14 נובמבר 2018,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

שרה פלד על "אורי ומיכל – צמודים ונהנים בזכות 'צמידים' "

Share

שרה פלד על "אורי ומיכל – צמודים ונהנים בזכות 'צמידים' "

שרה פלד
עינת ואמיר וינברג ושני ילדיהם התאומים רומי ואורי בני ה-13.5 הגיעו לפני 9 שנים לצורית. לפני כן גרו ביוקנעם.
מספרת האם: "בגיל 3 חודשים הפנתה אותנו רופאת הילדים לטיפולי פיזיותרפיה. היה לנו ברור שיש לאורי עיכוב התפתחותי מוטורי ורגשי. המונחים המקצועיים היו מאוד לא ברורים לנו. אבל הבנו שיש משהו רציני ושאנחנו חייבים לטפל כמה שיותר מהר. יחד עם כל החרדה שאחזה בנו – אנחנו מאוד פרקטיים וחשוב היה לנו להיות בשליטה בכל מה שקשור לילדים.
אורי אובחן כבעל לקות תקשורת על הספקטרום האוטיסטי (ASD). כשהגענו לצורית הכנסנו את אורי לגן תקשורתי בכרמיאל, אבל הייתה  חסרה לנו מאוד התקשורת של אורי עם הילדים בני גילו ביישוב. לאחר שנה הוצאנו אותו מהגן בכרמיאל והכנסנו אותו לגן בצורית, יחד עם סייעת. בו זמנית קראנו הרבה ספרות מקצועית, הלכנו לכנסים ובדקנו לעצמנו את כל הנושא של הטיפול בתחום התקשורת. היינו מאוד ממוקדי מטרה – למצוא לאורי את הטיפול הטוב ביותר. עד סוף הגן אורי היה נוסע כל שבוע לטיפול במרכז מילמן בחיפה – מרכז טיפולי לילדים עם בעיות תקשורת, ובגן בצורית הייתה לו סייעת טיפולית. לקראת ביה"ס, שוב התלבטנו מאוד והחלטנו להכניס אותו לבי"ס הר גילון, כדי שיהיה בקשר עם בני גילו מהיישוב ומהסביבה. בו זמנית התחלנו לעבוד אתו בשיטה טיפולית הנקראת ABA . בשיטה זו יש מנחה אשר בונה לו תוכנית התנהגותית אישית המיוחדת בשבילו. הסייעת עבדה אתו לפי התוכנית בשעות ביה"ס ואנחנו  עבדנו אתו בבית בעזרת סטודנטים. השיטה הזו עזרה לו מאוד בכל מה שקשור להתנהגות שלו בבית, בביה"ס ובחברה. זוהי בעצם הסיבה שבגללה לא הכנסנו אותו למועדונית 'ניצנים' – היה לנו חשוב מאוד שהתכנית תעבוד ברצף כל יום".
איך רומי מקבלת את אורי?
"רומי נולדה וגדלה במשפחה שיש בה ילד עם צרכים מיוחדים. החיים בבית הובילו אותה להבנה שאחיה איננו כמו כל הילדים והיא מקבלת זאת כמובן מאליו. היא עוזרת לנו, לפעמים שומרת על אורי. אנחנו משפחה פתוחה, לא מסתירים את האמת. רומי איננה מתביישת ואיננה מסתירה את המצב של אחיה, כל החברות שלה יודעות, היא סיפרה לכולן והן באות אלינו הביתה, כמו לכל חברה אחרת. רומי נוסעת אתנו לפעמים לטיפולים, היא מגלה הרבה אמפטיה לאורי. הנושא של ילדים עם צרכים מיוחדים מאוד רגיש אצלה, היא מסתכלת על החיים בדרך רגישה, אחרת משאר הילדים".
 
 
תמיכה בביה"ס הר גילון ובקהילה
האם מעידה כי הילדים בביה"ס ובצורית קבלו את אורי מצוין. הוא השתתף בכל הפעילויות של ביה"ס ובהמשך גם בפעילויות הנוער של ילדי צורית. בנוסף, הייתה גם היא מעורבת: "אני באתי לביה"ס כל שבוע, שוחחתי עם המורים השונים ועם היועצת ונכנסתי לכיתות שבהן למד אורי. היה לי חשוב מאוד להכיר את ביה"ס ואת אורח החיים בו. זה נתן לי הרבה ביטחון, הרגשתי שהצוות מקבל אותי יפה וברור היה לי שהנוכחות שלי בביה"ס נותנת הרגשה טובה לאורי ומחברת את הילדים אליו. אחד מאתנו ההורים, יצא תמיד לטיולים של ביה"ס כדי ללוות את אורי, אז באופן טבעי התקשרנו גם לילדים האחרים".
רומי, האחות התאומה, למדה בכיתה מעל אורי (הוא נשאר שנה נוספת בגן), כך שגם ילדי הכיתה של רומי הכירו אותו.
גם היישוב קיבל את אורי ודאג לו, כפי שמתארת האם: "לאורך כל הדרך הייתה בביה"ס ובצורית פתיחות מלאה בין ההורים לבין המורים והתושבים. רכזת הנוער של צורית הציעה לסדר לאורי חונכת שתעזור לו בפעילויות השונות, כך שהוא משתתף בכל הפעילויות של הנוער וזו הרגשה באמת נעימה".
 
 
יציאה מהחממה – המעבר לביה"ס העל יסודי
הכול היה טוב ויפה עד שאורי סיים את ביה"ס היסודי והוריו היו צריכים להחליט היכן ילמד בביה"ס העל יסודי. מספרת האם: "הייתה לנו התלבטות קשה מאוד בשנה שעברה, לקראת המעבר לבי"ס על יסודי. חששנו מאוד מהמעבר מבי"ס קטן ואינטימי (הר גילון) לבי"ס משגב שהוא הרבה יותר גדול עם הרבה יותר תלמידים בכל כיתה וכמובן עם תלמידים חדשים מיישובים נוספים. במשגב לא הייתה אופציה לחינוך מיוחד המתאים לאורי למרות שהשנה נפתח בי"ס חדש לחינוך מיוחד במשגב. הבנו, בלית ברירה, שאורי צריך להיכנס לבי"ס אחר למסגרת של החינוך המיוחד במשרד החינוך. השנה קשה לי יותר מפני שאורי נכנס לבי"ס בכרמיאל, בי"ס רגיל עם כיתות של חינוך מיוחד. אני מרגישה שאין לי כל כך שליטה על מה שקורה במשך יום הלימודים, מפני שהאחריות עכשיו היא של משרד החינוך ולא כל כך בידינו. הוא חוזר יותר מאוחר הביתה וכך כבר אין זמן לעבודה אישית בבית וגם שיעורי הבית נעשים במהלך שעות ביה"ס".
 
הקשר עם "צמידים"
איך נוצר הקשר עם "צמידים" ועם מיכל?
"אנחנו לא שמענו ולא ידענו שום דבר על 'צמידים'. במהלך השנים, מאז שהגענו לצורית, התחלפו עובדות סוציאליות ברווחה, כך שלא נוצר ביננו שום קשר. ידענו שמועדונית 'ניצנים' קיימת אך איננה מתאימה לאורי, בין השאר, מפני שהיא מתקיימת בשעות אחה"צ בדיוק בזמן שבו אורי קיבל את הטיפול דרך תוכנית ABA.
לפני כשנה וחצי נחשפנו לתוכנית 'צמידים' ע"י ורדה נוביק מצורית, מרכזת הפרויקט. בסוף כיתה ו' (בקיץ האחרון), התעניינו וחיפשנו מה לעשות בחופשת הקיץ. יום אחד התקשרה אלינו ורדה וסיפרה לנו על הקייטנה העומדת להתקיים בקיץ. כך נחשפנו בעצם לרווחה ולפרויקט עצמו. ורדה סיפרה לנו על הפעילות המבורכת מאוד של המתנדבים אשר עברו הכשרה ועוזרים יום בשבוע למשפחות שיש להן ילדים עם צרכים מיוחדים. הנושא נראה לנו מתאים מאוד.
וכך בהמשך, ורדה באה אלינו יחד עם מיכל המתנדבת מ'צמידים' ועשתה היכרות ביננו. מהרגע הראשון שפגשנו את מיכל הרגשנו שנוצר 'קליק' מיידי, והכי חשוב הוא שאורי התחבר למיכל מהר מאוד. אנחנו ביקשנו שמיכל תפעיל את אורי בחוץ, במיוחד בתחום הפעילות הגופנית, וזה ממש הולך נהדר. אורי ממש מחכה ליום ולשעה שבהם מיכל אמורה להגיע. הקביעות של הפגישות ביניהם מקנה לו ביטחון. הוא  נהנה מאוד מהפעילות עצמה ומהקשר שנוצר עם הילדים והתושבים תוך כדי הבילוי המשותף עם מיכל. הוא גם יודע לספר איזה פעילות עשה עם מיכל ולאן טייל אתה. לי בעצמי זה נותן חופש קצר אבל חשוב מאוד, כי אני יכולה להיות עם עצמי. אני סמכתי על מיכל ממש מהרגע הראשון,  אני מרגישה ביטחון אתה וזה נותן לי סוג של שקט נפשי".
 
צרכים של משפחות לבעלי צרכים מיוחדים
לאחרונה התקיים בגילון מפגש להורים שיש להם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. לשאלתי על המפגש ועל תוצאותיו היא אומרת: "אני נעניתי להזמנה ברצון. אני חושבת שטוב וחשוב להיות מעורב, חשוב לפגוש הורים נוספים, זה המקום בו אני גרה ולכן טוב להכיר משפחות נוספות הנמצאות במצב דומה לזה שלנו. הפגישה הייתה מעניינת מאוד. אני גם הבעתי את הרגשתי החיובית בפורום של ההורים. מתברר אפילו שהגיעה משפחה חדשה מהיישוב שלי אשר לא הכרנו אותם קודם. אפשר להגיד שבמפגש זה זכינו גם לשמוע אינפורמציה חשובה וגם הכרנו עוד משפחות, כך שאנחנו בהחלט יכולים לתרום האחד לשני.
אני חושבת שיש חשיבות רבה למפגשים כאלו. זה רק יכול לשפר את הרגשתם של הילדים. אלו צריכות להיות פגישות רציניות, עם הנחיה טובה, נושא מתאים לכולם, ובמיוחד רגישות רבה של המנחה".
וכאם מנוסה לילד בעל צרכים מיוחדים יש לה המלצות להורים במצבה: "הכי חשוב הוא שתכירו טוב את הילד שלכם. תהיו ביחד, תחשבו, תתייעצו, תחליטו הכול ביחד. אני ממליצה לבדוק טוב את כל המסגרות החינוכיות לפני שמחליטים לאיזו מסגרת לשלוח את ילדינו. לא לפחד להחליף שיטת טיפול – לא כל שיטה טיפולית מתאימה לכל אחד, כל ילד והצרכים שלו. שימו הכול על השולחן, אל תתחבאו ואל תחביאו את ילדכם. כשאנחנו מספרים ולא מסתירים, זה משחרר. יש לנו, ההורים, מספיק מוסדות וחזיתות שבהם אנחנו נאלצים להיאבק, כך שמול המשפחה והסביבה הקרובה  עדיף להיות פתוחים ולשתף, זה מקל בהרבה".
ויש לה גם מסר למערכת החינוך במשגב: "כדאי מאוד לשפר ולפתח את תחום החינוך המיוחד בחטיבות העליונות בביה"ס, ליצור יותר מסגרות פעילות מהנות כמו חוגים, קייטנות ועוד.
 
לפרטים נוספים אפשר ליצור קשר עם טניה צ'קון  050-6910662
קטגוריה: 

הוסף תגובה