13 נובמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

אורלי שהם על "רגשות אשמה – בשביל מה (חלק ב')"

Share

אורלי שהם על "רגשות אשמה – בשביל מה (חלק ב')"

אורלי שהם
כשאני מדברת עם הורים, אחת התחושות המוכרות, הנפוצות והמאפיינות כמעט את כולם, הם רגשות האשמה. על כך שחוזרים מאוחר מהעבודה. על כך שלא נמצאים מספיק עם הילדים. שלא משחקים איתם מספיק. שלא עובדים איתם מספיק על שיעורי הבית. שלא מטיילים איתם בשבת. שנותנים להם לצפות יותר מדי בטלוויזיה. שלא מכינים אוכל מספיק בריא. שכועסים עליהם לעיתים. שדורשים מהם דברים.

לחלק א' >>

3 מסקנות עיקריות יכולות לעלות מבחינה אמתית של תחושת אשמה, וכל מסקנה תוביל לבחירה שונה לגבי מה שאנחנו רוצים לעשות עם אותו רגש

1. אני חשה אשמה כי אני עושה משהו שאני לא מרוצה ממנו, אבל אין לי שום ברירה אחרת. אם אי אפשר לשנות את ההתנהגות, אין טעם בהחזקת רגשות האשמה.

2. אני חשה אשמה כי בחרתי לעשות משהו לא בסדר, משהו שלא מוצא חן בעיניי, שלא עומד בציפיות הבסיסיות שלי מעצמי, שלא משקף את מי שאני או את איזה הורה אני רוצה להיות. זהו רגש אשמה שכדאי להקשיב לו, ולעבוד בשבילו. אם אני באמת חושבת שמה שאני עושה אינו מספיק, אם אני באמת חושבת שאני יכולה אחרת – אז קדימה! רגש האשמה הוא כוח לא מבוטל כדי לעשות שינוי!
כפי שנראה כברור מאליו, קשה להבחין בין שתי האפשרויות הנ"ל. לכן חשוב לבחון ולחקור את רגשות האשמה ולענות לעצמנו בכנות לגבי לאיזו קטגוריה שייך כל רגש. כאשר אנחנו לא עושים את זה, קורה הדבר הרע ביותר בתחום רגשות האשמה:

3. אני יכולה לעשות אחרת, אני יכולה לעשות טוב יותר, אבל זה ידרוש ממני יותר מאמץ, יותר השקעה, יותר ויתורים. אז במקום להתאמץ, אני מחזיקה רגשות אשמה. זה מס או קנס, שאני משלמת. וזה גורם לי להרגיש הורה טוב יותר.

רגשות אשמה מהסוג השלישי הם רגשות בעייתיים. נראה, שהם לא בדיוק רגשות אשמה אלא סוג של רציונליזציה, דרך עקיפה להיראות יותר טוב בעיני עצמנו ובעיני אחרים.

אתן דוגמה: נניח שהגעתי מאוחר מהעבודה, ובמקום להכין אוכל לילדיי, הפשרתי נקניקיות. אני לא חושבת שזה אוכל בריא ורצוי לילדיי, ולכן התעוררו בי רגשות אשמה. כשאני בוחנת אותם אני יכולה להגיע למסקנה שאלה רגשות אשמה מסוג 1: לא היה לי זמן להכין אוכל אחר, אין פתרון זמין, ולכן לא הייתה לי ברירה אלא להפשיר את הנקניקיות. אין לי אפשרות לשנות את ההתנהגות, ולכן אין טעם לחוש אשמה עליה (מה שכמובן לא אומר שרגשות האשמה ייעלמו מיד, אבל האמירה "שחררו את רגשות האשמה!" בהחלט יכולה להתאים כאן).

אני יכולה גם להגיע למסקנה שאלה רגשות אשמה מסוג 2: אני לא רוצה שילדיי יאכלו נקניקיות, ולכן לא אקנה יותר נקניקיות, אדאג להכין אוכל בערב הקודם, או שאקח אותם למסעדה. אני מגיעה למסקנה שיש אפשרות לשנות את ההתנהגות, ורגשות האשמה יובילו אותי להתנהגות אחרת בפעם הבאה. כל אדם יבחן כל סיטואציה באופן שונה, עם שיקולים אחרים ומגבלות אחרות, ויגיע למסקנה אחרת. בשביל אחד ה"פתרונות" ייראו ברורים ופשוטים, ובשביל האחר, הם יראו בלתי אפשריים. זה כמובן לגיטימי.

משמעותם של רגשות אשמה מסוג 3 היא: אני לא רוצה לתת לילדיי לאכול נקניקיות, והייתי יכולה בעצם למצוא פתרון אחר. אבל במקום זה, אני אמשיך לתת להם נקניקיות, ואגיד שאני מצטערת על כך, ושאני לא בסדר. רגשות כאלה הם גם לא נעימים, וגם לא מועילים. זה שאני מרגישה אשמה לא עוזר לאף אחד ולא משפר את התזונה של הילדים. זה כאילו גורם לי להרגיש יותר טוב, כי לפחות אני מודה בכך שאני לא מושלמת, אבל בעצם אני מרגישה רע, מרגישה שאני צריכה להתנצל על התנהגותי. רגשות אשמה מסוג 3 הם רגשות שכדאי להיפטר מהם. וכאמור, הדרך לעשות את זה היא לזהות אותם, ולהפוך אותם לרגשות מסוג 1 או מסוג 2. אם אפשר לשנות  - שנו. אם אי אפשר לשנות – שחררו. אל תחזיקו ברגשות אשמה שכל מטרתם להצדיק את מה שאתם לא רוצים באמת להצדיק.
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness