11 דצמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

1170x128
qtgvryvt
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
qtgvryvt
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1

מלכה מאור על "אומרת מתכוונת עושָׂה"

Share

מלכה מאור על "אומרת מתכוונת עושָׂה"

מלכה מאור
"האחריות שלי היא להוציא לפועל את מדיניות המועצה" # התפקיד של מנכ"ל המועצה האזורית משגב הוא ממש מרתק, כי אתה נוגע באין סוף תחומים, עם עולם תוכן גדול ועם אנשים מכל המגוון"# דווקא מהמקום הזה שטוב, שאני מוערכת ושאני יכולה לרשום לזכותי הרבה מאוד דברים טובים שנעשו פה – זה המקום ללכת#
אלה הן חלק מהאמירות של אתי לוי בריאיון שערכתי עמה לרגל סיום תפקידה כמנכ"לית המועצה בימים אלה, ריאיון שגם מאיר בזרקור את עבודת המועצה, תאגידיה ועובדיהם, ועל כך גאוותה # מאחורי התדמית של האישה החזקה והכריזמטית – מסתתרת אישה ואימא רגישה – במהלך הריאיון התערפל בדמעות מבטה הבוטח, יותר מפעם אחת # לאור היכרותי עמה – הסיבות לעיניה הלחות אינן מפתיעות. קראו להלן #
מנכ"לית המועצה אתי לוי, תושבת הר חלוץ, מסיימת בימים אלה את תפקידה. לאחר כ-18 שנות עבודה במועצה (ח"י שנים – כמה סמלי), היא החליטה לפרוש מרצונה.
אתי לוי היא אישה יפה ובעלת קסם אישי, וניכר בה שהיא מודעת לכך. במסגרת תפקידה היא הוציאה לפועל את מדיניות המועצה, משכה בחוטים והייתה אחד מהגורמים היותר חזקים המקשרים בין עובדי המועצה לבינם ובין המועצה לבין התושבים. כל אלה הקנו לה כוח רב והשפעה חזקה על 500 העובדים במועצה (לרבות מורי העל-יסודי – שהם עובדי הרשות) ועל עוד כ-400 עובדים ביחידות הסמך שלה ובתאגידים.
למרות כל אלה, חשה לוי אי נוחות מסוימת בפתיחת הריאיון שערכתי עמה לרגל סיום תפקידה. "לא נוח לי להתראיין", היא העידה על עצמה בענווה, ואני אכן יכולה לאשר זאת  – במהלך כהונתה ביקשתי ממנה פעמים רבות להתראיין בנושאים שונים, והיא סירבה, השאירה את הבמה לאחרים.
היא אישה חזקה, אך רגישה מאוד. הקולגות שלה מעידים עליה ש"אתה יכול לבוא אליה מלא טענות וזעם ותוך כמה דקות תמצא את עצמך מחייך". ועוד אני יודעת עליה, שיש לה מבט שסוקר את העומדים מולה לאורכם ולרוחבם, היא מבחינה בכל פעילות שאינה קשורה ובכל SMS שמישהו שולח בזמן ישיבה, גם אם מדובר ב-35 חברי מליאה. בפגישות אישיות היא יכולה לדבר על תקציבים של מיליונים ולהתלהב מהנעליים החדשות שקנית, באותו משפט, או להחמיא על בגד חדש, או על שילוב צבעים מוצלח. הפן האישי משתרבב כמעט תמיד לשיחות עמה, מה שעושה אותן לפחות רשמיות, גם אם הן ענייניות.
 
והרי תולדות
לפני כ-17.5 שנים החלה לוי לעבוד כמנהלנית בביה"ס הר שכניה. לדבריה, "עבדתי במשרה חלקית, כי רציתי להיות בבית עם הילדים שלי". שנתיים וחצי אחר כך התקיים מכרז פנימי בתוך המועצה למנהלת כוח אדם. היא ענתה למכרז, והתקבלה. בשנת 2003, בעקבות צמצומים במועצה, היא נענתה לפנייתם של ראש המועצה דאז ארז קרייזלר ושל מנכ"לים המועצה באותה תקופה רומה מנור, וקיבלה עליה גם את תפקיד מנהלת משאבי אנוש במועצה. את התפקיד הזה היא מילאה במשך 4 שנים.
לפני 9.5 שנים החליטה רומה מנור לפרוש מתפקידה. לוי החליטה לגשת למכרז הפנימי למנכ"לית המועצה, והיא מנמקת: "התאהבתי במגזר הציבורי – נושא שקודם לא התעסקתי בו, התחברתי למקום – הרגשתי שאני עושה לא רק לשם התעסוקה, אלא שאני עושה לביתנו, משגב".
היא זכתה במכרז ואת התפקיד הרם של מנכ"לית המועצה היא מילאה מאז, במשך כעשור.
בהקשר של קידומה במועצה חשוב לה לציין כי "רומה וארז ראו בי מישהי שיכולה להתקדם בתוך הארגון. למה שרומה הייתה עבורי קוראים היום 'מאמנת אישית'. אבל, מבלי לדעת, היא זו שבעצם טבעה בי את הערכים של הארגון הזה ואת כללי המִנהל התקין. אני חבה גם לה וגם לארז את ההזדמנות להתפתח בתוך הארגון. אני חושבת שהארגון הזה, משגב, הוא בעצם היום חלק מאותו די.אן.איי שטבע אריק רז בתחילת דרכה של המועצה, המשיך אותו ארז קרייזלר, רומה הוציאה לפועל את המדיניות שהם התוו, והיום רון שני ממשיך את הערכים ואת הדפוסים האלה – ערכים של מצוינות ושל תרבות ארגונית שמאוד לא מאופיינת במגזר הציבורי. אנחנו זן נדיר".
והיא מוסיפה: "כשמדברים על תכונות של ארגון, אתה רואה את זה על כל העובדים ועל כל המנהלים פה. החיבור לארגון הוא בעצם החיבור לקהילה הזו שנקראת 'משגב'. אני חייבת לומר שהמוכנות שלי לתפקיד המנכ"לית נבעה מאותו מקום שהארגון הזה אִפשר. הארגון מאפשר למי שרוצה ללמוד – להתפתח, למי שרוצה להתקדם – יש לאן, ויש עוד הרבה דוגמאות לכך של בעלי תפקידים שונים במועצה, חוץ ממני".
לסיום הפרק הזה של סקירת עלייתה בשלבי סולם התפקידים במועצה, מוסיפה גם את הפן האישי: "מבחינתי – כשהתחלתי לעבוד במועצה התחלתי ממקום שבו רציתי להיות יותר בבית, ואחרי 8 שנים בעבודה בארגון, הגעתי להיות מנכ"לית המועצה. אין ספק שהמשפחה שלי שילמה על זה מחיר".
לוי מדברת בגאווה על משפחתה. היא נשואה לצח. "אנחנו נשואים כבר 30 שנה. הוא עסקת חיי. הוא עמד מאחוריי. לא הייתי יכולה לעשות את התפקיד אם הוא לא היה שם בשבילי, חד משמעית!" היא אומרת, ועיניה מתלחלחות, "יש לנו 3 ילדים: יעל – בת 28 נשואה, למדה קרימינולוגיה וחינוך ועובדת בעמותת 'אחריי', גרה בקציר, נועה – בת 24, גרה ברמת גן, למדה קונדיטוריה ומחפשת עכשיו את הלימודים ה'אמיתיים', ועומר שלי – עכשיו סיים שנת שירות במכינה ביפו, וביום שאני מסיימת פה, הוא מתגייס. ועכשיו אני אבכה...". והעיניים אכן נשטפות...
 
מוציאה לפועל את מדיניות המועצה
את תפקידה, בפרספקטיבה של 9.5 שנות עשייה, מסכמת לוי: "זה תפקיד מרתק, תפקיד שתחומי התוכן שלו פרוסים מחינוך, דרך תשתיות, ותברואה, ועמותות, ותאגידים, ועד לכוח אדם ולמשאבי אנוש. הנושא בתפקיד הזה חייב להיות מעורה בכל פרט פה בתוך הארגון, גם כדי שהעובדים פה יתפקדו פה כמו שצריך, אבל גם כדי להביא את הערך המוסף שלו לתוך העשייה פה בתוך המועצה".
אחד התפקידים שלה כמנכ"לית המועצה היה לחזק את ממשקי העבודה, והיא מפרטת: "הייתי צריכה לגרום לעובדים לדעת שאף אחד פה לא עובד בטור ושאם יש יעדים או חזון למועצה – הוא לא של מחלקה כזו או אחרת, אלא שהם של כולם".
לוי החלה את תפקיד מנכ"לית המועצה בתקופת כהונתו של ארז קרייזלר כראש המועצה, שנה לפני שרון שני נבחר לתפקיד. על כך חשוב לה לציין: "היה לי ברור שרון שני יכול היה להחליט שהוא לא רוצה אותי – כי מנכ"ל המועצה זה תפקיד אמון. אבל הוא בחר להשאיר אותי, לאור הערכים שלו: ערכים של שמירה על רצף, שמירה על ארגון ושמירה על ניקיון כפיים. היה חשוב לו שיתייחסו למועצה כאל ארגון שמשרת את קהילת משגב, ולא כאל ארגון שמשרת את עצמו. ועבדנו מצוין ביחד".
למעשה, השניים השלימו האחד את השנייה, כתוצאה ממבנה האישיות השונה שלהם. כפועל יוצא מכך, הייתה ביניהם חלוקת תפקידים המאירה פן חשוב בתפקידה. לדבריה, "רון הוא בן אדם של מספרים, הוא מהנדס. ואני בן אדם יותר של אנשים, של רתימה של שותפויות ושל קידום תהליכים. והשילוב הזה של שנינו יצר, לדעתי, ערך מוסף גדול מאוד פה, בתוך הארגון".
עם כניסתו של שני לתפקיד ראש המועצה עברו המנהלים והעובדים במועצה תהליך שבו הותוותה דרכה של המועצה בראשותו של שני, כשהעיקרון המנחה את עבודת המועצה הוא שההסתכלות של המועצה היא החוצה, ליישובים.
בתוקף תפקידה היא נרתמה לנושא, והיא מרחיבה: "עיקרון זה הצריך לשנות את המבנה הארגוני. כלומר, אם בעבר נתנה מחלקה כלשהי שירות שזה תחום הידע שלה, הרי שעם הראייה החדשה, צריך היה לראות בעצם איך מחלקות המועצה עובדות בצורה מסונכרנת כדי לקדם יעדים.
כדי להניע כזו ספינה האחריות שלי היא להוציא לפועל את מדיניות המועצה. וזה אומר: להקים את המחלקות, להעביר אותן הדרכות ולראות שכולם עובדים לקידום המטרות. המקום שלי זה לתכלל את הכול, להיות שותפה, ולא לבד – עם המנהלים ועם העובדים.
לצורך זה הקמנו את מחלקת פיתוח יישובים, הקמנו מנהלות שמתפקידן לטפל ביישובים ולפתוח חסמים, הכשרנו את החברה הכלכלית למשגב לעסוק בפיתוח, נכנסנו לתהליך אסטרטגי מאוד רחב שקראנו לו 'יישוב לדורות' – תהליך שכבר כולם מכירים והיום אנחנו מצויים בתהליכי הטמעה שלו בחצי מהיישובים בערך, ובנינו את 'תוכנית החומש' ליישובים".
ואכן, לדבריה, התוצאות מדברות בעד עצמן, ולהלן "רשימת מכולת" חלקית: ב-10 השנים האחרונות נקלטו במשגב כ-10,000 תושבים; בחלק גדול מהיישובים יש הרחבות; בשנת הלימודים החולפת נפתחו 3 בתי"ס ב"קמפוס משגב"; בי"ס יסודי חדש נוסף נמצא בשלבי תכנון ובנייה; התרבות במשגב קיבלה תפנית; הכשרת שבילי אופניים – הראשון היה ביער שגב, והיום יש כבר תוכנית אב (לאחרונה נחנך שביל גילון-צורית, ובעתיד מתוכננים שבילים ביודפת, בהר שכניה ועוד); יודפת העתיקה – ניהלנו מאבק כדי שיכירו בה כאתר מורת לאומית; נכתבה תוכנית אב לספורט; נכתבה תוכנית אב לאיכות סביבה, ועוד.
"כשמדברים על תהליכים חוץ-ארגוניים, רון מחובר מאוד לכל העשייה החיצונית: הוא הסדיר את הנושא של הסדרת ה'כבישים ללא אבא', פעל לשיפור התחבורה הציבורית במשגב, והוא עושה רבות מול המוסדות ומשרדי הממשלה בקידום פארק תעשיות משגב, אזור תעשייה בר-לב ופארק ההיי-טק הצמוד לו, כדי ליצור פה מקומות עבודה ותשתיות, על מנת לענות לצורכי התושבים ולהביא לפה מתיישבים חדשים".
חשוב לה להזכיר גם את תנופת הפיתוח ביישובים הבדואים במשגב ואת ההשקעה המואצת בתחומי החינוך והרווחה ביישובים אלה ואת השותפויות שרון שני מקדם באזור למען איכות הסביבה ואיכות החיים של התושבים: קידום פעילותו  של 'אשכול בית הכרם' לשיתופי פעולה בין הרשויות: משגב, כרמיאל, ראמה, דיר אל אסד, בענה, מג'דל כרום ונחף, ושותפות משגב בפורום
של סח'נין, דיר חנא, עראבה ומשגב – פורום שמקיים פרויקטים משותפים.
 
"אנחנו עובדים עם היישובים בשיתוף התושבים"
כיצד מתבצע הקשר עם היישובים, שהוא אחד מעקרונות העבודה של המועצה?
"בעבר נתנו שירות לתושבים. היום אנחנו עובדים עם היישובים בשיתוף התושבים. דוגמאות:
'תוכנית החומש' שהזכרתי. אם יש הרחבה ביישוב מסוים ומועדון החברים כבר קטן, ניתן באמצעות 'תוכנית החומש' לסייע ליישוב להרחיב את המועדון או לבנות מועדון חדש, כדי שימלא את ייעודו למפגשים קהילתיים. נכנסנו לכל תהליך הפרדת הפסולת (ומשגב מובילה בתחום) בשיתוף התושבים. בנושא הנוער – מבוצעים תהליכים עם ועדות הנוער ביישובים.
כלומר, היום העבודה שלנו היא הרבה יותר מורכבת, אבל יש ערך מוסף לקהילה הזאת שקוראים לה 'משגב', ואנחנו רואים באמת את הצמיחה ואת השוני שלנו ממקומות אחרים. בצניעות רבה אני יכולה לומר שאנחנו זן נדיר בארץ הזאת, כי יש פה באמת קהילה שיודעת לצרוך שירותים, ומועצה שיודעת להתאים את עצמה לסביבה המשתנה.
אם מדברים בהקשר לכל זה על המועצה – על המנהלים ועל העובדים בתוך הארגון ועל הארגון בכלל – זה לא ברור שדפוסי ההתנהגות של הארגון יודעים להשתנות ולהתאים את עצמם לסביבה. זו עבודה – כי אתה צריך לחבר את היישובים כל הזמן לתהליכים, אתה צריך להראות להם שהם שותפים – כי גם להם יש ערך מוסף שהם מביאים לתהליכים".
היישובים במשגב פועלים באופן אוטונומי. האם לא היו התנגדויות ביישובים לשיתוף הפעולה הזה?
"כשדיברתי על השינוי של המבנה הארגוני, יצרנו פה הרבה מאוד כלים שתומכים בחיבור ליישובים. דוגמאות: מזה מספר שנים מתקיים במועצה אחת לחודש מפגש קבוע של מזכירי יישובים. בפורום זה הם מעבירים ביניהם מידע, אנחנו מעבירים אותם הכשרות, אנחנו מציגים בפניהם הרבה מאוד תהליכים שקורים פה ויכולים להיות להם לעזר, הם משתמשים במכרזים שאנחנו עושים – יש פה היום פורום לומד של מזכירים שרואים בנו כעזר ולא כגוף שמתערב להם ומכתיב להם. דוגמה נוספת – פורום של יושבי ראש ועדים. רון שני נפגש איתם אחת לחודשיים ומעדכן אותם בכל מה שקורה במועצה – החידושים, הקשיים, ההתלבטויות, ההישגים. בנוסף מתקיימים התהליכים הקהילתיים בתוך היישובים: 'יישוב לדורות' – תוכנית שמטמיעות מחלקת פיתוח יישובים והמחלקה לשירותים חברתיים, אנחנו מכניסים היום לתוך היישובים גם את 'הגיל השלישי', תוכניות חינוך, ועוד. כלומר – כשאנחנו בונים תוכנית כלשהי עם היישובים אנחנו מסתכלים על הטווח הרחוק ולא רק על הטווח הקצר".
לוי אינה מציינת זאת מחמת צניעותה, אבל כלי נוסף להסרת התנגדויות היה היא עצמה. היא אישה של אנשים. של מגע עם אנשים, של קשב לאנשים. ואם יש ביקורת או אי שביעות רצון מתהליכים או מפעילויות מסוימות ביישובים – היא קשובה לביקורת ופועלת בהתאם. לא אחת מגיעים 'גלים זועמים' מהיישובים. למען הגילוי הנאות, ממידע אישי שלי לאורך השנים, יש לה יכולת אישית להתמודד עם ההתנגדויות, לפרק אותן ולהביא אותם למקום טוב. אבל את היכולת הזו היא אינה שומרת רק לעצמה – זה מונחל מטה, לכל עובדי המועצה. הדוגמה האישית שלה יוצרת תרבות ארגונית.
"הקהילה מביאה את הייחוד שלה", מצהירה לוי ומרחיבה: "יש המון ערך למה שהקהילה מביאה, ואנחנו לא יודעים עליו. ואנחנו קשובים לקהילה. למשל, התוכנית לגבי הנוער במשגב נעשתה לפני מספר שנים ושודרגה – והדברים נעשו עם הקהילה, ועדות התרבות ביישובים מחוברות היום למחלקת התרבות במרכז הקהילתי בראשותה של שלומית דגן-דרעי, והמחלקה מביאה את הערך שלה לקהילה. הספרייה מקבלת היום פנים שונות לגמרי, והיא עם הפנים לתוך קהילה. עמותת 'מרחבים' התחילה כמשהו מאוד קטן והיום יש מאות רבות של תושבי משגב המשתתפים בפעילויותיה.
זה גם ייאמר לזכותו של רון – אנחנו עושים פה המון תהליכים בשיתוף של הקהילה: זה התחיל מהתוכנית האסטרטגית של 'יישוב לדורות', ממשיך בתוכנית אב לספורט, בתוכנית אב לאיכות סביבה, בוועדות שעובדות פה בשיתוף הציבור – אנחנו עובדים עם המון אנשים מתוך הקהילה.
במלוא הצניעות אני יכולה לומר שהערך שהבאתי למועצה הוא שהצלחתי לחבר בין כולם, להבין שאנחנו בעצם נותני שירות, שאנחנו צריכים לתת שירות שהוא מותאם לתושבים, להבין שהשכל לא נמצא רק אצל המנהלים, אלא הוא נמצא אצל כולנו – כל עובדי המועצה, וגם אצל התושבים, ושאם רק נבקש – נקבל מכולם עולם ומלואו".
אבל, לא הכול דבש. יש קונפליקטים רבים בין המועצה לבין היישובים. בכך מודה גם לוי: "אני חושבת שבהקשר לכל ההרחבות שישנן היום ביישובים, אז ככל שאנחנו יותר מעורבים ביישובים – גם בתשתיות וגם בעירוב אנשים מתוך הקהילה, אנחנו למעשה מזמינים לעצמנו התמודדויות חדשות. ואנחנו כל הזמן נפגשים עם זה. אני לא רואה את זה כמשהו רע. אני חושבת שזה דווקא יתרון, כי זה בעצם מאלץ את הארגון להתאים את עצמו כל הזמן לסביבה שהיא משתנה. זה רק הולך ונעשה יותר קשה: פערי הדורות, מתיישבים שבאים מהעיר ולא מכירים את המודל של היישוב הקהילתי, והסיפור של ההסעות, של התשתיות שמבצע החכ"ל – כל דבר שבו אתה מערב בו יותר, אתה מזמין לעצמך ביקורת ושאלות. אני כן יכולה להגיד שנעשית הרבה מאוד עבודה בארגון הזה, וקשה מאוד לתושב להבין את המשמעות של מגורים במועצה אזורית ולא בעיר. אבל, דווקא המעורבות מחדדת כל הזמן את הצורך שלנו להתאים את עצמנו ולהשתנות.
הודות לכך קמו פה יחידות סמך כמו: 'אשכול צעירים', ו'מרחבים', ו'מרכז המידע לתעסוקה'".
 
"הייחוד פה זה ההון האנושי בתוך המועצה"
לאורך כל הריאיון עוברת כחוט השני המנטרה שהיא אינה פועלת לבד, וכי כל העשייה שהיא מתארת היא בשיתוף כל עובדי המועצה, והודות להם. כשהיא פותחת בדבריה הממוקדים על עובדי המועצה, מתכסות עיניה בדמעות, וניכר בה כי למרות החלטתה לפרוש מעבודתה במועצה, הנושא של הפרידה מהעובדים קשה לה מאוד.
לוי: "אם אני מסתכלת פנימה לתוך הארגון ואני אומרת: אני אומנם זו שאמונה להוציא את המדיניות, ואני חלק פעיל מתוך כל האסטרטגיה הזאת שנבנית וממשיכה להיבנות, הרי שהייחוד פה זה ההון האנושי בתוך המועצה. יש פה מנהלים שהם מחויבים, לומדים ופתוחים לשינויים. יש פה עובדים שכולם עם 'ראש הגדול'. העובדים פה באים עם יוזמות, מפתחים שירותים, יודעים לבוא בביקורת אלינו, המנהלים, ולראש המועצה, ולומר שאפשר גם אחרת. אנחנו מקבלים גם את דעתם – כי הידע נמצא אצלם.
לא בכדי אנחנו זוכים בכל שנה בפרס הניהול התקין, זכינו באין סוף פרסים בנושאי סביבה, תרבות, ספורט ועוד. מי עושה את העבודה? עושים אותה העובדים במועצה וביחידות הסמך שלה! ואם זה לא היה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה – זה לא היה!"
לאחרונה השתתפה משגב בפרויקט של "פרס האחריות החברתית" מטעם משרד הפנים וזכתה בפרס. לוי היא שהובילה וריכזה את כל הפרויקט של איסוף החומר והגשתו – הכול פרי עבודתם של עובדי המועצה ("היו רשויות שלקחו יועצים חיצוניים כדי לגשת לפרויקט"). המועצה נבחנה ב-10 קטגוריות הקשורות לנושא, ובהן: תרבות, קהילתיות, תרבות פנים-ארגונית, היערכות לחירום, ועוד. מחדדת לוי: "הפרויקט הזה היה גם יפה לנו, כי הוא שיקף, בעצם, פנימה את כל מה שהארגון הזה עושה. זה נתן לכולם פה פרספקטיבה על העשייה הרבה שלנו".
"אנחנו מקפידים מאוד שגם יחידות הסמך יהיו חלק מתוך המועצה", מדגישה לוי, "העובדים בהן שותפים מאוד לעשייה ושותפים לכל התהליכים שאנחנו מקדמים פה. כשמדברים היום על המוכוונות של המועצה, על השירותים שהמועצה נותנת, על פתיחת חסמים ועל מתן שירותים – אנחנו מסתכלים על המועצה ועל תאגידיה כמקשה אחת.
לדוגמה, המרכז הקהילתי (כיהנתי כ4 שנים כיו"ר המרכז הקהילתי): שינינו את הייעוד שלו – היום מפתחים הרבה יותר חוגים מונגשים ביישובים, העבודה שעושה היום המרכז הקהילתי הוא לא רק גוף שנותן שירותי פנאי וחוגים, אלא גוף שמבצע תהליכים בשיתוף הקהילה. לדוגמה: ביום הולדת 30 שנה למשגב רצינו אירועים שונים, ויצרנו ביחד את ה'משגביאדה' שהיום כבר הפך למסורת. זה פרויקט מדהים, שהוביל שלומי טחן (המנהל הקודם של מחלקת ספורט משגב במרכז הקהילתי) בשבוע הבא יתקיים 'יומשגב' (הריאיון התקיים כשבוע לפני האירוע, מ"מ) – כך שאנחנו יוזמים ביחד פרויקטים לקהילה כולה".
 
"אומר מתכוון עושה"
לקראת סוף הריאיון היא אומרת בהתרגשות, כשהיא דומעת (שוב): "אני מאוד אוהבת את האנשים פה. ואני יודעת שהם מרגישים את זה. אם יש משהו שקשה לי היום בעזיבה שלי – זה האנשים בארגון, כי ברור לי שהעולם בחוץ הוא לא אותו דבר".
אז למה החלטת לעזוב?
"תראי, משגב היא מלכודת דבש. וטוב לי. אני עוזבת ממקום שטוב לי. מקום שבו אני מוערכת, ואוהבים אותי, ואני מרגישה שקידמתי אין סוף תחומים פה בתוך המועצה. אני בת 52.5 (אבל מי סופר?), ואני הרגשתי שאם אני לא עוזבת היום, אז אני לא אצליח יותר לעשות שינוי. אני כל החיים שלי ידעתי מה אני רוצה לעשות. קל נורא להיגרר למקום הזה שטוב בו – למרות שאני עבדתי מאוד קשה, והבית שלי שילם מחיר מאוד כבד. אבל היום, כמו בכל חיי, אני הבנתי שאני רוצה שינוי. אין פה שום משבר. זה לווה בתהליך ארוך שלי עם עצמי, וזה מה שהחלטתי לעשות. את מה שכתוב על הלוח – 'אומר מתכוון עושה' כתבתי 3 חודשים לפני שהודעתי על עזיבתי.
אני רוצה לעשות עוד דברים. ואם אני לא אעשה אותם עוד היום – שעון החול מתהפך. הזמן רץ. אז דווקא מהמקום הזה שטוב, שאני מוערכת ושאני יכולה לרשום לזכותי הרבה מאוד דברים טובים שנעשו פה – זה המקום ללכת. וזו החלטה לא פשוטה. כי היא באה לצד הסטטוס, והמשכורת הטובה, והבית – (בקול נחרץ) משגב והמועצה זה בית. גידלו אותי פה!
אני חייבת לומר שהייתה לי זכות גדולה לעבוד עם רון שני. הוא אדם חרוץ ועקבי. למדתי ממנו המון. יש לו יכולת גם לאפשר, גם להקשיב וגם להוביל והוא סומך על אנשים. אני יכולה לומר שב-9.5 השנים שכיהנתי בתפקיד למדתי הרבה דרכי עבודה מהמתודות שלו. למרות החזות המחוספסת שלו הוא רגיש. אנשים לא רואים את זה. אני אתגעגע אליו".
 מה את מורישה לחיה בנדק, מנכ"לית המועצה החדשה?
"אני מורישה לחיה עובדים מכל הדרגים שיודעים לעבוד בצורה מקצועית. הם מסורים לארגון, פתוחים לשינויים, מחוברים לחזון של המועצה, נאמנים ומרגישים חלק מקהילת משגב. כללי הניהול כאן והחינוך שקיבלתי מרומה מנור הם מצוינים, והם כל כך טבועים פה בתוך הארגון, שזו מתנה! ואת המתנה הזו אני מעבירה לחיה.
אני חושבת שהבחירה בחיה בנדק היא בחירה מצוינת. היא תושבת משגב, היא מכירה את המועצה, היא מכירה את משרדי הממשלה, יש לה המון מוטיבציה ויכולות. אני בטוחה שהיא תצליח ותדע גם להשביח את הדי אן אי הזה שטבוע במשגב".
אז לאן את הולכת? יש לך כבר מקום חדש?
"איני יודעת עדיין. יש לי הרבה מאוד מחשבות. אני לא רוצה לעשות עוד מאותו הדבר. אני רוצה שמה שאני אעשה יהיה לו ערך יותר אזורי-גלילי. אני בן אדם של עקרונות ושל ערכים, ואני רוצה באמת לעשות גליל יותר טוב. אני חושבת שיש לנו פה מודל של חיים משותפים, מודל שהמדינה לא משקיעה בו מספיק, אינה מבינה שמפה יכולה לבוא הבשורה לדו-קיום אמתי. אני רוצה באמת לגעת במקומות היותר מוחלשים בגליל ובצפון ולקדם אותם!" 

הוסף תגובה

randomness