11 דצמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
qtgvryvt
qtgvryvt
1170x128

נורי קורן באלבום בכורה עם שיריו של דודו שנפל במלחמה

Share

נורי קורן באלבום בכורה עם שיריו של דודו שנפל במלחמה

מאת גיא טנא
אלבום הבכורה של נורי קורן – "אהבת הנוסע המתמיד" משיריו של נחמיה פרידקס ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים
היוצר הצעיר שניגן סקסופון בפרויקט של עידן רייכל מוציא אלבום בכורה. רוב שירי האלבום נכתבו על ידי דודו נחמיה פרידקס ז"ל. פרדיקס נפל בגיל 21 בקרב האחרון על החרמון כאשר ניסה לפנות פצוע, כחובש.
קורן בן ה-23 לא הכיר כמובן את אחיה של אמו והוא עושה כאן מחווה מרגשת, מחווה שממנה הוא יוצא נשכר כאשר בממד הטקסטואלי- מוסיקלי הוא מוצא כתיבה צעירה של גבר בן גילו שחי לפני למעלה מ-40 שנה, ומצליח למצוא התאמה בין הדוד הצעיר שמעולם לא הכיר לבין חייו שלו כיום.
"עם דמדומי החמה אל החלון נא גשי/ ועליי התרפקי/ לפתי היטב צווארי, שימי ראשך על ראשי/ וכה עמי תדבקי".
בשורות הללו מתוך "עם דמדומי החמה" של עוד צעיר בן 20 בשעת הכתיבה – חיים נחמן ביאליק, בוחר קורן לפתוח את "אהבת הנוסע המתמיד", אולי כדי למתוח גשר בין דורי ולהעמיד את התכנים המעסיקים כל אדם צעיר באשר הוא בפרספקטיבה של זמן. העבודה עם עידן רייכל נתנה את אותותיה בקורן ונדמה שהשיר כפי שהולחן ועובד יכול היה להיות משובץ כמות שהוא ביצירתו של רייכל. אין מדובר דווקא בביקורת שלילית: קורן מצליח לקחת טקסט בן 112 שנה ולהפכו לרלוונטי לאוזן וללב. "איש שקט פוסע/  בין המדרכות/ הוא יודע רק/ צללים ושקיעות./
שחר – הוא עובר בין אור לאור/ אך תמיד לפניו רק שחור".
נחמיה פרידקס כתב את "בלדה לאנשים שקטים" וגילם בשורות איזשהו מתח, מתח שנורי קורן מיטיב לבטא בעיבוד – אם בשירת מאוול של יוחאי כהן ואם בתחושת מתיחות מתמדת שנועדה אולי לשמר את הקושי בלהיות איש שקט, שיודע רק ניגודים: "צללים ושקיעות", אור מול שחור, ירח מול אפל, אפורות מול אפלים וכן הלאה. נדמה שפרידקס מבקש להביע מצוקה אבל גם אמונה בדרך .
הטקסט הפסטורלי ב"נוגה זריחה", הכמעט אלתרמני – עבור פרידקס אלתרמן היה דמות חיה של ממש, גם אם בעיני רוחו (אלתרמן נפטר ב1970), מתחבר ללחן מעניין ועיבוד מורכב של קורן. לפחות בתחילת השיר זיהיתי איזושהי השפעה של סשה ארגוב והיצירתיות המיוחדת שלו. המקלדת העוגבית של דניאל שוורצולד מקשרת את המאזין לתחושה לילית מרחפת ולתקופה אחרת במוסיקה הפופולרית.
האלתרמניות והרומנטיות באות לידי ביטוי גם ב"חלום אהבה", אפילו בגודש מה ...קורן ניגש לטקסט כמות שהוא ומביא את ניצוצות העצב מהקונטקסט. גם אם השיר מנכיח את הפנטזיה הרומנטית כחלום ולא כמציאות ממשית, הפנטזיה עדיין עומדת במרכזה של היצירה: "שמש תשלח בשמים אורה/ כמו מפתחים עמוקים/ ים כוכבים ינצנץ במרום", כמה יפה..
"השאון גובר כמסך של שתיקה/ הצללים מכסים את עיני/ כמו צעיף קורי עכביש מכסה ועוטף/
את גופי/ ואני לבדי".
העצבות של נחמיה הצעיר היא תמה מרכזית באלבום בכלל ובשיר "לבד" בפרט. כמו ב"לבדי" של ביאליק, פרידקס מרגיש עטוף, בלום, חסום, מוסווה ולמרות כל זה, לבדו. קורן מודע לדרמטיות הרבה הטמונה בטקסט הזה והוא בוחר במבנה לא שגרתי, ברביעיית כלי קשת ובקולות של דנה הרץ והראל ליסמן, כדי ליצור תחושה של מעבר מודגש וכואב בין הפנים הטעון לבין החוץ האדיש והאטום, המתחבא מפני קשר אמתי. הקול הרך והמרגש של קורן מצליח לחדור עמוק בשיר הזה. אהבתי.
לאחר קטע הלקוח מטיולו של קורן בסרי לנקה, מעין מעבר נוסף במרחב החלל- זמן של הנוסע המתמיד, מגיעה שכיית החמדה של האלבום כולו:
"כוכבים שעוד נופלים/ את עינייך אופפים/ עינייך הכו בי כגלים/חיכו לי בשבילים".
לפעמים, הכול מתחבר, ובשיר "עינייך", שמלבד המטאפורות והאימאז'ים של פרידקס שמרכיבים בכישרון רב את הטקסט, מציג תמונה שהקורא פשוט רוצה לשקוע בה ולהתעטף בה, מציג נורי קורן את נועם סדן בדואט מתוק שהזכיר לי את Into The Sun של שון לנון ושיר אקוסטי ענוג שעבורי לפחות הוא מהטובים באלבום.
משמח לשמוע כיצד המוסיקאי הצעיר קורן שואב השראה מיוצרים שהניחו את היסודות למוסיקה הישראלית (הפעם, ב"הרחק מהעיר" השפעתו של מתי כספי הייתה מורגשת) ומפתח אותה הלאה לאמירה סגנונית טיפה שונה, בדרך כלל מעודנת יותר. גם אצל פרידקס, ההלך האלתרמני מגיע הרחק מהעיר בחיפושו אחר שקט, אחר מהות, והמשורר הרגיש והצעיר מנסה להתנתק כדי לתפוס זווית, לתפוס פרספקטיבה, להיות איש שכותב שירים.
"כמו תמיד", השיר האחרון של פרידקס באלבום, מהווה הצהרה חוזרת על האופטימיות והרומנטיקניות של היוצר הצעיר בשיר אהבה תמים וחביב. עבור קורן, זהו סוג של פרידה. הוא משלב קטע אינסטרומנטלי לא קצר בלחן משותף לו ולשחר אלנתן. כאן המקום להחמיא לו על נגינה דומיננטית מאד לכל אורך האלבום.
את הטקסטים ל-3 שירים כתב בעצמו נורי קורן ונדמה שלא אהיה המאזין היחיד שינסה למתוח קווים מאחדים ומשותפים בין הדוד פרידקס לבין האחיין קורן בכל הנוגע לאופי הכתיבה. קורן מרגש ב"פעם" עם דנה הרץ ועם האקורדיון של עידן רייכל בהופעת אורח נהדר. קורן כותב עם הומור ומיטיב לבטא אותו מוסיקלית: אם זה הטרומבון של מעין מילוא שפורץ ממזרי באמצע "על המזרון" או אם זה המקצב הברזילאי בשיר הנושא, שיר שחוגג חיים שהחובש הצעיר פרידקס לא הספיק למצות , ושקורן מנסה אולי למצות, ולו בשיר, עבורו.
קטגוריה: 

הוסף תגובה