11 דצמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

וארא: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

Share

וארא: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

יהונתן גרילק
אימרה שבועית:
התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגווניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגווניות דרכי חייהם. {רבי שמשון ב"ר רפאל הירש}
סטטוס שבועי:
אחד העקרונות העמוקים ביותר בנפש האדם הוא הצורך להיות שייך, להיות קשור. תורת ישראל אינה רואה בקשר שבין היחידים צורך בלבד. היא רואה בו דרך ויעד. המסגרת המשפחתית מספקת לכל אדם הזדמנויות אין ספור להשגת תכלית זו. החיבור המשפחתי דורש שותפות, עזרה הדדית, התחשבות ונשיאה משותפת בעול. כל אלו מסייעים לאדם לתקן את מידותיו ואת תכונות נפשו, ולהיות שותף לתכלית העליונה של תיקון עולם. על פי מבט זה ניתן להבין את מרכזיותה של המשפחה היהודית בחיי העם.


ציטוט שבועי:
בכל עם ועם נחשב האדם למשכיל כשהוא לומד את תולדות עמו ואת מסורתו. ואילו אצלנו, העם היהודי, הופך האדם למשכיל ברגע שהוא סוגר את הגמרא. {חיים נחמן ביאליק}


סיפור שבועי:
זמני קבלת קהל?!
דלתו של רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, הייתה פתוחה לפני הציבור בכל עת. פעם אחת שאלוהו מקורביו מדוע אין הוא קובע שעות קבלה, כדי שלא יפריעו לו בכל שעות היום והלילה.
השיב רבי שמואל: יהודי נדרש ללכת בדרכי הבורא. בברכת המזון אנו אומרים שהקב"ה 'זן ומפרנס אותנו תמיד, בכל יום ובכל עת ובכל שעה'. מכאן שאין לקב"ה 'שעות קבלה', אלא הוא דואג לברואיו בכל עת.
אם כן, מדוע אפוא אתם מציעים לי דרך חדשה של קביעת זמנים מוגבלת?!


פרשה שבועית:
פרשת וארא / 'עם מנוסה'


"למה זה הרעתה לעם הזה.." {שמות ה' כ"ב}



האלוקים ציווה על משה להורות למלך מצרים לשלח את בני ישראל מעבדות לחירות.
משה ואהרן הופיעו בארמון כשלבם חדור אמונה בבשורת האלוקים, אך פרעה הגיב לעומתם: "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל" {שמות ה', ב'}.
מי הוא זה שבשמו אתם מפירים את הסדרים המקובלים במדינה זו, מתסיסים את המוני העבדים ומשבשים את עבודתם?
פרעה גם מיהר להוכיח למנהיגים בלתי קרואים אלו, מיהו בעל הבית האמיתי בארץ זו. הוא ציווה לאמור:
"לא תאספון לתת תבן לעם ללבון הלבנים... הם ילכו וקוששו להם תבן. ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם, לא תגרעו ממנו. כי נרפים הם" {שם ה', ז'-ח'}.
מעתה על עובדי הכפיה, הבונים את ערי המסכנות, לדאוג גם לחומר הגלם לתעשיית הלבנים. עם זאת, עליה להשלים את מכסת הלבנים 'הקבועה בחוק'.
התעללות חדשה זו הוסיפה ממד של סבל:
"ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן, והנוגשים אצים לאמור: כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן" {שם ה', י"ב-י"ג}.
מאותו יום התרוצצו בני ישראל ביום ובלילה כחיות נרדפות בחיפוש אחר התבן הארור. הם הופקרו לשרירות לבו של כל נוגש.
וגרוע יותר, אם לא הצליחו עובדי הכפיה להשלים את חוק הלבנים היומי, היו המצרים נוטלים את בניהם הנולדים להם, וכובשים אותם בבניין.
 
מהו הפלא, שכאשר פגשו עבדים רווי סבל אלו את משה ואהרן, הטיחו בפניהם את כל הזעם שהצטבר בלבם על התערבותם הבלתי רצויה בחצר פרעה. הם ראו בהם את האשמים הישירים להרעת תנאי חייהם:
"ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה... לתת חרב בידם להרגנו" {שם ה', כ"א}.
רוחו של משה סערה למראה הסבל הגובר. הוא שב אל האלוקים: "למה זה הרעתה לעם הזה? למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" {שם ה', כ"ב-כ"ג}.
אתה האלוקים, אומר משה בנהמת לב, עוסק בתכנון גלובלי של גאולת עם, ובאותה שעה, כביכול, מתעלם מזעקותיהם של ילדי ישראל. כלום אין ערך לייסוריו של הפרט?
וכי נדרש מן האדם ציות עיוור? כלום עליו להתעלם מההיגיון ומהמתרחש במציאות?
 
אולם לא בציות עיוור מדובר כאן, כי אם בליטושה של הכרת האמת. הניסיון מבחן הוא לאדם עד כמה מהווים הערכים והאמיתות שבהם הוא מאמין חלק ממהותו. אדם שחונך על חובת העזרה לזולת, עלול להיקלע למצב שבו הגשת העזרה תסב לו צער והשפלה.
העמידה בנסיונות החיים מבחינה בין מי שערכיו ואמונותיו מעצבים את המציאות שאליה הוא נקלע, לבין מי שנגרר אחר המציאות, כמשה, ברגע זה, שסבלו הגובר של העם העכיר את האמת שנגלתה לו במראה הסנה והרהר אחר מידות האלוקים.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}


שבת שלום - חודש טוב - יהונתן גרילק
 
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness