22 ינואר 2019,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

משגב

במשגב והסביבה

דודי שבי על האלימות הגואה בספורט הישראלי

Share

דודי שבי על האלימות הגואה בספורט הישראלי

מאת : דודי שבי
למרות שהוקמו ועדות לאורך השנים לצד ניסיונות חקיקה שונים, עדיין לא נראה כל שינוי בתמונת האלימות במגרשי הספורט ב-10 השנים האחרונות. מתי הנושא יעלה לסדר היום הציבורי באופן רציני ומשמעותי?
הרצח האחרון שאירע במגרש ספורט בישראל היה ב- 6 בדצמבר 1975 במשחק ה"דרבי" של קבוצת רחובות וכפר גבירול. אוהד של כפר גבירול פרץ למגרש ודקר למוות את השחקן מרדכי (מוטי) קינד. לעניות דעתי ולצערי אנחנו מאוד קרובים למקרים מסוג זה. כל האורות והסימנים מאותתים על מצוקה ועל אוזלת יד כללית בכל הקשור לטיפול באלימות בספורט, והעולם כמנהגו נוהג. אותן הטעויות שנעשו על ידי הרשויות האחראיות בשנת 75 חוזרות ונשנות גם בימינו. בשיטוט קצר ב"ויקיפדיה" תגלו שלא היה שיטור רציני במשחק ה"דרבי" שבו נרצח מרדכי קינד. עונשו של הרוצח היה 10 שנות מאסר, כי "לנאשם לא היו לו הרשעות קודמות". עוד פסק השופט "שהנתבע נגרר אחרי היסטריה כללית".
בשבוע שעבר התקיפו אוהדי קבוצות בליגת העל אחד את השני עם אלות, שרשראות ברזל וגרזנים! השנה נכנס אוהד למגרש, תקף את ערן זהבי ונידון רק ל14 חודשי מאסר. חודשים אלה קוזזו ל-8 חודשים ולהרחקה ל-3 שנים מהמגרשים. נשמע לכם הגיוני?
25 אוהדים נעצרו בשבוע שעבר , מה שמורה על חברה משוסעת שאיננה יודעת ליהנות מספורט כתרבות פנאי. אנו משתמשים בספורט ככלי לגיטימי לשחרר כעסים אחד על השני. השתיקה של החברה ושל רשויות החוק וההתעלמות מהמצוקה מצד מנהלי המועדונים, גוררת אותנו כחברה למקומות מביכים וכואבים.
 
 
העין רואה והאוזן שומעת
ההתנהגות שאנו רואים וחווים היא המראה של החברה הישראלית. הילדים שלנו לומדים מהמדיה התקשורתית והחברתית על הנעשה במגרשים.
האם אנו מראים להם שהנושא נמצא בטיפולו של מבוגר אחראי? מי מראה לילדים את הצד ההוגן בספורט וכיצד מן הראוי להתנהג? ספורט צריך להכיל פן תרבותי מהנה ומעשיר. אצלנו זה לוקה בחסר. חוסר טיפול בבעיות האלימות באופן מיידי עלול לגרור מראות שאנו כהורים, נעדיף למנוע מילדינו. נעדיף להשאיר אותם בבית ולא לקחת אותם לצפות במשחקים או בתחרויות ספורט שונות. רשויות האכיפה שכוללות את המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט צריכות לעבוד בתיאום בכדי למגר את התופעה. כששופט שלום פוסק עונש לעבריין ושופט מחוזי מקצר את עונשו בחצי לאחר ערעור, או כשפרקליט סוגר עסקה לעבריין בספורט ב"הכשרה מועדפת"  וסוגרים לו את התיק – זו אינה מלחמה באלימות ואין בעונשים אלה כל הרתעה. אם כך נוהגת מערכת המשפט, מה ימנע מאוהד שרוף לבצע את זממו?
יש ברשתות החברתיות שיח אלים מאוד בין אוהדים של מועדוני ספורט. האם מישהו עוקב אחרי זה? הרי כל הפגישות של האוהדים מתחילות במדיה החברתית. חוסר תגובה שלנו כחברה משדר לילדים שלנו שכך הם פני הדברים. לאחר המקרים האחרונים בענפי הכדורגל והכדורסל ראוי שנשמע גינוי של ראש הממשלה ושל שרת הספורט, וחובה שמשרד החינוך יקדיש לכך זמן בשעת המחנך.
 
 
אפשר עוד לתקן
בכדי להיכנס לשורש הבעיה צריכה להיות חשיבה מודיעינית מעמיקה בנושא. חשיבה שכוללת שיתוף פעולה מערכתי וגיבוי מלא של הממשלה ושל רשויות האכיפה. באירופה יש שופטים שמתמחים בנושאי ספורט. עבריין במגרש כדורגל איננו שונה מעבריין מחוץ למגרש וצריך להכשיר שופטים מומחים לנושא בעלי סמכות להעניש במקום את המתפרעים.
במקום ועדות שיושבות בכנסת ואינן מצליחות לשנות את התודעה, צריך להקים יחידה משטרתית שתאסוף מידע על הכנופיות של האוהדים ושתעמיד אותם לדין.
יש לעגן תקנון שיקבע מי יכול לשאת בתפקידים של מנהלי קבוצות ומועדונים. כיום אין תקנון כזה! אוהד יכול להפוך לבעלים ולהביא לידי ביטוי את כל השנאה שלו מילדות ולהצדיק עבריינים ששייכים למועדון שלו – הרי הם גדלו ביחד...
משרד החינוך חייב להתערב בנושא האלימות בספורט, ולהכניס את העקרונות לתוכנית הלימודים. כמו כן המורים זקוקים להשתלמויות בהעברת המידע הנכון לילדים.
יש לפעול להגדלת ההרתעה והענישה בצורה משמעותית במקביל לחיזוק הדברים הטובים והיפים בספורט, לחנך להתנהגות ראויה ולהראות את הדרך הנכונה.
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness