11 דצמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

1170x128
qtgvryvt
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
qtgvryvt
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1

מלכה פלדשטיין על משחקי תפקידים במעשה האהבה

Share

מלכה פלדשטיין על משחקי תפקידים במעשה האהבה

מלכה פלדשטיין
 אני יודעת שהנושא שברצוני לשתף אתכם במאמר זה עשוי לעורר מחלוקת. גם בין דבריי לבין קולגות שלי – מטפלים מיניים למיניהם. אך בכל זאת אומר, כי משהו בתוכי מרגיש צורך להביא את הדברים.
מטפלים זוגיים ומיניים רבים ממליצים למטופלים שלהם להשתמש במשחקי תפקידים בחדר המיטות על מנת להפיח רוח חיים ביניהם, לצבוע בצבעים שובבים את החוויה המינית, לגוון ולאפשר לשני בני הזוג לחוות חוויה אחרת מזו היומיומית, לשחק שולט, נשלט, לאפשר לעצמם משחק בפנטזיות ובכך להרחיב את הרפרטואר הרגשי והגופני בתוך החיבור המיני.
אני סבורה אחרת: משחקי התפקידים בחדר המיטות נובעים מקושי להתחבר אל הממד הרוחני של החוויה המינית, ומשאירים את מעשה האהבה בתוך מרחב מצומצם של סקס, מרחב שנמדד במושגים של תפקוד, הצלחה, יעדים, במקום להתרחב אל מעשה האהבה.
משחקי תפקידים משאירים אותנו בתוך פרסונה, בתוך אגו, ומהווים מחסום לעליית מדרגה אל הנשמה, אל חוויה רוחנית-גופנית שאינה ניתנת להכניס למילים, ולא לתיאורים.
לתחושתי משחקי תפקידים הם בריחה מעצמנו, מן האפשרות לחוות את המיניות האותנטית שלנו כביטוי נעלה של אהבה וחיבור. בריחה מהקשבה אל הרטט הארוטי הנוכח בינך לבינו, מן הריח, מהתנועה, מהמרקם, מהרגשות שעולים, מהמגע. שם, במרחב הכי טבעי, הכי חושני והכי פשוט של הגוף, של הנפש, של הרוח, שם נמצאת התעלות הרוח, העונג שאינו תלוי באביזרים, בוויזואליזציה חיצונית, בתפקיד שאיננו אני. לטעמי, משחקי תפקידים נותנים תחושה שמה ש"אני" זה לא מספיק כדי לחוות עונג.
אני פוגשת מדי יום נשים, גברים וזוגות, בטיפולים ובקבוצות, ורואה כמה כאב וריחוק משאירים אחריהם משחקי התפקידים לאורך השנים. משום שברגע מסוים האדם מתעורר ומגלה שהוא לא מסוגל להיות עם בת זוגו במעשה האהבה ללא התסריט. היא מתעוררת לגלות שהיא לא יודעת באמת מי היא ומהם רצונותיה האמתיים. מה נשמתה רוצה במרחב האהבה...
אני מציעה לחזור להביט בעיניים, לגעת, לנוע, לנשום, להקשיב להולם הלב, לאפשר לאנרגיה שמשתנה בנו מדי יום להיות היא עצמה השינוי.
פגשתי נשים רבות, בין אם הגיעו לבדן ובין אם הגיעו עם בני זוגן, נשים שמרגישות שכל עניין משחקי התפקידים הרחיק אותן מעצמן. הן משתפות אותי שבהתחלה שיתפו פעולה עם העניין משום שחשבו שככה זה במין. אך ככל שהמשחק נמשך יותר שנים, ככה הן מאסו במשחק ומאסו במין ומאסו בתקווה שמעשה אהבה פשוט ומרומם רוח הוא אפשרי משום שכל המרחב הזה נגוע במשחק שהשכינה כבר לא נמצאת בו.
פגשתי גברים שמרגישים לכודים בתוך הציפיות שלהם מעצמם, בתוך הציפיות של בת זוגם שימלאו את תפקיד האביר האולטימטיבי, בתוך משחק חיים שהם כבר לא רוצים לשחק. מחפשים את הפשטות שבאהבה.
ניתן לומר שמשחקי תפקידים נותנים לנו הזדמנות לחוות צדדים מודחקים בנו, לשחרר את עצמנו לתוך מרחב תיאטרלי שבו אפשר לשחרר אגרסיות, להשתטות, וגם להביא לידי ביטוי חלקים בי שאני לא מעזה לבטא ביומיום, שהם אולי אפילו הפוכים לאישיות שאני מטפחת או מורגלת להיות בה.
כל זה נכון כאשר אנו נשארים בתוך המרחב המצומצם שנקרא "אני" – פרסונה. אגו בתוך גוף.
אולם, מי שרוצה לחוות את החוויה המדהימה של התרוממות הרוח דרך המיניות, את חוויית החיבור העמוק, עם עצמי, עם האחר ועם הבריאה, עליו לפשוט עוד ועוד מהמעטפות שעטה עליו, עוד ועוד חלקים שניתן לשייכם לדמות כלשהי, ולאפשר לאנרגיה המינית לנוע בתוכו. לאפשר לאהבה להניע את האנרגיה המינית שבו.
עלינו לתת דרור לאנרגיית החיים עצמה לנוע בתוכנו, בשילוב הנשימה התנועה והמגע, להעלות את התדר של הרטט הארוטי שבנו עד שאנו נסחפות אל ים של אנרגיית הבריאה, לעיתים סוער לעיתים רוגע, לעיתים מאיים לבלוע אותנו במערבולת חושים, להתמסר אל הלא נודע באמונה שהאהבה לבדה שומרת עלינו.
יש הרבה מקום למשחקיות חושית וחושנית, לשובבות, לצחוק שנובע מתוכנו.
הרי אנו שונים מדי יום. כה שונים. אנו שונות ביום ובלילה, באביב ובסתיו, בתחילת החודש ובסופו. כל-כך הרבה שינויים מתחוללים בנו כל הזמן, שאם נוסיף על כך את התסריט והדמות החיצונית והאביזרים, לא נהיה כלל פנויות להקשיב למה מתחולל בנו היום. מי היא האישה שאני היום? מי הגבר שאתה היום? מה הבאת היום בגופך? למה זקוק היום לבך?
כדי שנישאר פתוחים באמת ללמוד לאהוב, עלינו לבוא צלולים, זכים, פשוטים.

הוסף תגובה

randomness