13 נובמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

קולנוע, סרטים וביקורות

במשגב והסביבה

"אור ירח"

Share

"אור ירח"

לב אורלוב


 
סיפורי התבגרות גאים הם הטרנד החם של הקולנוע העולמי העכשווי. סרטים על נערים ונערות המגלים את נטיותיהם המיניות מגיעים בהמוניהם מכל נקודה על הגלובוס. במרכזם תמצאו גיבור/ה החיים לרוב בשולי החברה, עדיף אפילו על גבול הפשיעה. הסגנון החביב? ריאליזם כמובן. אבל עם נגיעות מוסיקליות כאלה ששוברות אותו מדי פעם. הסרטים האלה ממלאים את פסטיבלי הסרטים, וחלקם עושים את דרכם אל בתי הקולנוע הקרובים לביתנו. אחד כזה, אפילו הגיע עד האוסקר. "אור ירח" עולה על המסכים בארץ בדיוק אחרי ההכרזה על שמונת האוסקרים שאליהם הוא מועמד, כולל הסרט, הבימוי והתסריט הטובים ביותר. הסרט המהולל אינו שונה מסרטים אלה והוא באופן ברור חלק מהגל ששוטף את העולם.
היצירות המדוברות מרגישות לי דומות אחת לשנייה, חסרות ייחוד ולא מאוד מעניינות. ו"אור ירח" אינו שונה מהן. סרט סביר בהחלט שנכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה, מבלי להשאיר רושם מיוחד.
"אור ירח", ייאמר לזכותו, משתדל לפתח סגנון משלו. משהו שבין ריאליזם חברתי קשוח לבין ניסיונות מעוררי רחמים לפיוטיות. פיוטיות המזכירה את אחד מגדולי במאי הקולנוע של ימינו – וונג קאר וואי ("מצב רוח לאהבה"). המאסטר ההונג קונגי האחראי על אחד מסרטי האהבה ההומוסקסואליים האהובים אי פעם –"Happy Together". המחווה לבמאי הענק ברורה ומופגנת, החל מבחירת הצבעים והתאורה ועד לשילוב שיר בולט מסרטו הקלאסי. חבל שההיתלות על אילנות גבוהים כל כך מזריקה יומרנות גדולה, דבר הרסני לסרטון פצפון שכזה.
סרטו של בארי ג'נקינס עוקב אחר התבגרותו של נער שחור עור בשכונת פשע במיאמי. הסרט מחולק ל-3 פרקים, בכל אחד מהם שחקן אחר מגלם את הגיבור. הילד גדל ללא אב, חי עם אמו הנרקומנית המזניחה אותו. הוא מאמץ את סוחר הסמים המקומי כדמות אב. מכאן, הדרך אל הפשע קצרה מאוד. כמובן שהסרט נותן גם פרשנות נוספת לבחירות של הגיבור: הבריחה מנטיותיו המיניות. נדמה שכולם סביבו כבר מודעים לכך מגיל צעיר. דוחים אותו, מתעללים בו, מכים אותו, סולדים ממנו – ויש גם כאלה המעודדים אותו להיות מי שהוא. והוא עצמו? מה הוא מרגיש?
"אור ירח" הוא סרט שעובד על צמצום. חיים שלמים, עולם שלם, מתרכז לסיפור השדוף, לתוך מספר סצנות, שלרוב, לא הרבה נאמר בהן בצורה מפורשת. מערכת שלמה של קודים חברתיים המשפיעים על ניווט חיינו בעולם האכזרי מסתתרת בין הצללים הרבים של הסרט הלילי. אפשר להעריך את הסרט על בחירת הדרך הסיפורית שלו, אך הקצרנות הזאת אינה הופכת אותו למעמיק יותר או לבעל ערך משמעותי. החל ממבנהו העלילתי הסנטימנטלי וכן דרך שלל הדימויים והדיאלוגים, אם אלה נשיקה ראשונה ומהוססת על שפת הים, שיחה רגשנית עם האם על החמצה גדולה, פיתוח תדמית קשוחה כדי להגן על נפש עדינה ופגועה או מפגש כואב עם דמות מן העבר – הכול בסרט מוכר להחריד. האם הסרט רוקח משהו חדש מן המרכיבים המשומשים? לדעתי התשובה היא לא. התובנות של הסרט שחוקות מדי. סגנונית, "אור ירח" נדמה חיוור לעומת מקורות ההשראה שלו, ותוכנית – הוא פשטני למדי.
אני מודה, אם הסרט לא היה הופך למלכת הכיתה, לא הייתי טורח להשמיץ אותו בצורה אכזרית כל כך. "אור ירח" הוא לא סרט רע. זה סרט קצבי הפועם לצלילי לב גדול וחם, בעזרת עריכה חכמה ופסקול נפלא. ובזכות הדחיפות הגדולה לספר את הסיפור הזה, המורגשת בכל דקה. זאת אכן יצירה נוגעת ללב, צנועה ונוגה. רק שמילים כמו "יצירת מופת" ו"אוסקר" הן קללות איומות על ראשו של הסרט הקטנטן.
"אור ירח" הוא סרט שגרתי על נושא פופולרי, הנבחר מסיבה לא ברורה להוות את ספינת הדגל של הקולנוע האמריקאי.
 

הוסף תגובה