18 נובמבר 2018,יום ראשון

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

משגב

במשגב והסביבה

מלכה פלדשטיין:"להסכים לפגוש את החושך בזוגיות האור כבר יגלה את עצמו"

Share

מלכה פלדשטיין:"להסכים לפגוש את החושך בזוגיות האור כבר יגלה את עצמו"

מלכה פלדשטיין
לפעמים אני חושבת שיש גרעין של אמת במחשבה שישראל היא מרכז העולם. יש שיגידו שזאת מחשבה מגלומנית או מתנשאת. יש שיגידו שזו מחשבה ילדותית. ויש שיגידו – נו ברור, זה ידוע מקדמת דנא.
מה פתאום אני מעלה את זה דווקא עכשיו? נו חנוכה, אור חושך וכל זה...
בשנים האחרונות מתקיימות בארץ אינספור סדנאות וקורסים בנושאים של צמיחה רוחנית ומודעות עצמית, הרבה מעל הממוצע בארצות אחרות. לעיתים נדמה כאילו באמת יש פה ניצוץ של אור פלנטארי, עם כל החושך שבצדו.
מאז שצללתי ללמוד וללמד את עומקי המיניות והזוגיות, אני מחפשת את נקודות ההשקה עם תפיסה רוחנית, שהיא מעבר לנוחות האישית שלנו, מעבר למחשבות על רווח והפסד, מעבר לחשבונאות הבנאלית והמריבות וחילוקי הדעות. זה לא שאין לי חילוקי דעות עם אישי היקר, זה לא ששוררת בביתי רק הרמוניה תמידית. אבל בכל זאת, עם יד על הלב, זה נעשה יותר טוב משנה לשנה. איך?
כשאנו נכנסים לקשר זוגי, אני מביאים אתנו שק שלם של דברים שנחרטו בנו ולא היינו מודעים אליהם. אמונות שנחרטו בתודעתנו על מיניות, על אהבה ועל זוגיות, חוויות שנחרטו בגופנו, זיכרונות שהודחקו למגרות סתרים, פחדים שהתיישבו באונה השמאלית, תקוות שנחרטו באונה הימנית. בקיצור תיבת פנדורה שלמה שקובעת את ביתה בתוך הלא מודע.
ואז אנו מתחברים לאדם אהוב (בהנחה שזו בחירה מאהבה) ותולים תקווה בכך שהחיבור הזה יביא שקט לכל אותם מקומות לא פתורים, שהאהבה תזין את הכאבים ותרפא אותם. ואז מגיעה מריבה ועוד מריבה, ובמקום לשתף את הפחדים, את הכאב ואת התסכול המקורי, אנו שוקעים בהטחתם על האחר. מי יותר ומי פחות.
וככה, גם מיניות שהייתה אולי טובה בתחילת הדרך, מקבלת אט-אט קורטוב מן האנרגיה שנמצאת במרתפים, מתכווצת ומתכסה בחומה. כך שלא רק האמונות המגבילות שירשנו מהורינו מכסות עליה, אלא גם הכעסים שנוצרו בינינו ושלא שיתפנו את ליבת הרגשות שלנו.
למרבה הפליאה, כשלומדים "לריב נכון", מגלים שבעצם כמעט כל המריבות הזוגיות לא באמת קשורות ישירות בבן הזוג שלנו, אלא בטריגר אישי שלנו שהופעל אל מול בן הזוג ובזכותו. למה הכוונה? לכל אדם יש כפתור סתרים שנושא את שם המשפחה "אני לא מספיק". השם הפרטי הוא טוב/בסדר/אהוב/נראה/רצוי/חשוב ועוד דומים לאלה. כלומר – לכל אדם, יש בחדר סתרים של לבו חוויה של נפרדות בסגנון "אני לא מספיק...". החוויה הזאת נחרטה בעבר המוקדם, לפני גיל ההתבגרות, לרוב סביב אווירה מסוימת או אירוע ספציפי.
זאת אומרת, שלמעשה "אנו מתחתנים שני ילדים" כמו שאומרת מיכל ליבדינסקי בהצגה עם בן זוגה, שי אביבי.
וכך, פעם בכמה זמן, הכפתור הזה שנקרא "אני לא מספיק X" מקבל דריכה קטנה מכף רגלו של בן הזוג והוא נזכר בקיומו ובכאבו והשאול נמצא כאן מיד. כאב קיומי עמוק שנחווה כמו סוג של בדידות מול בן הזוג, בדידות שהתעוררה לכאורה ממעשה שעשה, אבל למעשה זה רק הכפתור הישן שהופעל.
אם נזכור את העובדה הפשוטה הזאת, נוכל אט-אט לשתף יותר ויותר מעולמנו הפנימי עם בני זוגנו, לגלות טפח ועוד טפח ולכסות פחות ופחות. וכך, ככל שאנו מסכימים לפגוש את המקומות החשוכים בתוכנו ולהוציאם לאור בפני בן הזוג, הוא מבין אותנו יותר, אנו רואות אותו יותר וכך אנו מנקים עוד ועוד מוגלה מבפנים, מייבשים עוד ועוד ביצות טובעניות כדי לאפשר לאור להתגלות ולהיראות.
באווירה שאין מקומות בתוכי שאתה לא רשאי לראות ואין מקומות בתוכך שאני לא רשאית לשאול (וגם ההיפך כמובן) אנו מבינים מהם המנגנונים שמפעילים אותנו, מנטרלים את המוקשים, והאור בא מעצמו. משום שהוא תמיד היה שם, רק שהניחו עליו שמיכה צבאית.
אור ואהבה זו מהות נשמתנו. אין צורך להתאמץ להביאו, אלא להשיל את מה שמסתיר אותו והוא בא לבד...
 

סדנה נוספת לזוגות בסדרת "אמנות האינטימיות הזוגית" תתקיים ב יום ו' 6/1/17 ביישוב חופית. הפעם בנושא – "מה שרואים מכאן" – הזמנה לביקור בעולמו של הפרטנר. הסדנה בהנחיה משותפת שלי עם חברתי אשיה אגסי, מטפלת זוגית ומנחה תיאטרון פלייבק. פרטים והרשמה בדף הפייסבוק "אמנות האינטימיות הזוגית" https://www.facebook.com/events/579175572266841/


קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness