20 נובמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

בריאות

במשגב והסביבה

דנה וייסברוט על כשאימא בוכה זה יוצר יותר שינוי מאשר כשאימא כועסת

Share

דנה וייסברוט על כשאימא בוכה זה יוצר יותר שינוי מאשר כשאימא כועסת

דנה וייסברוט
איך בני הנוער רואים את הדברים – ריאיון עם הנערה שלי
הפעם, מתוך הבית הפנימי והגשמי שלי ולא כהרגלי – מתוך חדר הטיפול, אני מביאה לכם מילים ומחשבות של לב, בתי הבכורה, ואת האופן שבו היא רואה את בני הנוער שהיא חלק אינטגרלי מהם. הריאיון הוא גם מסע שלי כאם לבתי וגם חיבור אל האותנטי. אל הרצון לא לחשוב עבורם אלא באמת להקשיב להם. איך הם רואים את עצמם, איך הם רואים אותנו כהורים ומה הם צריכים כדי לפרוח ולגדול. מובן כי זה ריאיון אחד של נערה ספציפית אחת, אך לי הוא היווה השראה ועורר בי מחשבה – מקווה שגם לכם. אני מביאה את הדברים כלשונם:
לב, ספרי לי על בני נוער של היום מזווית הראיה שלך. איך את רואה אותם?
"אני רואה שבני הנוער מבולבלים. יש להם מעבר מילדות לבגרות. הכול לא יציב מבחינתם והם יכולים לעשות דברים מדהימים, אך קשה להם עם זה שמבוגרים לא מתייחסים אליהם בכובד ראש וברצינות הראויה להם. מאד קשה לנו, בני הנוער, עם זה שהזכויות שלנו לא שוות לאלה של מבוגרים ולא פשוטה האינטראקציה בינינו הילדים לבין ההורים. ההורים מרגישים שהם מאבדים את הילדים הקטנים שלהם והנוער מרגיש שלא מאפשרים לו מספיק מרחב וחופש".
מה לדעתך בני הנוער צריכים באמת מההורים שלהם?
"תמיכה וקבלה בכל המעשים שלהם. שהם ייצגו מודל אמתי למה שהם רוצים שהילדים שלהם יהיו. שיפנימו שחוקים נוקשים רק גורמים למרדנות להיות חזקה יותר ושאם הם יפגינו את הרגשות שלהם והדעות שלהם בלי לאיים עלינו, בני הנוער, יהיה יותר קל להבין אותם. עדיף לראות את אימא בוכה מאשר את אימא צועקת ומאיימת – זה לדעתי הרבה יותר משפיע. קשה לנו כאשר אנחנו רואים שלהורים שלנו קשה. כעס מצדם רק גורם לעוד כעס מצדנו".
מה לדעתך הורים צריכים לעשות כאשר הם מרגישים שבני הנוער חוצים גבולות אדומים, כמו סמים, אלכוהול, מיניות לא מותאמת וכו'?
"קודם כול להתבונן ולראות האם הנער או הנערה בשליטה. אם כן אז אתם לא צריכים להילחץ יותר מדי אבל כן לשתף מה אתם חושבים ומרגישים. לבוא בראש פתוח... אם אתם מרגישים שהם חצו גבולות למרות השיתוף, להסביר להם בצורה לוגית למה מה שהם שעשו לא נכון ולמה זה פוגע בהם. הדרך זה לדבר לוגית ורגשית. איומים לא עובדים. אולי אפילו ההיפך. צריך להראות שאתה מקבל ואוהב אבל גם מאוכזב. אף ילד לא אוהב לאכזב את ההורה שלו. צריך לבוא ממקום הפנימי שלך – הרגיש, ולא לעטות מחסומים והגנות של כעס. המקום הפגיע הוא זה שיכול ליצור שינוי. כמו כל דבר בחיים אם אתה לא בן אדם שאוהב את עצמו ומכבד את עצמו והולך בדרך שהוא מאמין בה, גם הילד שלך לא יכבד אותך ואת הדעות שלך".
בני נוער ובי"ס – מה את  חושבת על הרומן על הזה?
"לדעתי חשוב שההורים יהיו בקשר עם ביה"ס על המצב הלימודי ושיתנו את החופש בקטע החברתי, כי הוא מאד רגיש. בשביל הרבה בני נוער ביה"ס הוא מקום לברוח אליו – מקום מפלט. בני נוער תכלס עושים המון שטויות בביה"ס. חשוב לבדוק את הצד הלימודי כדי לוודא שבני הנוער נשארים על המסלול למרות כל השטויות. ברוב בתיה"ס, למורים לא ממש אכפת מהילדים, וזה חבל. אין לבני הנוער מבוגר לפנות אליו חוץ מההורים, שלא תמיד ניתן לפנות אליהם. בביה"ס שלי יש יותר אכפתיות ולי זה היה מאד משמעותי, הרגשתי שפגשתי אנשים בוגרים שאני יכולה לשוחח איתם באמת, בנוסף להורים שלי".
ולסיכום לב, איזה טיפים היית נותנת לעצמך ולבני הנוער בכלל?
- לא להיות דרמטיים – רוב הבעיות שלנו הם לא סוף העולם כמו שנראה לנו. ריבים עוברים, צרות עוברות. בסך הכול – הכול קורה לטובה, בעיקר אם אתה לומד להפיק לקחים מהטעויות שלך
- לדאוג שאתם עושים באמת מה שאתם רוצים ולא מושפעים כל כך מהסביבה
- אל תתביישו בעצמכם אף פעם. אל תאפשרו למילים של אחרים להוות יותר כוח עבורכם מאשר המילים שלכם על עצמכם

***

אני קוראת את המילים של לב וחושבת עד כמה חשוב לשוחח איתם. עם בני הנוער שלנו בבית. להבין יותר מה מפעיל אותם, ממה הם מפחדים ויותר מכל מה תומך בהם. חושבת לי שאם כל אחד מאיתנו ישאל את הילדים הפרטיים שלו את השאלות שמעניינות אותו, אולי ביחד כקהילה מאוחדת – נבין אותם טוב יותר.
בחדר הטיפול המצוקה הקשה ביותר שאיתה באים בני נוער היא לא לימודים וגם לא חברים, כי אם התחושה הבלתי נסבלת שבבית לא רואים אותם. בי"ס לא צריך להיות מפלט מהבית, כי הבית צריך להוות להם ולנו הגדולים – מקום בטוח ומוגן מהעולם כולו.

הוסף תגובה