20 נובמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

התפתחות אישית

במשגב והסביבה

הבעת צרכים ונדיבות באהבה / מלכה פלדשטיין

Share

הבעת צרכים ונדיבות באהבה / מלכה פלדשטיין

מלכה פלדשטיין
התעוררות המודעות טורפת לעיתים את חוקי המשחק ולעיתים אף מחליפה את הקלפים עצמם, את ערכי היסוד שעליהם גדלנו. בשבוע האחרון יצא לי לבחון לעומק את האמונה "להזדקק לאהבה פירושו להיות תלותי". 
זו אמונה שהתפתחה כאנטיתזה פמיניסטית ל"בלעדיך אני חצי בן-אדם". כשאני אומרת אנטיתזה פמיניסטית, איני מתכוונת שמדובר בנחלת נשים בלבד. בכולנו יש אנרגיה זכרית ונקבית. 
התפיסה "בלעדיך אני חצי בן-אדם" יוצרת חוויה של קשר סימביוטי ותלותי, תחושה של חוסר קיום ללא האדם האהוב, פגיעה באושר ובעיקר – פגיעה בתחושת העוצמה והחיבור העצמאי לכוח החיים. תחושה כזאת מובילה לחוויה של קורבנות, משום שאם איני מקבל אהבה כפי שאני מצפה, מתפתחת בי חוויית נטישה ומכאן הדרמה הרגשית מתגלגלת ומתעצמת לתחושת ריחוק, בדידות ונפרדות.
 
להיות עצמאי רגשית בעולם חדש
כאשר אני משתמשת בביטוי 'עולם חדש', כוונתי להתפנות הדרגתית של התודעה הפטריארכלית, הפטרונית והקורבנית לטובת חיים שיש בהם הערכה הדדית ושוויוניות בסיסית.
בעולם חדש, מתחלפים התלות והסימביוזה בקבלת אחריות אישית על חיינו, בחיבור ישיר עם מקורות השפע, באהבה עצמית ובאהבה לחיים עצמם כמקור לשמחה ללא תלות באחר.
אבל כמו כל תפיסת עולם סדורה, גם לתפיסה זו יש נקודות תורפה ומצבי קיצון.
העידן החדש בתחום מערכות היחסים, בעיקר האינטימיות, מדבר על כך שעלינו למלא את צרכינו בעצמנו, על מנת שלא להעמיס את עצמנו על האחר ולא ליצור מערכת יחסים המבוססת על תלות ושאיבה אנרגטית, רגשית כלכלית וגופנית. 
כאשר אנו מזינות את עצמנו ובאות מלאות אל קשר, אז החיבור בין שני אנשים נותן שלם שהוא גדול בהרבה מסכום חלקיו.
לעומת זאת, כאשר אנו באות מעמדה של חסך, אזי השלם קטן באופן משמעותי מן הפוטנציאל של סכום חלקיו.
אלא מה? פספסנו פה את העיקר: המארג האנושי, הערבות ההדדית וצרכינו הבסיסיים.
 
האם אנו מכירים בצרכינו הבסיסיים מהאחר?
לכולנו יש צרכים: צורך במגע, באהבה, באינטימיות. ההבנה שאדם נולד עם צרכים מעבר לקיום הבסיסי הביאה הוגים כמו הנרי מורי ואברהם מאסלו לבסס את התיאוריות שלהם וליצור את מודל פירמידת הצרכים.
אני ובני דורי, אנו דור מעבר בין דור המדבר לבין דור עידן האהבה.
רובנו גדלנו על תודעה פטריארכאלית של שליטה גברית, תלות רגשית וכלכלית, על תחושה שאנו נשלטים על-ידי תאגידים, חוויה קורבנית. כל אלה יצרו בנו צורך בתפנית של 180 מעלות לכיוון אחריות אישית על חיינו, התנערות מכל רמז לתלותיות, ואימוץ תפיסה שאת כל צרכינו עלינו למלא בעצמנו, ולמחפשי דרך רוחניים – חיבור למקור אלוהי של ההזנה והאהבה. 
אליה וקוץ בה.
 
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
האדם הוא יצור חברתי מטבע בריאתו. הטבע ברא אותנו כך על מנת לממש את הפוטנציאל הגלום בנו ואנו זקוקים לבני מיננו. הטבע יצר אותנו כך, שללא מגע אנו מתים. הדבר הוכח מחקרית בהקשר לתינוקות שחוו חסך במגע, בהקשר לבריאות כללית של קשישים, בוגרים ונוער. מגע הוא מרכיב חשוב והכרחי בחיזוק המערכת החיסונית. אנשים החווים חסך במגע נוטים יותר לחלות במחלות ויראליות (ואולי במקום חיסוני חורף כדאי להחליף את התפריט במנות נדיבות של חיבוקים...).
ההליכה אל הקיצוניות של עצמאות האדם ואחריות לאושרו ולבריאותו, מולידה לעיתים את ההימנעות ממתן ביטוי לצרכים שלנו, ויותר מכך – הכחשה לא מודעת של צרכינו הרגשיים והגופניים מהאחר, בעיקר אלה הקשורים באינטימיות, אהבה ומיניות.

לעיתים אני תוהה האם יש דבר כזה "עודף עצמאות"
האם הרצון העז לקבל אחריות מלאה על חיינו, לא רק כלכלית, אלא גם רגשית, איננו מהול בפחד מתלות? 
האם ההימנעות הגורפת מ"תלונות" כלפי אהובנו אינה נובעת מכך שאנו לא מרגישים מספיק חופשיים לבטא את צרכינו? או אולי הדחקנו אותם עד כדי כך שאנו אפילו כבר לא רואים אותם?

סימפטום האכזבה התמידית
תחושה של אכזבה חוזרת ונשנית מבן זוג עשויה להיות סמן לשני קצוות: הקצה האחד הוא שאחד או יותר מן הצרכים הבסיסיים שלכם איננו מקבל מענה, והקצה האחר הוא שאתם ממהרים להטיל על האחר אחריות על רגשותיכם. אלו מבין השניים נכון? אני סבורה שלכל מציאות יש לפחות שתי אמיתות שמשלימות זו את זו ולא סותרות.
על כל פנים, אכזבה כרונית היא סמן לצורך בבדק בית.
קופי הבונובו כנראה מדלגים על שלב המודעות העודפת ומרעיפים אהבה רגשית וגופנית בנדיבות אחד על השנייה.
אני רוצה להציע גישה אחרת לפרש את הבעת צרכינו בכל מערכת יחסים, ובפרט במערכת יחסים אינטימית.
 
מה זה בעצם אומר כשאני מספרת לך את צרכיי?
כשאני אומרת לך מה הם צרכיי, אני לא חלשה. אני דווקא מאד חזקה, משום שאני מוכנה לחשוף את הבטן הרכה שלי, את הפגיעות שלי. כך איני "משחקת אותה סופר-וומן" אלא פותחת פתח אליי. ויותר מזה – צרכיי הם ממש מועטים ופשוטים. חיבוק, יד מלטפת, הבעת הערכה, מבט חם ואוהב, מחמאה כשאני יפה בעיניך, מרק ביום חורף. אם תהיה קשוב אליהם תקבל בתמורה שקט מדרמות רגשיות משום שלא יהיה בהן צורך. אהיה מסופקת כחתלתולה מגרגרת... ושפע של נתינה תזרום ממני אליך.
אם תראה לי מה הצרכים שלך אחוש שאתה נותן בי אמון להיות חשוף לידי. האמון שאתה נותן בי ממיס את לבי ומאפשר לי להיות נדיבה אליך ברמות עמוקות. אהיה סבלנית לכל השונות בנינו. אקבל פניך בזרועות פתוחות ביום חורף קר.
קיים איזון מאד עדין בין הבעת צרכינו לבין קבלת אחריות עליהם. כמו להלך בין שני עולמות ולראות את האמת שבשניהם. היו נדיבים באהבה.

קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness