15 דצמבר 2018,יום שבת

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

התפתחות אישית

במשגב והסביבה

מיכל בלאושטיין: איך לאהוב את בן הזוג?

Share

מיכל בלאושטיין: איך לאהוב את בן הזוג?

מאת מיכל בלאושטיין
הרבה מאוד זוגות שואלים את עצמם במהלך החיים הזוגיים והמשפחתיים שלהם האם הם עדיין אוהבים את בן הזוג שלהם? התשובה לשאלה זו מפחידה לפעמים ואפילו עשויה להיות הקש שישבור את גב הזוגיות. במאמר זה ארצה להסביר מחדש מהי אהבה באמת, ובכך לנסות ולהגדיל את הסטטיסטיקה לטובת אלו שיענו בחיוך רחב: "כן, אני עדיין אוהב\ת את בן\ת הזוג שלי" גם אחרי הרבה שנים יחד.
נתחיל בתיאוריה מרכזית הקשורה להתאהבות – "משולש האהבה של סטיינברג". על פי תיאוריה זו ישנם 3 ממדים בכל קשר זוגי: הראשון מכונה "אינטימיות" – ומתייחס לרכיב הרגשי והפיזי; הממד השני, "מחויבות" – מתייחס  לנאמנות המתקיימת בין השניים; והשלישי מכונה "תשוקה" – ומתייחס לעוצמת המשיכה בין בני הזוג. על פי התיאוריה, קשר נורמלי, או קשר טוב, מתחיל במינון גבוה של תשוקה ובמינון נמוך יותר של אינטימיות ומחויבות. חשבו על הסחרור שחשתם בקשרים זוגיים שחוויתם בחייכם, על המינון הגבוה של יחסי המין, על הפנטזיות על בן הזוג ועל הרגשות שהציפו אתכם. לא היה צורך לדבר על העתיד יותר מדי ולא היה צורך ביותר מדי שיחות ברומו של עולם. יחד עם זאת ייתכן שאלו הפכו חשובים יותר בהמשך כאשר חיפשתם לבנות קשר זוגי מחייב, כזה שמוליד ילדים ומקים משפחה. האינסטינקט הזה טבעי והתיאוריה של סטנברג מסבירה אותו.
על פי התיאוריה, בהמשך החיים האינטימיות והמחויבות תופסים מקום רב יותר ומינון התשוקה דועך. זהו תהליך טבעי ונורמלי וכדאי שכל זוג יצליח לראות אותו על מנת שלא לחוש אכזבה מהיעדרם של מיחושי הבטן והלב המתארים את התשוקה החזקה שהייתה בעבר. חשוב לציין כי כל שלושת הרכיבים ממשיכים "לחיות" לכל אורך החיים הזוגיים הטובים אך המינון של כל רכיב משתנה. כמובן שישנם קשרים זוגיים שמצליחים להתקיים גם כאשר מלכתחילה לא התקיים  בהם אחד הרכיבים, דבר זה אפשרי במקרים יוצאי דופן, מקרים שבהם הדבר משרת חוסרים רגשיים של שני בני הזוג.
התיאוריה של סטנברג חשובה היות שהיא מאפשרת נורמליזציה של מרבית הקשרים הזוגיים. בתחילת הקשר הזוגי לתשוקה יש תפקיד חשוב גם ברמה האבולוציונית, היות והוא מחבר בין שני אנשים ברמה הפיזית על מנת להביא צאצאים ולהמשיך את הקיום האנושי. הטעות, ואני מעזה ומתארת זאת כטעות, היא כאשר אנחנו חושבים על תשובה לשאלה "האם אני אוהב את בן הזוג?" על פי רכיב התשוקה בעיקר. "האם אני אוהב את בן הזוג?" אינו שווה לשאלה "האם אני נמשך לבן הזוג כמו פעם?" וגם לא לשאלה "האם אני נהנה מהסקס עם בן הזוג כמו פעם?". זה לחלוטין בסדר גמור, טבעי ונורמלי לענות על שתי השאלות הללו בשלילה, ועדיין לאהוב את בן הזוג.
אם נגדיר אהבה בוגרת כבעלת דומיננטיות של רכיבי "נאמנות" ו"אינטימיות", נגלה שאנחנו עדיין אוהבים את בן הזוג בצורה חזקה מאוד. זכרו שלנאמנות שהוכחה במשך שנים רבות משמעות רבה והשפעה רבה על האושר שלכם בחיים, על היציבות הרגשית ועל הביטחון העצמי. אל תזלזלו בכך. לאינטימיות משמעות רבה עוד יותר, והיא מתארת את הנוחות שאנחנו מרגישים בקרבת בן הזוג, את השקט שהוא מספק לנו בחיים, את ההנאה לגדל יחד ילדים, לדבר עליהם יחד, לשוחח על דברים משותפים, לקבל חוות דעת מוערכת מבן הזוג, לחבק ולנשק, ללכת יד ביד, וכדומה. גם בלי פרפרים בבטן.
זכרו את שלושת הרכיבים הללו ואת הדומיננטיות דווקא של האינטימיות והנאמנות באהבה הבוגרת, בפעם הבאה שאתם חושבים או נשאלים לגבי קיומה של אהבה בחייכם הזוגיים. וזכרו שאהבה שבה קיים בעיקר רכיב התשוקה מכונה "אהבה עיוורת" וסופה להיעלם. וטוב שכך, אהבה בוגרת היא יציבה יותר ונוחה. שאפו להכניס "תשוקה" לחייכם הזוגיים ואל תוותרו עליה, אך זכרו שבאהבה בוגרת זו עשויה להיות משימה של ממש, הדורשת מחשבה ותשומת לב – לבן הזוג וגם לעצמכם. וגם הבחירה לוותר על התשוקה כפי שאתם אולי תופסים אותה יכולה להיות החלטה נכונה לחיים שלכם בשלבים מסוימים. בהצלחה!

מיכל בלאושטיין ((MA. יועצת זוגית ומשפחתית, מנחת קבוצות בנושא זוגיות והורות.
מטפלת בקליניקה בכמון ובקיבוץ כברי. נייד 0526-787898, מייל:micmic678@gmail.com   
 
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness