14 נובמבר 2018,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
qtgvryvt
qtgvryvt

עינט קרמר שואלת: את מי באמת משרתות התחפושות?

Share

עינט קרמר שואלת: את מי באמת משרתות התחפושות?

פורטל משגב-לינק
ראש חודש אדר ב' פוגש אותי במחשבות על מגדר.
יום האישה, שמילא את פיד הפייסבוק שלי בפרגונים לנשים מובילות לצד תיאורים קשים של נשים נפגעות, ההזמנה ל"כנס הצדעה לפמיניסטיות הדתיות", פרשיית סרבן הגט הנוכחי, כשהרבנות עומדת חסרת אונים מול גבר המסרב "לשחרר" את אשתו, כל אלו מאירים לי פנים שונים של הנושא.  
אבל מה שבאמת מוביל אותי לכתיבת מאמר זה הנו הביקור שלי בחנויות הצעצועים בניסיון למצוא אביזרים לתחפושות של בנותיי. בחייאת, באמת זה מה שמציעים לנערות צעירות כתחפושת? ככה מעריכים את יכולת הבחירה שלהן? ככה מסלילים אותן לבחור? 
אני מנסה לשלוט בלשוני בשל המדיה, אבל חלום של מי מגשימות התחפושות האלה, ולאיזה דמות אישה הן מכוונות?
כמו תמיד, החיים מובילים אותי אל הכתובים  (ולהיפך) והחוויה הנוכחית שלחה אותי היישר לארמונו של אחשוורוש.
 
חברה רעבתנית ורהבתנית
מגילת אסתר נפתחת בתיאור "חלומי" של ממלכה אדירה ועשירה. המלך העומד בראשה מבלה את ימיו במשתה מתמשך, משתה שאליו מוזמנים שריו ועבדיו האוכלים ושותים "כיד המלך".  
החגיגה נמשכת חצי שנה (180 יום) ודרכה מראה אחשוורוש את "כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו". 
על ששת חודשי המשתה שערך למכובדים הוא מוסיף שבעת ימי משתה. לימים אלה מוזמן כל העם המתגורר בשושן, כשבסיומם מבקש אחשוורוש להמשיך ולהרשים את המכובדים בפריט הרכוש הנחשק ביותר שלו – הריהו המלכה עצמה – "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא".
משתה המלך אחשוורוש מהווה פרולוג למגילה כולה, היות שהוא מציג את סט הערכים של אותה הממלכה, ומסביר רבות ממה שיקרה בהמשך העלילה.
מוצגת בפנינו ממלכה אדירה ומשופעת כלכלית, המקדישה את מיטב זמנה ומרצה לעיסוק בנהנתנות, לעידוד רהבתנות ולהתייחסות לתענוג כאל ראי הכול (נשמע מוכר?).  
בממלכה שזו ערכיה קל להפוך אנשים לחפצים, בין אם מדובר במלכה, שקוראים "להביאה בכתר מלכות" – כאילו אינה אדם בזכות עצמה, ובין אם מדובר במרדכי היהודי – הנדרש להשתחוות בפני המקורב הנוכחי. בממלכה שההדוניזם היא מרכז הווייתה, מי שאינו "מיישר קו"  פשוט מוזז הצידה  .The show must go on .
 
האישי הוא הפוליטי
ושתי אינה מסכימה להיות מוצגת כרכוש, ולמרות שהיא משלמת על כך מחיר כבד, היא מתחילה לגלגל כדור שלג פוליטי שאת סיומו כולנו מכירים.
ושתי מגורשת, אסתר "מובאת" לתפוס את מקומה, וכולנו הופכים לעדים להפיכתה מאישה חסרת אונים למנהיגה המושיעה את עמה, אך גם מציעה סדר יום חדש לממלכה ודרך אחרת "לחגוג את החיים".
המגילה מסתיימת כשאסתר המלכה ומרדכי היהודי קובעים ימי משתה ושמחה גם הם, אך הפעם כימים של סולידאריות חברתית – "משלוח מנות איש לרעהו" וחיבור לחלשי החברה – "ומתנות לאביונים". התיקון החברתי מגיע מתוך שוויוניות מלאה ומראיית האחר.

והקשר הסביבתי
קיימות אינה מוגבלת ליחס לטבע הפראי. קיימות הִנה דרך חיים הכוללת את כל מרכיבי חיינו – סביבה, חברה וכלכלה. 
המגילה מציגה לנו פן חשוב לקשר בין אלו – בעולם שבו הכלכלה מוקדשת לרעבתנות ולרהבתנות, לא רק משאבי הטבע נרמסים אלא גם ציבורים שלמים מנוצלים, מחופצנים ו"נמחקים". תפיסת עולם הכוללת שוויוניות, סולידאריות חברתית, פשטות מרצון ודאגה למוחלשים, היא היא חברה בת קיימא.
 
אז בביקור הבא בחנויות התחפושות, תחשבו האם אתם מיישרים קו עם תפיסתו של אחשוורוש, או שאולי התקדמנו קצת עם המגילה...
ואולי, רק אולי, במקום להתמקד כל כך ב"מצוות התחפושות המנצנצות" נשקיע רגע גם בהסתכלות לצדדים כדי לראות מי מודר היום ואיפה כדאי לשים את משלוח המנות ואת המתנות לאביונים שלנו, שהם אגב, המצוות האמתיות של החג 
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness