15 נובמבר 2018,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

תלמידים ונוער

במשגב והסביבה

נועה צוק על חשיבותה של שפה בעיצוב חברה מכלילה, מכבדת ושוויונית במערכת החינוך

Share

נועה צוק על חשיבותה של שפה בעיצוב חברה מכלילה, מכבדת ושוויונית במערכת החינוך

מאת: נועה צוק
לאחרונה קיבלתי מייל מאפרת גזית, תושבת משגב. היא שלחה את המייל לאחר שקיבלה הזמנה מביה"ס עבור בניה. בהזמנה זו מתבקשים התלמידים והתלמידות לבחור בחוגי ספורט.
ולהלן ציטוט של חלק מטענותיה :
עידית, תני עיצוב גרפי שונה לכל מה שבתחום הציטוט. תודה
"החוגים היו מחולקים לספורט בנים ובנות, אולם החלוקה הייתה סטריאוטיפית והגבילה את הבנות לפעילויות הקשורות לגוף ועיצובו, ולפעילות משחקית וחווייתית בעיקרה. הבנים יכלו לבחור ענפי ספורט מוגדרים ומקובלים. בנוסף הייתה הפנייה בלשון זכר (חשוב להגיד – לאחר פנייה לבית הספר תוקנה הפנייה ומכתבים נוספים שהגיעו מבית הספר נוסחו בלשון זכר ונקבה) ושאלתי את עצמי, מה תפקידו של בית הספר לקידום של מודעות ושוויון מגדרי, יצירה של שפה שוויונית, חינוך הפתוח לבחירה אמתית של מסלולי לימוד?
חינוך מודע מגדר מאפשר פירוק של תפיסות מגבילות, מקפיד על שפה שאינה מוחקת את קיומו של מין שלם באופן כה טבעי וברור לכולם/ן מאפשר חופש  לשני המינים  לבחור את מה שהם/ן באמת רוצים/ות לעשות ולא מה הם/ן אמורות לעשות כי זה יותר "נשי" או "גברי" תומך בשוויון חברתי על ידי מודעות לכל סביבת הלימודים ותכניה כמו: האם אנו מאפשרים התנסויות שמצריכות יציאה מהתפקידים הסטריאוטיפים המגדריים? האם אנו לומדים/ות על דמויות נשיות מנהיגות? האם אנו שמים/ות לב למי מדבר/ת יותר בכיתה? למי אנו נותנות/ים את רשות הדיבור?  ועוד..ועוד..
ההתחלה יכולה להיות בפניה שוויונית לבנות ולבנים. מכתבים, טקסטים וחומרי לימוד שמציגים מגוון מגדרי, שבו אין מחיקה של מין שלם אלא מתאים את השפעתו החברתית בהתאם לייצוגו החברתי.
אחת השאלות המסקרנות, לפחות את חלק מהא/נשים היא, מה המשמעות של היעדר מין שלם מהשפה היומיומית השגורה? איך היעדרות זאת נראית לנו כל כך נורמלית ו...האם יש מה לעשות עם זה (ולמה לעזאזל זה כל כך מעצבן ומסורבל..)
מבחינה מספרית, נשים הן רוב של כ-52 אחוז מהאוכלוסייה.
אך האם יש לכך ביטוי בשפה העברית? האקדמיה ללשון  אומרת שלא. היא דבקה בדעתה כי  במרחב שבו יש רוב נשי  וגבר אחד, לשון הדיבור תהיה בזכר.
כך הופכת לשון הדיבור היומיומית ללשון זכר. הזכר הוא המסמן. הוא המקובל, הטבעי והשגור
לשון נקבה ארוכה יותר, מגיעה תמיד עם  זנב מכביד, כתוספת ללשון הזכר עד כדי כך שנוכל לשמוע בנות ונשים המדברות על עצמן בלשון זכר.
כאן כדאי לברר, איזו חוויה של מציאות נוצרת כשאין ביטוי לנוכחות או לקיום של 52 אחוז מהאוכלוסייה ?
אנסה להציג זאת באופן אחר.
אז כן, שפה יוצרת מציאות חברתית, חינוכית ואנושית
ובית ספר שמנסה ליצור סביבה מיטבית ומטיבה, חייב לעצב אותה באופן שוויוני לבנים ולבנות 
ליצור מרחב בו תהיה אפשרות לכל אחד ואחת להראות, להישמע ולהיות משמעותי/ת בכל מה שתבחר ויבחר.
לחשוב על איך כל פנייה בעל פה, בכתב או חלוקה בכיתה משפיעים על בנים ועל בנות, גם אם    צריך להתאמץ ולסרבל את השפה.
לבחון האם הפנייה  מזמינה אחדים/ות  או מדירה אחרים/ות?
לבחון כיצד אנחנו כהורים וכאנשי חינוך מושפעים מתכתיבים וסטריאוטיפים מגדריים 
כי כדי ליצור שינוי צריך (לפעמים) להתנגד למה שמקובל או שגור – כל מי שעש/תה שינוי מכיר/ה זאת. וכדאי להתחיל בשפה שלנו, בתשומת הלב אליה ומה היא יוצרת במהלך השימוש בה.
בוודאי כחלק מתהליך חינוכי שרואה את הילד/ה במרכז.
בתקווה לשנה טובה מתחדשת ומשמעותית לכולן ולכולם".
 
עד כאן תוכן המייל.
שמחתי מאוד על המכתב וגם על כך שבית הספר שלח מכתב אחר ומתוקן לאחר ההערה שקיבל.
אני מאמינה כי למערכת החינוך, כלומר, לכל אחד ואחת מאוכלוסיית בית הספר תפקיד משמעותי בהנחלת ערך השוויון, עידוד החשיבה הביקורתית ונקיטת עמדה.
בתהליך החינוכי, החל ברגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם, אנחנו מקשיבים לשיח המתקיים סביבנו וסופגים מסרים מילוליים ושאינם מילוליים.
הצוותים החינוכיים של היום גדלו בבתים שונים והתחנכו במקומות שונים ולכן ספגו מסרים שונים, כמו התלמידים והתלמידות שלנו. החובה שלנו היא להעלות את המודעות שלהם לנושא בכל הזדמנות ולשלב את הנושא בתוך תוכניות הלימודים. אני טוענת ששילוב של המסר בתוך התכנים הנלמדים, ערכם לא פחות משיעור שנושא את השם "לימודי מגדר".
בתהליך חינוכי מודע בנושא מגדר, אנחנו רוצים להשיג שחרור מדעות סטריאוטיפיות ולחזק ערכים כמו כבוד ומתן הזדמנות שווה לשני המינים, תוך כדי פיתוח חשיבה ביקורתית לכל הנוגע לסטריאוטיפים, לערכים ולהתנהגויות בקרב תלמידים ומורות.
חשיפה והתנסות לפעילות מגדרית מאפשרות לבנות ולבנים להתבונן בעצמם, להכיר בכישוריהם ולהאמין ביכולתם. הם האזרחים של המחר, הם המנהיגים של החברה. תלמידים הגדלים על פי כישוריהם והתאמתם האישית באופן ענייני ולא סטריאוטיפי ינהיגו את החברה על פי תפיסות עולם ותרבות שוויוניות.
לימודי מגדר מאפשרים למידה של נושאים הקשורים לבניית זהות אישית, מקצועית ואזרחית. כמו כן, מאפשרים שיח אקדמי וערכי בנושאים חברתיים, מנקודת מבט חשובה, שכיום היא נעדרת מתוכניות הלימודים בגני הילדים, בבתי הספר ובמכללות להכשרת מורים.
במסגרת בחינת המגמות הקיימות בבתי הספר העל יסודיים שלנו ובחינתן מחדש, בתוך ארגון קמפוס משגב לקראת קיומן של 3 חטיבות עליונות, יש מקום לבחון הקמת מגמת מגדר, או שילוב לימודים נרחבים בתחום בתוך מגמת סוציולוגיה.
בלי קשר למגמה זאת או אחרת, יש מקום לבחינה של תוכניות ייחודיות המבקשות להקנות לתלמידים חשיבה ביקורתית, לעודד מוטיבציה למימוש עצמי, לפתח את המודעות להגנה על הזכות לשוויון בין המינים בבית הספר ומחוצה לו.
אני מקווה שהטור הזה יגרום להרהר בסוגיות מגדריות שהם עצמם אולי חוטאים בהם מחמת דעה קדומה או חוסר תשומת לב והקדשת מחשבה.
 
הערת העורכת: אכן, לפי התקינה של השפה העברית, פעלים בלשון רבים, המופנים לאוכלוסייה מעורבת (כמו: לילדים ולילדות, או לנערים ולנערות, או לגברים ולנשים) – יש לכתוב בצורת זכר-רבים.
צורות ביטוי בכתב כמו: בנים/ות, רוצים/ות, לומדים/ות, שמים/ות, מדבר/ת – אינן נכונות כלל בכתיבה של השפה העברית (ואגב, כך גם לגבי צורות הכתיבה: הם/הן, בנים/ות, בחורים/ות, וכד').
יש להבין שעד שהאקדמיה ללשון לא תשנה את הדברים, אז "ככה זה בעברית".
יש מוסדות ורשויות הנוהגים לכתוב הערה בסוף המסמכים שהם שולחים: הנ"ל רשום בלשון זכר, אך מופנה גם לנשים וגם לגברים".
ביה"ס יכול לכתוב גם הוא הערה דומה לזו ולרשום: "הפנייה רשומה בלשון זכר אך היא מיועדת גם לתלמידים וגם לתלמידות".

הוסף תגובה