגיבה: הוא לא יעשה את זה. הוא בא ממשפחה מוסלמית-חילונית. הם לא גרים בכפר. אנחנו מתכוונים לגור בעיר מעורבת. אתה לא נותן סיבה הגיונית אחת, למה לא לעשות את זה. הרי לא יתכן, שכל הערבים הם כמו שאתה מתאר. לא. לא. תוריד אותו מהקו, ביקשה מהשדרן.
השדרן, נתן לאותו יהודי להתבטא, שאל אותו שאלות, אבל גם הוא, לא השתכנע. להפך, הוא צידד בבחורה: את אוהבת אותו? את רואה את עתידך עמו? את רואה עצמך כאם ילדיו? והיא השיבה ב'הן' נלהב לכל שאלה. אז אני לא רואה אף סיבה, מדוע לא בעצם...ציין.
אדם נוסף עלה לשידור: אני בן להורים שכל אחד מגיע מעם אחר. אמי יהודיה ואבי מוסלמי. הם חיים יפה. זוג מאושר. ההורים הכי-הכי. אבי לא דרש מאמי להתלבש כמוסלמית, אבל, כשהם התחתנו, היא התאסלמה, לפי חוקי האיסלאם. אני לא רואה בזה כל פסול. זה גם לא מפריע לי לצאת עם בחורה יהודיה. אני אפילו יושב עם משפחתה לשולחן שבת, משתתף בקידוש. הם מקבלים אותי יפה מאוד... אל תקשיבי לדברי המאזין שקדם לי. תתייחסי רק לבנאדם עצמו. אם טוב לך אתו – קדימה. תלכי ותעשי מעשה. אני עצמי הוכחה חיה ומהלכת לעובדה שאפשר לחיות כך ואפילו להצליח…
ואני יושבת, אוחזת את ראשי בשתי ידיי, ומסרבת להאמין למשמע אוזניי. הבחור, שכל כך גאה בעובדה שהוא מתקבל בברכה בבית חברתו היהודיה, לא יודע אפילו שעל פי ההלכה היהודית, הוא יהודי לכל דבר. אז מדוע שמשפחתה לא תשב עמו לשולחן שבת?
חצי מוסלמי וחצי יהודי, הגדיר את עצמו. עם אימא יהודיה, הוא יהודי מיום היוולדו ועד יום מותו. גם אם אמו תתאסלם תריסר פעמים, היא עדיין יהודיה.
מי שנולד כיהודי, לנצח יהיה יהודי.
מאזין נוסף, עולה לשידור. בחור ערבי מאום אל פאחם: אצלנו, כאן, יש כמה זוגות מעורבים. חלקם חיים טוב וחלקם לא. תלוי בזוג עצמו. שתסתכל, הבחורה, על עצמה, עליו - ותחליט. זה לא משנה. אבל, שיהיה ברור: אם היא רוצה להתחתן אתו, היא תהיה מוכרחה להתאסלם.
מדוע בחור ערבי ידרוש מחברתו להתאסלם, והחברה לא תבקש, שהוא יתגייר? תמה השדרן.
לא יודע מדוע. ככה זה אצלנו. את רוצה להתחתן עם מוסלמי? תפאדל. את חייבת להתאסלם. אין למה. רק ככה, הסביר המאזין מאום אל פאחם.
כאן בעצם, התהפכו היוצרות. גם השדרן, שמלכתחילה החזיק בגאווה וגאון את דגל האהבה, טען שצריך ללכת אחר הלב, ולא משנה הלאום ממנו מגיע כל אחד מהם, גם הוא - שינה כיוון.
זאת אומרת, שאם רוצים להתחתן עם מוסלמי, חייבים להתאסלם. אין מצב בכלל, לכיוון ההפוך?!, וידא.
בדיוק כך. אין מצב. אצלנו לא משנים לאום. מי שרוצה להצטרף – בבקשה. אבל בחור ערבי לעולם לא יהפוך ליהודי, סיכם את הנושא המאזין מאום אל פאחם.
ניסית לשאול אותו, אם הוא מוכן להתגייר עבורך, שאל השדרן את מיכל.
לא, היא השיבה. לא עלה בדעתי בכלל. היה ברור לשנינו, שאני זאת שאצטרך לעשות את הצעד הזה. לא הוא...
נותרתי יושבת על הכיסא במטבח, ליבי נצבט וכואב. לו רק יכולתי להגיע אל מיכל - שם בדוי, לפני שהיא עושה מעשה. הייתי אומרת לה, שאני, אחותה לעם היהודי, אוהבת אותה כל כך, רק בשל העובדה שאבותיה ואבותיי - הם אותו אב.
הייתי אומרת לה, שהיא צודקת. יכול מאד להיות, שהבחור עמו היא יוצאת הוא באמת בנאדם נהדר. ייתכן מאד, שהיא 'איבחנה' אותו מצוין והם היו יכולים לחיות חיים טובים. היא אומרת דברים נכונים. לא כל הערבים הם אנשים רעים. באותה מידה, שלא כל היהודים, הם אנשים טובים. זאת עובדה, ולא משמחת במיוחד.
לחבר שלך, מיכל, גם אם הוא מגיע מרקע מוסלמי חילוני, ללא כל דגש על הדת בחיי היומיום, יש דבר אחד ברור, שהוא אפילו לא יודע מדוע. זה טבע עבורו.
הוא יודע מעבר לכל ספק שלא הופכים ליהודי בגלל אישה.
מוסלמי נשאר מוסלמי. הוא ידרוש שחברתו תצטרף אליו. כי 'ככה זה'. הוא לא יכול להסביר מדוע. זה מושרש אצלו בעצמות. בלי הסבר. עם מילת התירוץ הידועה 'ככה'.
ואת, מיכל יקרה, את טועה רק בדבר אחד. את לא בוחרת 'להפסיק' להיות יהודיה ולהתאסלם. בכדי לבחור צריך לדעת את שני הצדדים ביניהם מתבצעת הבחירה, ואת הרי מודה את לא יודעת מה הפירוש של 'להיות יהודיה'. בעצמך אמרת, שאין לך עם עובדת היותך יהודיה ולא כלום. מבחינתך, זו רק שורה לא נחוצה, בתעודת הזהות.
למה שלא תבדקי מה זה 'יהודי'?
אולי תגלי שצמד המילים: 'הלאום: יהודי' הוא לא כל כך מיותר, אלא, בעל משמעות עמוקה, חשובה ומהותית?
אולי גם בדרך תגלי כי יש הבדל גדול בין אהבה לבין התרגשות ראשונית. אולי תגלי שהדבר החשוב ביותר בנישואין הוא לאו דווקא מה שאנו מחשיבים אהבה אלא מטרות חיים משותפות.
לכי ובררי מה המשמעות של להיות יהודי. אם תביני זאת כמו שהחבר המוסלמי שלך מבין מה המשמעות של להיות מוסלמי – אני בטוחה שלא תעשי את הצעד.
איך את בוחרת מבלי להכיר ולדעת שני צדדים?
אכפת לי ממך, אחות. אני מתחננת בפניך. תגיעי לכלל החלטה ובחירה, מתוך ידיעה. תשאלי. תבררי. {מתוך אתר: אש התורה}
פרשה שבועית:
פרשת ואתחנן / 'יש דברים נסתרים...'
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא… אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון... ולא שמע אלי" {דברים ג' כ"ג - כ"ו}
מה פתאום עשה זאת?
מדוע, בפרק זה של המונולוג, סיפר משה רבנו לבני ישראל על תחנוניו באוזני האלוקים? למה חשף בפניהם את כל בקשותיו, החוזרות ונשנות, שתותר לו הכניסה לארץ ישראל? זכות כניסה למרות חטאו, במי מריבה, ועל אף עונש שלילת זכות זו שנגזרה עליו? הלא חייב היה, כעבד ה' נאמן, להעלים מתודעת העם פרשה זו בחייו, ולו, כדי שלא ירבה העם לתהות על דרכי ההשגחה העליונה, המחמירה איתו כל כך?
ובאמת, מדוע לא סלח לו האלוקים?
מדוע לא ישא פנים לתפילת האיש, איתו דיבר 'פנים בפנים'? תפילות, המרעידות את כל נימי הנפש, בפשטותן העצובה ובכאב האצור בקרבן? תפילות מרובות, שתומצתו בתורה במשפט הפותח את פרשת שבוע זו.
כפי שלימדונו חכמים, השתפכו מלבו של משה חמש מאות וחמש עשרה (515!) תפילות. חמש מאות וחמש עשרה, כמניין המלה 'ואתחנן'. תפילות, שקולן מהדהד היטב בתורה שבעל פה, במדרשי פרשה זו:
אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך; כמה צער נצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי להם תורה ומצוות; אמרתי: כשם שראיתי בצרתם כך אראה בטובתם, ועכשיו שהגיע טובתם של ישראל אתה אומר לי: "לא תעבור את הירדן הזה?" (מדרש רבה דברים י"א י').
והנה, עוד דוגמא כואבת:
אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ ואני איני נכנס?!  (ילקוט שמעוני ואתחנן, תתי"ד).
ועד למלים הבאות, השוטחות בפנינו את הכאב הנואש כולו:
בבקשה ממך, תקדים לי מדת רחמים למדת הדין! שאין רחמים בדין; ומה אם משה הצדיק אחר כל המעשים שסיגל, נתחנן ונתחבט לבא לארץ (לא זכה), שאר כל הבריות על אחת כמה וכמה (ילקוט שמעוני ואתחנן, תתטו").
אך האלוקים לא סלח לו, משום מה. אף ביקש ממנו:
"רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" {שם, כ"ו}.
כך אמר האלוקים, בהתאם למדרש: שלא יאמרו (הבריות) הרב (האלוקים) כמה קשה הוא (שאינו מוכן למחול ולסלוח).
והנה, עומד משה, ומספר לעמו את הפרשה הרגשית הזאת עד תום. גם את תחנוניו וגם את סירובו של אלוקים להיעתר לו.
וכי לא חשש שבני ישראל יאמרו, כלשון המדרש: ראו את הרב (האלוקים) כמה קשה הוא?
אכן, משה עצמו ממתיק לנו במעט את דינו, מרים בפנינו את שולי פרגוד המסתורין, ומאפשר לנו הצצה חטופה אל סתרי ההנהגה האלוקית. מילה אחת בדבריו מבהירה את השניים גם יחד. גם את הסיבה לחשיפת הסיפור כולו באוזני העם, וגם את אי סליחתו של האלוקים:
"ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי" {שם}.
כלומר, יתכן, אומר להם משה, יתכן, ולי אישית היה האלוקים מוחל לחטאי ומאפשר לי את הכניסה לארץ, לחונן עפרה ולקיים המצוות התלויות בה. אולם, למענכם, לטובתכם מתאכזר האלוקים כלפי.
הטרגדיה האישית שלי, מותי, בעטיו של החטא, בעבר הירדן מזרחה, חייבת לזעזע אתכם כדבעי. העובדה שתפילותי לא התקבלו, מציבה בפניכם תמרור 'עצור' הנראה למרחוק. תמרור, שיזכיר לכם בבואכם אל הארץ, שלא הכל יסולח לכם כפי שנמחלו חלק מחטאי המדבר. שמשפטו של האלוקים, בארץ הרגישה לסטיות מוסריות, משפט חמור פי כמה. זכרו את אשר קרה לי ולמדו לקח מאסוני הפרט, שלא בכל מקרה 'אפשר יהיה להסתדר איתו', והוא יתברך ככתוב: "לא ישא פנים ולא יקח שחד" {שם י' י"ז}.
כך מתברר, אפוא, שמידת הרחמים על עם ישראל היא שכפתה על משה את מידת הדין הקשה, למען ילמדו וייראו.
ומשה, אוהב עמו, מספר להם הכל. מרבה לספר, כדי לזעזעם. אולי, ישמש מאורע חמור זה בלם מוסרי, שימנע מהם לשקוע במצולות החטא. אולי, יוכלו להתקיים לנצח בארץ ישראל ולא יגלו ממנה.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום – יהונתן גרילק
קטגוריה: 

הוסף תגובה