15 נובמבר 2018,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

פרשת "מצורע": יהונתן גרילק על פרשת השבוע

Share

פרשת "מצורע": יהונתן גרילק על פרשת השבוע

מערכת הפורטל
אימרה שבועית:
מצוות עשה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל. {רבי אברהם יהושע העשיל, ה'אוהב ישראל' מאפטא}
 
סטטוס שבועי:
לשווא נחפש סיבות לשנאת ישראל. גם אם תמצאנה סיבות לשנאה זו, הסיבות אינן גורם לשנאה, ההפך הוא הנכון. הסיבות הן פרי מחשבות של אלו שביקשו להצטדק ולהסביר את שנאתם לישראל. מסיבה זו משתנות גם הסיבות, בהתאם לזמן ולמקום.
 
ציטוט שבועי:
ההיסטוריה היהודית היא ייחודית ולכן נתונה במיוחד לאי-הבנה. היהודים חשים זיקה עזה למסורות הלאומיות שלהם, ועם זאת, בתפוצתם הם קוסמופוליטיים, גם בנוגע לתפיסתם את החובה העולמית וגם בהשתתפותם בקידום הכללי של המין האנושי. {ד"ר איזידור זינגר, מייסד הליגה האמריקאית למען זכויות אדם}
 
סיפור שבועי:
סכנה, כאן כבוד...
פעם אחת נסע החפץ חיים זצ"ל להשתתף באסיפת רבנים ויחד עימו נסע רבי מאיר דן פלוצקי זצ"ל, מחבר הספר 'כלי חמדה'. כשהרכבת הגיעה לאחת התחנות הגיעה משלחת נכבדה מבני המקום לבקש מהחפץ חיים שיצא לעם החפצים לראותו, אולם החפץ חיים סירב. הרב מאיר דן שנסע עימו שאלו מדוע הוא מסרב?! ענה לו החפץ חיים: איך אפשר לבקש מיהודי זקן כמוני שיכנס לסכנת הכבוד???
 
 
פרשה שבועית:
פרשת מצורע / 'בידוד חינוכי'
 
"כל ימי אשר הנגע בו יטמא, טמא הוא, בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" {ויקרא י"ג, מ"ו}.
 
תרבות הנאבקת מרות על טהרת הלשון, מזכירה ללא הרף לנאמניה שהדיבור יוצר את מהות האדם, ואין לזלזל בו. שהפה הנקי מצביע על הנפש הטהורה והמעודנת, ושהמילים הן הן המעצבות את הנפש. הדבר נעשה במחזוריות של יחסי הגומלין, הקיימת בין המחשבה ההוגה, הפה המביע והרגש הקולט והמטמיע את הנאמר ברקמות נשמתו של המבטא אותן.
מדובר בחברה שאינה מסכימה לדמוקרטיית הפה, המשתולל כאוות נפשו, המוציא דיבה על הזולת, המסכסך באמצעות הרכילות, בין בני אדם. חברה מקראית זו רצתה לחיות בלא מפגע אקולוגי, באווירה צלולה כיין. והיא ידעה ש'החיים והמוות ביד הלשון', פשוטו כמשמעו.
זהו כוחה ההרסני של הלשון, שהמדבר לשון הרע מתעלם ממנו.
גזר הדין בפרשה תואם להיקפו ולעומקו של החטא. כך שומרת חברת העילית על שלמותה, על בריאותה ועל איכותה.

היא נוטלת את המדבר לשון הרע, מי שהפריד בין איש לרעהו ופורר את החברה בדבריו, ומרחיקה אותו ממנה - אל הבדידות. שישב לבד, עם עצמו! שיבין שם, מחוץ למחנה, בשעות הבדידות הבלתי נסבלת של ימי ההסגר, את ערכה של החברה. שיחוש עד כמה הוא זקוק לה. או - אז יקלוט את גודל חטאו, כשפגע בסביבתו בשוט לשונו.
לאחר ימי ההסגר עדיין לא תמו ימי החינוך האישי. כשנרפאה צרעתו, מטילים עליו מעשי כפרה המביאים אותו למודעות עצמית להבנת אישיותו: "ולקח למטהר שתי ציפורים... ועץ ארז ושני תולעת ואזוב וגו'" {שם י"ד, ד'}.
"ציפורים חיות": לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטות תמיד בצפצוף קול.

"ועץ ארז": לפי שהנגעים באים על גסות רוח.
"ושני תולעת ואזוב": מה תקנתו וירפא? ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב (רש"י שם ע"פ המדרש).

בטרם ישוב מבדידותו אל המחנה ואל החברה, מלמדו הקרבן שהוא מקריב את המקור לצרעת חטאו: גסות הרוח ותחושת הבוז כלפי הסובבים אותו. תחושה זו היא שהתירה לו לזלזל בהם בלשונו. הבא, איפוא, שני, תולעת ואזוב. זכור נא, שמעט ענווה רצויה מאד, למען יצירת גישה בריאה יותר כלפי זולתך וחברתך. לטובתך היא.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה}

שבת שלום - יהונתן גרילק
 

קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness