13 נובמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

קולנוע, סרטים וביקורות

במשגב והסביבה

סופת חול

Share

סופת חול

לב אורלוב
שנת יציאה: 2015
במאי: עילית זקצר
שחקנים: למיס עמאר  הייתאם עומארי  רובה בלאל-עספור

הכלה הבדואית

יום לא קל עובר על ג'לילה (רובא בלאל עספור). בעלה מביא הביתה את אשתו השנייה, צעירה ממנה ב-20 שנה. בעוד ג'לילה מנסה לרסן את התחושות המבעבעות בה, היא מגלה לתדהמתה שלבתה הסטודנטית ליילה (למיס עמאר) יש אהוב משבט יריב.
מה שבין אם לבתה, התגלה כקלף המנצח של הסרט. ליילה רואה באמה גורם מדכא ושמרן ורוצה בקרבתו של אביה. הרגע שבו נפקחות עיניה, המבט שהיא מיישרת לעבר אמה, הוא דוגמה לכוחו הרגשי של הסרט. יצירה בתנועה מתמדת שהרגעים החזקים ביותר בה מסופרים ע"י מבטים דוממים, זועקים.
עילית זקצר בחרה בסרט הביכורים שלה לספר על נשים בדואיות החיות מרחק נגיעה מאיתנו, בפזורה שבדרום. זקצר מתבוננת במציאות החיים הבדואית בביקורתיות מופגנת, אך מבלי ליפול לאקזוטיות זולה של התרעמות או יפיוף. היא משאירה בצד את נופי הנגב המרהיבים ומתמקדת בנוף האנושי, מתייחסת בכבוד לגיבורותיה. הבימאית מצליחה להטמיע את הסיפור הקשה על פגיעה בזכויות היסוד האנושיות בתוך מציאות אמינה, בלי היסטריה או סנטימנטליות.
היוצרת שואלת כיצד השרשרת הזאת של פגיעה מתמשכת לא נפסקת אפילו עכשיו, במאה ה-21? שאלה יומרנית וכבדת משקל. זקצר מתמודדת איתה בכבוד וגם מציעה תשובה משכנעת. התסריט של "סופת חול" דחוס, אינו סוטה לצדדים, טס ישר כמו חץ אל עבר המטרה: האמירה החברתית שבו.
ולמרות שבמהלך הצפייה ב"סופת חול" קשה להשתחרר מטעם הלוואי הפטרוני, אי אפשר להתכחש לעוצמת הדרמה האנושית שבלב הסרט, סופה רגשית של ממש. זקצר מתגלה כמספרת סיפורים רהוטה ומיומנת, מגישה לנו את סיפורן של אם ובת הנלחמות נגד מוסכמות שמרניות בצורה קולחת ועם רגעים יפהפיים. זאת יכולה להיות שיחה בין הבת לבין אישה החדשה ליד המקרר, או מבט חטוף על הגיבורה מורידה את הגלבייה, הגיבורה שהופכת בן רגע מאישה משבט פראי ורחוק לנערה מודרנית. אלה רגעים מדויקים שמעצבים מציאות מורכבת, מרמזים על העין החדה של היוצרת ועל כישרון גדול.
לא פלא אם כן, שהסרט הפך ללהיט פסטיבלים ענק ולזולל פרסים בארה"ב ובאירופה. יש פה את כל המרכיבים הדרושים להצלחה מעבר לים: סיפור כלל אנושי הרה גורל, עיסוק בחירות האישה בסביבת התרחשות אוריינטלית, תסריט יעיל ובימוי סוחף. כולם מתוזמרים יחד לסרט כובש שבמרכזו מסר הומניסטי חד וברור.
אך האם ההצלחה מעבר לים מעידה על איכותו של הסרט או על הרלוונטיות שלו לקהל הישראלי?
היוצרת מבודדת את הסיפור בבועה מנותקת מהמציאות הישראלית. הבידוד המוחלט מעצים את תחושות החנק את וחוסר האונים של הגיבורות אל מול מערכת הדיכוי הגברית, אך בעיקר נותן לסרט נופח של אגדה – משל המתרחש בארץ רחוקה. שיעור שרלוונטי לכל מקום ולכל זמן. היוצרת מצמצמת את ההתרחשות ואת רוחב היריעה החברתית וכך היא מצליחה לדלג מעל המכשול העיקרי שלה – החיצוניות שלה לחברה שעליה בחרה לספר.
בשנים האחרונות היו לנו לא מעט סרטים חברתיים שבאו מתוך המגזרים שעליהם ניסחו אמירות נוקבות. ב"סופת חול" אין אף גורם בדואי בתהליך היצירה. הבמאית והתסריטאית, המפיקים, המעצבים, הצלם, העורכת, המלחין – כולם יהודים. אפילו השחקנית הראשית, חיפאית מהכרמל. "סופת חול" הוא סרט שמתבונן על הנושא שלו מבחוץ וגם פונה החוצה לקהל המערבי, משתמש בחברה הבדואית בעיקר כתפאורה. הצמצום הזה מעצים מצד אחד את כוחו האוניברסלי, ומצד שני מחליש את הרלוונטיות החברתית המקומית של היצירה. אל תחפשו כאן אמירות ייחודיות ומושרשות. ללא ספק סרט מרשים וסוחף, אבל לא מצליח לחצוב עד הקרקעית, נשאר מעט פלקטי.
אל תבינו לא נכון, זה סרט עם מעלות רבות הראוי ביותר ל"אוסקר", אך ל"פרסי אופיר" מגיע סרט יותר מעמיק ומעורר מחשבה על המקום שבו אנו חיים. המסרים חשובים וצלולים, אבל עד כמה מדויק אפשר לבעוט מרחוק? לא במקרה הוזמנה עילית להקרין את הסרט מול עובדי פיקסאר. יש בכך מחמאה עצומה, אך אני מתפתה לומר שמדובר בסרט פיקסאר בערבית.
תמחו דמעה ביציאה אבל תישנו בשקט בלילה.
הערת העורכת: לאחר כתיבת שורות אלה נבחר הסרט לייצג את ישראל בתחרות ה"אוסקר".

הוסף תגובה

randomness