15 דצמבר 2018,יום שבת

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

פנחס - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

Share

פנחס - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

מאת יהונתן גרילק
אימרה שבועית:
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. {מסכת תענית דף ל'}
סטטוס שבועי:
ירושלים נחרבה אמנם – אך לא 'מתה'! ירושלים 'חיה', היא מפעמת בעמקי לבנו בכל דור ודור, גם בזמן הגלות, גם לאחר החורבן. עצם האבלות, היא העדות על כך, שהיא לא מתה, משום שגזירה על המת שמשתכח מן הלב.
 
ציטוט שבועי:
אנו עם אבל, אך לא נואש. עטופי יגון, אך רחוקים מחמלה עצמית. אנו עם ששרוי לעתים באבל שתכליתו תיקון. {אברהם יהושע השל}
 
סיפור שבועי:
הסרת נטיה...
אחד מתלמידי ה'חפץ חיים' הבחין כי מדי לילה בחצות, נכנס רבו לבית הכנסת, ומשתהה שם זמן רב והחליט לעקוב אחריו.
תפס עמדת תצפית בעזרת הנשים והמתין לבואו של ה'חפץ חיים'. בחצות נכנס הרב לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש, התחיל לבכות ולהתייפח, וכה אמר: 'ריבונו של עולם, הרי אני כהן, ולכהן יש נטיה לבוא לידי כעס. אנא, עזרני שאוכל להתגבר על כך...'
 
 
 
פרשה שבועית:
פרשת פנחס / 'נשות התקווה'
 
"ותקרבנה בנות צלופחד בן חפר.. בן מנשה... בן יוסף... ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר... וכל העדה פתח אוהל מועד לאמור: אבינו מת במדבר... למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן. תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" {במדבר כ"ז, א'-ד'}.
 
חמש אחיות עמדו במרכז מחנה ישראל במדבר ותבעו ממשה - זכויות.
בקשתן היתה הפגנה פרטית נגד הטרוניות והתבוסתנות שכירסמו בלבות הגברים. הפגנה, שזכתה להוקרת התורה, שחקקה לנצח בפרשה מיוחדת את סיפור דרישתן.
לכאורה, לפנינו דרישה פשוטה לקרקע בארץ האבות, הפגנה למען אינטרסים אישיים. בסך הכל דרשו בנות אלו, שבעת חלוקת ארץ ישראל לכשתיכבש, לא יקופחו.
היה זה, איפוא, מאבק רגיל ומוכר על זכויות. מאבק, שדומים לו מתרחשים יום יום בכל מקום שחיים בני אנוש. אבל חז"ל מעלים מאבק זה על נס.
מתברר, שלא על עצם הבקשה זכו להכרה, כי אם בגלל עיתוי הגשתה:
רבי נתן אומר: יפה כח הנשים מכח האנשים... ללמדך, באיזו שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמרו ישראל: 'ניתנה ראש ונשובה למצרים'. אמר להן משה: 'והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים, ואתן מבקשות נחלה בארץ?'
אמרו: 'יודעות אנו שסוף כל ישראל לחזור לארץ... באתר דלית גבר (במקום שאין גבר) השתדל להיות גבר' (ילקוט שמעוני פרשת פנחס תשע"ו).
 
המדרש פורש את תמונת המצב בימים ההם. ימים של רוח נכאים ודכדוך שררו במחנה. עם ישראל הנודד זה קרוב לארבעים שנה במדבר, התעייף, אבד חזון, היאוש הכתיב את מהלכיו. הוא לא האמין שאי פעם יצא ממדבר מצוקותיו ויגיע אל המנוחה בארץ המיועדת. מה פלא כי העם הביט לאחוריו, לעבר מצרים, בערגה ובגעגועים גוברים.
בתוך אווירה עכורה זו, הופיעו האחיות לבית צלפחד ותבעו זכויות מוזרות. זכויות קרקע... בארץ ישראל דווקא. בארץ שנראתה לבני ישראל כחלום רחוק.
בניגוד לאחרים הן ניצבו ובידיהן דגל התקווה המונף אל על: 'אנו יודעות', אמרו למשה, 'שחרף כל סבלותינו, ניכנס לבסוף לארץ. ועל כן זו השעה לדאוג לעתידנו ולזכויותינו'.
 
כך הפך מאבק פשוט על זכויות והטבות למנוף לשינוי אווירה. אמונתן המוצקה תרמה לשינוי במצב רוחו של העם הנבוך.
מול התביעה של "נתנה ראש ונשובה למצרים", שהשמיעו התבוסתנים, השמיעו נשים אלו את התביעה: "תנה לנו אחוזה". בכך הן הפכו לסמל של אהבת ארץ ישראל.
 
שבת שלום - צום קל ומועיל - יהונתן גרילק

קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness