24 אפריל 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

בריאות

במשגב והסביבה

דורון שגיב: על כלבת, כלבים ומה שביניהם

Share

דורון שגיב: על כלבת, כלבים ומה שביניהם

דורון שגיב
לאחרונה יצא לי לקחת חלק בתצפית (פיקוח) על הסגר בית של כלבה כיוון שנחשדה כי נשכה אדם. עד לאחרונה, כל כלב שהואשם בנשיכה, גם אם מדובר היה בחשד בלבד ולא בנשיכה ודאית, אולץ לשהות בהסגר של 10 ימים. כלומר, בעלי הכלב היו מחויבים להכניסו לכלבייה העירונית (ששימשה כמאורת בידוד על פי המוגדר בחוק) למטרת תצפית כלבת. בתקופה האחרונה, בעקבות מספר בקשות לצווי מניעה שהוגשו על ידי בעלי כלבים שנדרשו למסור את כלביהם להסגר לאחר אירוע נשיכה, התקבלו פסקי דין תקדימיים בבתי משפט השלום. בהחלטותיהם נעתרו השופטים לבעלי הכלבים והורו על החזקת כלבים בבית בעליהם (הסגר בית) ולא בכלבייה העירונית.
הכלביות העירוניות בארץ נבדלות זו מזו ברמת התנאים והצפיפות שבהם מוחזקים בעלי החיים. למרות ניסיונות מתמידים לשפר את תנאי ההחזקה, גם הטובות שבכלביות מאופיינות לרוב בצפיפות גבוהה, באפשרות רבה יותר להדבקה במחלות ובתנאים השונים מאוד מהחזקת בעל החיים בבית הבעלים. לא פעם חווים בעלי החיים בדידות וקשיי הסתגלות, ועשויים לחוות טראומה נוכח הריחוק מבעליהם ומהסביבה שאליה הם רגילים. פקודת הכלבת לא השתנתה עוד מימי המנדט ולא בכדי פונים כיום בעלי כלבים לבתי המשפט בכדי שיאפשרו להם חלופת הסגר "הומנית" יותר. מובן שיש לבחון כל מקרה לגופו ולעיתים אין ברירה אלא להסגיר את הכלב.
 בכדי להבין את משמעות השינוי, אספר מעט על מחלת הכלבת ועל המצב בארץ בכל הקשור בכלבת.
כלבת היא מחלה קטלנית הנגרמת ע"י נגיף המועבר במגע עם בעל חיים נגוע – לרוב בנשיכה. כ- 90% מהאנשים בעולם שמתו ממחלת הכלבת ננשכו על ידי כלבים נגועים במחלה. נגיף הכלבת עובר ממקום הנשיכה אל השריר, ומשם מתקדם באיטיות דרך עצב השריר במעלה מערכת העצבים עד למוח. כל עוד לא הגיע הנגיף למוח, בעל החיים או האדם הנגועים נקראים "נשאים", ומשך זמן זה נקרא תקופת הדגירה. במהלך תקופת הדגירה לא מופיעים תסמינים אצל הנשא.
תקופת הדגירה משתנה לפי מרחק הנשיכה מהמוח: ככל שמיקום שהנשיכה רחוק יותר מהמוח, כך לוקח לנגיף יותר זמן להגיע אל המוח, ותקופת הדגירה מתארכת בהתאמה. קצב ההתקדמות של הנגיף במערכת העצבים הוא כסנטימטר ליום. סך הזמן שעובר מההידבקות במחלה ועד להתפרצותה נע בין שבועיים לבין חצי שנה.
כאשר נגיף הכלבת מגיע אל המוח, הוא מזריק את החומר הגנטי שלו לתאים ובכך כופה עליהם לייצר נגיפים נוספים. הנגיפים פורצים החוצה ומדביקים תאים נוספים והורסים את התאים שיצרו אותם. תהליך זה גורם להתמוססות של אזורים שלמים במוח היונק. מרגע שהנגיף הגיע למוח, פורצת המחלה, והמוות הבלתי נמנע מתרחש בתוך ימים ספורים. הסימנים העיקריים במהלך עשרת הימים האלה הם שינויי התנהגות, אבל אלה יכולים להיות שונים מבעל חיים אחד לאחר. חשוב לזכור כי לעיתים הסימן המוקדם היחיד לכלבת הוא שינוי התנהגות, ורק מאוחר יותר מופיעים הסימנים הקלאסיים של תוקפנות או של שיתוק. בעל חיים יכול להפוך לידידותי במיוחד (כמו שועל שנכנס לחצר או לבית) או לפחדן במיוחד (למשל כלב ידידותי שבורח לפתע מבעליו). בסוף המחלה ניתן להבחין לעיתים בשינויים בקול, ביציאת קצף מהפה וברתיעה משתיית מים (מאוד כואב לחולה לבלוע ולכן הוא יימנע משתיית מים למרות הצמא). לבסוף מופיע שיתוק בשרירי הנשימה, הגורם למוות.
על סמך שינויי ההתנהגות של בעל החיים יכול רופא וטרינר לחשוד שהוא חולה בכלבת, אולם בחלק מהמקרים לא נצפים כלל סימנים לפני המוות. במקרים כאלה הדרך היחידה לאבחן את המחלה היא בבדיקה שלאחר המוות. בבדיקה זו נלקחים חלקים מרקמת המוח לבדיקה מיקרוסקופית.
אדם או בעל חיים יכולים להדביק בכלבת רק לאחר שהנגיף הגיע לבלוטות הרוק. לשם הוא מגיע רק לאחר שהתרבה במוח, נע מהמוח דרך עצב הפנים ומגיע לבלוטות הרוק. בשלב זה האדם או בעל החיים יכולים להדביק – בדרך כלל באמצעות נשיכה, אבל גם באמצעות ליקוק העין, האף, הפה או ליקוק פצע פתוח. כפי שצוין, בתקופת הדגירה האדם או בעל החיים הנגועים בכלבת אינם מידבקים. רק לאחר פרוץ המחלה, עם הופעת התסמינים, הופך הנשא למידבק.
רוב מקרי הכלבת בישראל מתגלים בחיות בר (שועלים ותנים). חיות המחמד עלולות להידבק מנשיכות של חיות בר נגועות או מבעלי חיים אחרים שאינם מחוסנים, ובכך להעביר את המחלה לאנשים הסובבים אותן. קיים חיסון לכלבת, שאותו מומלץ לתת לבעלי החיים (כלבים וחתולים) אחת לשנה. משום שרוב ההדבקות של בני אדם בכלבת נעשות על ידי כלבים, זהו החיסון היחידי לכלבים שחובה לחסנו על פי חוק, ובחלק מהמקומות החובה חלה גם על חתולים.
על פי חוק, בכל מקרה שבו קיים חשד לנשיכה על ידי בעל חיים שעשוי להיות נגוע בכלבת, יש להכניס את בעל החיים להסגר בפיקוח של הווטרינר הרשותי. תקופת ההסגר נמשכת 10 ימים מיום ההסגרה, כאשר את בעל החיים הנושך יש לשים בהסגר בתוך 24 שעות ממועד הנשיכה. ההסגר מאפשר לרופא הווטרינר לעקוב אחר בעל החיים הנושך ולזהות הופעה של סימני כלבת. בכל מקרה שבו מתה חיה במהלך עשרת ימי ההסגר, או לאחר שהראתה סימנים עצביים או שעלה חשד לכלבת, יש לוודא שהגופה תגיע למעבדה לכלבת במכון הווטרינרי לביצוע בדיקה שלאחר המוות, לאבחון או לשלילת החשד. במידה שבעל החיים לא הראה סימני מחלה בתוך 10 ימים ולא מת במהלכם, ניתן להסיק כי לא הייתה לו אפשרות להעביר את המחלה בעת הנשיכה, שכן לא היה מצוי בשלב המידבק של המחלה.
באמצעות טיפול נכון ניתן למנוע את ההשלכות הקטלניות של מחלת הכלבת, אולם משהופיעו הסימנים הראשונים של המחלה, היא אינה ניתנת לריפוי כבר וכמעט תמיד תסתיים במוות (בשנים האחרונות היו כמה מקרים נדירים שלא הסתיימו במות החולה!). על אף התקדמות הידע המדעי וזמינות החיסונים הניתנים כשגרה לכלבים, וניתנים בעת הצורך לאנשים שנחשפו למחלה ולחיות משק בסיכון, עדיין מתים בעולם מכלבת מדי שנה יותר מ- 50,000 בני אדם. עם זאת, מחלת הכלבת ניתנת למניעה כמעט בכל המקרים, בעזרת שילוב של חיסונים ומעקב.
בישראל מתו כ-30 בני אדם ממחלת הכלבת מאז קום המדינה, רובם בשנותיה הראשונות.
מסוף שנות ה-90 החלו השירותים הווטרינריים בשיתוף עם רשות הטבע והגנים בחיסון פומי (אוראלי) של חיות בר, ומאז חלה ירידה במספר אבחוני הכלבת, עד להעלמות המחלה מאזורים רבים של מדינת ישראל. בשנים האחרונות, כל המקרים שאובחנו היו בבעלי חיים בלבד וכמעט כולם באזור הצפון. כמו כן, במרוצת השנים, חלה עלייה ביעילות החיסונים השונים כנגד מחלת הכלבת, וכיום הם נחשבים לחיסונים מהיעילים בעולם.
בנוסף, בסוף שנת 2004 נכנס לתוקפו החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, והחל לפעול המרכז הארצי לרישום כלבים לפי החוק. בהתאם לקבוע בחוק, חלה חובת סימון כל כלב בשבב המאפשר זיהוי ודאי שלו, מעקב אחרי בעליו הקודמים ככל שישנם, ומעקב אחרי חיסוני כלבת. המידע נצבר הן ברשויות המקומיות והן במרכז הארצי לרישום כלבים ומאפשר לקבל מידע מהימן על היסטוריית החיסונים של כלב.
במידה שבעל החיים אינו מוסגר לצורך תצפית, אין בידי מערכת הבריאות אפשרות לשלול את היותו חולה בכלבת ועל כן לעיתים, בהתאם למידע האפידמיולוגי על אודות המחלה באזור שבו אירעה הנשיכה, מחליטים שירותי הבריאות לחסן בני אדם שעלולים היו לבוא במגע עמו. מקרים כאלה מביאים למתן חיסונים מיותרים הכרוכים בסבל למטופל ולבני משפחתו.
בימים אלו ישנו ניסיון לשנות את לשון החוק, כך שבמקרים מסוימים תתאפשר חלופת הסגר עבור כלבים ובעלי חיים נוספים העומדים בקריטריונים (כלבים שחוסנו במועד נגד כלבת, כלבים שאינם מתגוררים באזור נגוע, וכו'). חלופה זו תאפשר לקיים את ההסגר בסביבתו של בעל החיים בתנאים שיהיו הומניים יותר ויגרמו לו פחות סבל. חשוב להדגיש כי מטרת ההסגר אינה ענישה, אלא מעקב רפואי אחר הכלב בלבד! חשוב להפריד בין צעדים ענישתיים כנגד הכלב או בעליו, צעדים שבהם ניתן ורצוי לנקוט במקרים מסוימים, לבין מעקב אחר בריאותו של הכלב, כיוון שליעתים רק נחשד בנשיכה ולא בהכרח נשך. כך או כך, האחריות מוטלת על הבעלים ויש להימנע מגרימת סבל לבעל החיים במידה שניתן לנהוג כך.
במקרה שבו טיפלתי, נחשד כלב כי נשך אדם ברחוב (הכלב היה קשור כחוק). במקרה זה פנו הבעלים לבית המשפט ואושרה להם חלופת הסגר. הכלב שהה בהסגר הבית במשך 10 ימים בביתו ונאסר עליו לצאת – מלבד לעשיית צרכים, פעולה שאף היא הוגדרה בפסיקה. בכל יום הגעתי לבית הבעלים ובדקתי את הכלב בדיקה גופנית על מנת ולהסיר חשד כי הוא חולה בכלבת. בתום תקופת ההסגר אושר כי הכלב בריא, המקרה דווח לווטרינר העירוני וההסגר הוסר.
שמחתי לסייע לבעלים במקרה זה ולתמוך בשינוי החוק שיאפשר בעתיד חלופת הסגר עבור בעלי חיים נוספים.
 
 
קטעים בתוך מאמר זה הובאו מתזכיר חוק לתיקון פקודת הכלבת.

הוסף תגובה

randomness