15 נובמבר 2018,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

תלמידים ונוער

במשגב והסביבה

אורלי שהם: התקפי זעם של ילדים

Share

אורלי שהם: התקפי זעם של ילדים

אורלי שהם
סיטואציה: אתם הולכים בסופר, מלווים בילדכם המתוק והנסיכי בן ה-4. הילד יושב קצת בתוך העגלה, ואתם אוספים פנימה מצרכים. אחרי כמה דקות, הילד מבקש לצאת מהעגלה, והולך לידכם, רץ ומדלג, צוחק שמח וטוב לב. ואז הוא לוקח איזה ממתק או חטיף מהמדף, בא אליכם עם החיוך הכי יפה שלו ושואל: "אימא, מותר?" ואימא מחייכת אליו, מלטפת את ראשו ואומרת בעדינות: "לא, חמוד, נבחר משהו אחר". ואז זה קורה. פתאום. אתם לא יודעים מאיפה זה מגיע בכלל. כל המתיקות והחמידות נעלמות.
החיוכים והנחמדות נגוזים. פניו של הילד מתכרכמים, עיניו רושפות גצים, לחייו מאדימות, והוא מתחיל לצעוק, לצרוח ולבכות: "אני רוצה! עכשיו! מיד! אתם רעים! מרושעים! אתם אף פעם לא מרשים לי כלום!" במקרה הגרוע יותר יבואו גם קללות ואמירות חד משמעיות לגבי כישוריכם כהורים. אתם מנסים להרגיע, להשקיט, לעמוד על שלכם. אבל גם מרגישים איך כל העיניים בסופר מציצות לכיוונכם, איך הזקנים מצקצקים, והצעירים מלגלגים. רק הורים לילדים בגיל של הילד שלכם מבינים... זה מרגיש לא נעים. הילד צועק וצורח, בוכה ומסרב להירגע מבלי שתוותרו לו ותיכנעו לרצונותיו.
מה קורה פה?

מה זה התקף זעם?
הסיטואציה שתוארה לעיל מכונה בשפה המקצועית "התקף זעם" או "טמפר טנטרום". זוהי תופעה שאופיינית לילידים בסביבות גילאי 5-3, עם תנודות לכאן ולכאן. יש ילדים שנוטים להתקפי זעם לעיתים קרובות, ויש כאלה שהתקף יופיע אצלם לעיתים רחוקות, או בכלל לא. התקפי הזעם מאפיינים בעיקר ילדים אינטליגנטיים ובעלי כוחות רגשיים. זה יכול לפעמים להפתיע, משום שנראה שהזעם מתעורר סביב משהו "שטותי", משהו שלא אמור לגרום לעוצמות רגשיות כל כך גבוהות.
למה זה קורה? ילדים קטנים מתפתחים באופן לא סימטרי. היכולות השכליות מתפתחות בקצב משלהן, והיכולות הרגשיות בקצב אחר. הרבה פעמים אנחנו נתקלים בילדים מאוד חכמים, עם יכולות קוגניטיביות גבוהות, אך בעלי התפתחות רגשית איטית יותר. הפער בין היכולות השונות יוצר אצל הילד תסכול שקשה מאוד לגשר עליו. בדוגמה לעיל, הילד כנראה יודע ומבין שלפעמים אומרים לו "לא". אולי אפילו הוא יודע למה אימא התנגדה לממתק הספציפי שהוא ביקש. דווקא ההבנה הקוגניטיבית הזו הופכת את הרגש – התסכול, האכזבה או הכעס – לבלתי נסבלים. תחשבו על סיטואציה שבה אתם מתקשרים לשירות לקוחות של חברה מסוימת כועסים נורא, ואחרי שיחה בת דקה מגלים שחברה צודקת בעצם. כמבוגרים, בדרך כלל קל לנו לשים את הכעס מאחור, ולהסביר לעצמנו שטעינו. לילדים קטנים, שההתפתחות הרגשית שלהם עוד לא הסתיימה, קשה לשים את הרגש מאחור, ולכן הוא מתפרץ ללא שליטה.
 
מה עושים?
קודם כול, לא להתבייש. גם אם זה קורה בסופר או באמצע הרחוב – זה קורה מתישהו כמעט לכולם. זה לא אומר עליכם שום דבר. זהו חלק התפתחותי טבעי של הילדים, גם אם זה חלק לא נעים. בהקשר זה חשוב לציין שהתגובה להתקף זעם לא משתנה כאשר ההתקף קורה בבית או בחוץ. כניעה להתקף כי "לא נעים" תלמד את הילד ש"שווה" לו לייצר התקף זעם מחוץ לבית, כי כך הוא משיג את מבוקשו.
בזמן ההתקף צריך לנשום עמוק, להיות אסרטיביים ומכילים. צריך להבין שהילד לא "עושה לנו" התקף זעם, זה משהו שקורה לו, ולא נעים גם לו. בדרך כלל אין טעם לדבר עם הילד, בטח שלא דברי טעם (כאמור, ההתקף בדרך כלל נוצר דווקא בגלל שהילד מבין!).  אם אפשר לאחוז את הילד באופן שלא יכאיב לו ושיגן עליו מפני ההשתוללות שלו עצמו (קיימת טכניקה של "חיבוק דב" – אוחזים את הילד בחיבוק גדול מאחור, באופן שמחזיק אותו ולא מאפשר לו להשתולל, וגם נותן לו תחושה שהוא לא הולך לאיבוד בתוך הזעם של עצמו). לא כדאי לוותר, ולא כדאי לפצות את הילד, כדי לא להפוך את ההתנהגות למניפולטיבית. כן אפשר לנסות לשנות את הסיטואציה – לצאת מהסופר, לחזור הביתה, להיכנס לחדר וכד'. כאשר הזעם עובר והילד נרגע, אז אפשר לדבר אתו על מה שקרה, ולהציע לו התמודדויות טובות יותר עם תסכול בפעם הבאה.
לעיתים ניתן למנוע את התקפי הזעם, כאשר הם חוזרים בסיטואציות דומות שוב ושוב. לא כדאי לוותר לילד על ביקור בסופר, אבל אפשר בהחלט להכין אותו מראש לכך שיוכל לבחור רק ממתק אחד, או שלא יוכל לקנות דבר אחר. כך הילד יגיע מוכן לתסכול המתקרב, וייתכן שימצא דרכים להתמודד אתו ללא הצורך בהתקף הזעם.

הוסף תגובה

randomness