18 נובמבר 2018,יום ראשון

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

ויקרא: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

Share

ויקרא: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

מאת: יהונתן גרילק
אימרה שבועית:
כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין לבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה, שאינן בטלין לעולם. ואף על פי שכל זיכרון הצרות יבטל, שנאמר (ישעיה ס"ה, טז): "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני" - ימי הפורים האלה לא יבטלו, שנאמר (אסתר ט', כח): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא ייסוף מזרעם. {רמב"ם הלכות מגילה פרק ב' הלכה י"ח}
סטטוס שבועי:
חג הפורים מתקרב, ועמו מנהג התחפושות. למעשה פורים הוא היום היחיד בשנה בו אנו לא מתחפשים. אנו בוחרים להתחפש לדמות מוערצת אותה אנו רוצים לחקות, או למשאלה כמוסה שמעולם לא הצלחנו להגשים. כך או כך, בפורים נוכל ללמוד המון על ה'פרצוף מאחורי המסיכה'...
 
ציטוט שבועי:
מסקנת מגילת אסתר: היהודי אינו יכול להיות רק 'אני' - הוא תמיד יהיה 'אנחנו'. {אריה בן גוריון}

זכרון שבועי:

בתורה המזהירה ללא הרף מפני שנאה ונטירת איבה, ושכל מצוותיה מיוסדות ומכוונות לאהבת עולם ולתיקון האנושות כולה, יש מצווה אחת מפורשת, לזכור ולא לשכוח, לשנוא ולנטור איבה ללא גבול לעמלק, המסמל את הרוע והרשעה, את תאוות הרצח לשמו, את האנטי תזה לכל מוסר היהדות.
מצוה זו קוממה את 'יפי הנפש' במשך הדורות. אולם, כמעט כל דור סיפק לתמהים את התשובה, שהיא מודגמת ומומחשת. מי שראה את החיה הנאצית לפני דור, מי שחשב פעם על המשמעות 'מיליון ילדים' בעת שליטף את ראש ילדתו הקטנה, שאצבעה נצבטה בדלת, אולי ייטיב להבין...
רק שנאה תהומית לכל מה שמייצג עמלק, היא ערובה מפני עליית והתפשטות החיה שבאדם.

סיפור שבועי:

!שמחה מאחדת

מחנה הריכוז גרוס רוזן. שנת תש"ד – 1944. ליל חג פוריםהאסירים היהודים עלו כהרגלם על משכבם. אולי, איש לא זכר שהיום הוא חג פורים. גם מי שזכר, האם היה לו כיצד לחגוג? שמא יטול פיסת לחם קטנטנה וידמיין שזהו אוזן המן אותו הייתה מכינה אימא?
שקט שרר בצריף. השעה הייתה שעת ליל מאוחרת.
לפתע, כמו משום מקום, קפץ אחד האסירים מן הדרגש והחל לצעוק:
יהודים יקירים, הלא חג פורים היום! היום אנו חוגגים את מפלת המן צורר היהודים אשר ביקש להשמיד את עם ישראל. אבל בורא העולם ראה את צעקת בניו והציל אותם, והמן הרשע נתלה על העץאחיי, כמו בימי מרדכי ואסתר, גם אנו נמצאים בעת צרה. לא המן שמו, אלא היטלר ימח שמו וזכרו! אבל חג פורים מזכיר לנו כי ישועתנו קרובה, וסופו של היטלר יהיה רע ומר כהמן! חיזקו ואימצו, 'עם ישראל חי'!
עיניו של היהודי בערו כלפידים וגופו כולו רעד מרוב התרגשות. ממקום אחר קפץ לו אסיר נוסף והחל לזמר באיטיות ובמתיקות את הברכה הנאמרת אחר קריאת המגילה"ברוך אתה ה'... הרב את ריבנו... והנוקם את נקמתנו..."
שני היהודים האמיצים שבו אל הדרגש והשקט השתרר שוב במחנה. בקרב האסירים שררה תחושה של שמחה והתעלות, אך גם חשש מן הבאות.
בבוקר אירע את אשר יגורו ממנו. קצין המחנה התפרץ אל הצריף והחל לצעוק.
בלילה האחרון היו כאלו שהעזו לדבר נגד הפיהרר! הסגירו מיד את בני העוולה, אחרת מרה תהיה אחריתכם! אני מקציב לכם עשר דקות כדי להסגיר את אותם פושעים.
עשר דקות חלפו ואיש לא פצה את פיו.
רוצו, רוצו! החל הקצין לצעוק. האסירים הכחושים החלו לרוץ כשהגרמנים מצליפים בהם שוב ושוב. אחד משני האסירים כבר עמד להסגיר את עצמו, אבל היהודים סביבו לחשו לו החזק מעמד! 'כולנו ערבים זה בזה'!
המירוץ המטורף נגמר. האסירים לא הוסגרו. באותו חג פורים, נס כפול אירע ליהודי המחנה גרוס רוזן: הם חגגו את החג, המרוץ השטני לא הפיל קורבנות, ואיש לא הלשין.
{פינחס פייבלוביץ' בספרו 'עודני זוכר'}
מגילה שבועית:
...חפש את המטמון

המגילה היא אפוא מסמך מגמתי וסלקטיבי. היא מסננת מתוך מליוני מאורעות, רק את אלה שהתרחשו בתקופה מסויימת (עשר שנים במלכות אחשורוש), ורק את העובדות המשרתות במישרין או בעקיפין את סיפור העלילה.
המפליא הוא, שסיפור העלילה מופיע כשרשרת מקרים בלתי צפויים ללא החוט המקשר, ללא המושך בחוטים. אפילו בסוף העלילה, מתבהר רק שהיה קשר בין 'המקרים', אך איש אינו יודע מי העומד מאחוריהם. דרמה מרתקת ללא הגיבור הראשי.
אתאיסט בן זמננו, בודאי היה מנסה להפריד בין כל המקרים, ולא להציגם כשרשרת רצופה. במרחק השנים בין מאורע למאורע, ישנה פרשנות לכל מאורע בהתאם לנסיבות. רק מאמין, יכול היה לגלות את הקשר העובדתי שבין המקרים. ואם כן, נשאלת השאלה, היכן נעלם האלוקים מלשולן המגילה? ומדוע לא הוזכר שמו אפילו פעם אחת?
אכן מגילת אסתר משקפת את המציאות ההיסטורית החדשה אליה נכנס העם היהודי בתקופת אחשורוש. מציאות ההולכת ונמשכת עד ימינו אנו. מאורעות מתחוללים ללא הרף בתבל כולה ובחיי העם היהודי. מאורעות שהם פרטים במסכת חיים של עמנו. כל יום נושא עמו בשורה בצורת כותרת בעיתון, לכל מאורע צמוד הסבר הגיוני. לכל התרחשות מלווה פרשנות הניתנת ע"י מומחים בכל אחד משטחי החיים.
כל הרוצה למצוא יכול למצוא את האלוקים בכל אחד מעיקולי הדרך של האומה ושל הפרט. אך כל הרוצה, יכול למצוא שם את מיטב הטיעונים וההוכחות לגישה האתאיסטית, להעדר ההשגחה.
על תקופות אלו בישרה התורה מראש בפסוק הקצר: "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" {דברים ל"א י"ח}. 'הסתר פנים' משקף את המציאות ההיסטורית של חיי העם היהודי במלכות אחשורוש, מציאות הנמשכת עד היום.
אילו הזדמנו אנו לאותה תקופה ולאותן מאורעות שהתרחשו בעשר שנים הנזכרות, היינו מוצאים אלף ואחת סיבות לכל אחד מארועי המגילה. סיבות פוליטיות משכנעות פחות או יותר. אולם, המגילה באה ללמדנו שגם בעידן של הסתר פנים, של חושך מחשבתי, של טשטוש מושגים, כאשר מסתתר האלוקים מעינינו, קיימת אפשרות ויש דרך לגלותו, וזאת ע"י ליקוט המאורעות וצירופן. 
מי שיאסוף את כל התשובות הלוגיות הניתנות על כל מאורע ומאורע בנפרד המסופר במגילת אסתר, עתיד לגלות את חוסר המוצא והסבך. ובאותה נקודה מול הקיר של סיפורי הבדים, מתגלה האלוקים בכל כוחו. התשובה הקצרה לכל השאלות בתהליכי ההיסטוריה ובקורות חייו של היחיד.
האוביקטיביות של כותב המגילה מרגיזה לפעמים, מוזרה ומקפיצה,. אך רק בה טמון הסוד כיצד לגלות את האלוקים שרוחו מנשבת בין כל קפלי המגילה.
קריאת המגילה היא שיר הלל לבורא, שאין שמים  אותו בפינו, אלא שאנו מגלים בעצמנו.
'תשועתם היתה לנצח ותקוותם בכל דור ודור, להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח, כל החוסים בך'.
{מתוך: דע את יהדותך}
פרשה שבועית:
פרשת ויקרא / 'מוסר הנשיאות'
 
"אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה'... והביא את קרבנו ..." {ויקרא ד', ג'-כ"ב}
 
כאשר התורה רוצה להודיע לנו מהו הקורבן שיביא הכהן שחטא, או העדה שסטתה מן הדרך, היא פותחת במילה "אם". כאשר הפרשה עוסקת בנשיא, היא משנה את הנוסח וכותבת: "אשר".
שינוי מילולי זה של נוסח הפתיחה אומר דרשני. רבן יוחנן בן זכאי השמיע את ההסבר הבא: "אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר על זדונו?"
 
אנו חשים בכמיהה לתקופה בה התהלכו בקרב העם נשיאים הגונים, בני חורין, שאינם כפופים לאיש. נשיאים, אשר גם ברום מעמדם יחושו ויתנו לב לאיכות התנהגותם האישית. מנהיגים אשר יזכרו בכל רגע מחייהם שההמון מתבונן בהם, מחקה אותם ולומד ממעשיהם, אם לטוב ואם למוטב. כי הם בכח סמכותם נותנים את הטון, מכתיבים את האופנה כמעט בכל תחום מתחומי החיים. על כן כה כבדה האחריות הרובצת על כתפיהם.
כאמור, לחטאו של הנשיא המורם מעם מתלווה חרטה כנה וגלויה, ללא התחמקויות, הוא יכול לשמש מופת לעם כולו. עם הרואה כיצד מנהיגו מוכן להודות בפומבי על חטאו, לבקש עליו מחילה, ואף להביא קרבן כפרה – יסיק מכך מסקנות מבורכות. הוא ילמד כי אין בושה בעשיית תשובה. הוא יבין כי גם הנשיא הוא אדם עם חולשות אנוש, והחטא רובץ לפתחו כמו לפתח כל אדם עלי אדמות. הוא יושפע מאומץ לבו להודות בחטאו בפומבי, לעיני העם כולו. המעשה הנאצל שעושה נשיאו יקבע את אמות המידה המוסריות שלו, שבאחת ישנו את פניו הרוחניות של העם כולו. גם הוא, כנשיאו, יבין שאין זו חרפה לערוך חשבון נפש אישי, ואין זה אות קלון לאדם לחזור בו ממעשה שאינו ראוי ולבקש עליו סליחה.
 
דור שנשיאו 'אינו חוטא לעולם', שנשיאו מוכן לסלף את העובדות, לשכתב את ההיסטוריה, ולחפות בכל האמצעים העומדים לרשותו על מעשי עוול שעשה בחסות השלטון – אינו דור מאושר. מאושר הוא הדור ומאושרת התקופה, המצמיחה אישים בעלי ביקורת עצמית, בעלי עוז רוח לקום ולהודות בהכנעה מוחלטת: 'אכן חטאתי, והנני מביא קרבן כאות לרצוני העז לשוב מחטאי'.

מאושר הדור, כי אישים כאלו יביאו למפנה ולמהפכה בערכיו ובהתנהגותו של דור שלם. הם – מנהיגי האמת!
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה וליקחה'}

שבת שלום - צום קל ומועיל - פורים שמח - יהונתן גרילק

שבת שלום - יהונתן גרילק

קטגוריה: 

הוסף תגובה