18 נובמבר 2018,יום ראשון

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

ויגש: יהונתן כרילק על פרשת השבוע

Share

ויגש: יהונתן כרילק על פרשת השבוע

מאת יהונתן גרילק
אימרה שבועית:
מי שאינו מושל בכעסו - כל שכן שלא ימשול בזולתו. {רבי שלמה אבן גבירול}
סטטוס שבועי:
למרות הגלויות שנכפו עלינו ב-2000 שנה האחרונות, מאז ומעולם היהודי לא ויתר על החלום לשוב לארץ ישראל. שלוש פעמים בכל יום התפללנו ומתפללים: 'וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו'. כל יהודי בעבר ובהווה, בין אם הוא בתימן או בפולין, ניו יורק או סידני, מסיים את סעודתו בברכה: 'נודה לך... על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה' - 'ובנה ירושלים... במהרה בימינו, אמן'. 
 
ציטוט שבועי:
בקרב היהודים, כל מה שקדוש בעינינו, טפל בעיניהם, ומצד שני, מה שלנו נראה בלתי מוסרי, מותר אצלם... הם לא יארחו גויים, או יתחתנו איתם... הם עורכים מילה כדי להפגין את שונותם... הריגת רך נולד היא פשע בעיניהם. {ההיסטוריון הרומי טקיטוס}
 
סיפור שבועי:
הרוח שגברה על הדרקון / פרל בניש
 
הגענו לאושויץ - ביקרנאו ונלקחנו לקרמטוריום עם דלתות עץ חומות שעליהן היה כתוב ' די-סאונה' (בית מרחץ). היה זה יום שישי אחר הצהריים ואנחנו רק הגענו מפלאשוב. היינו שם כ-2000 בנות, וכולנו ידענו מה עומד לבוא. היתה שם גדר חשמלית, וחלק מהבנות נגשו אל הגדר, ואמרו: מה זה משנה מוות בהתחשמלות או בגז... למה להריך את הסיוט? הבה נסיים את היסורים. אמרתי להן: התורה אומרת לנו 'ובחרת בחיים'. בנות, אנחנו צריכות לבחור בחיים! לא משנה מהם יעשו לנו. וכך עשינו - בחרנו בחיים. חיכינו שהדלתות ייפתחו, אך הן מעולם לא נפתחו עבורנו. למחרת בבוקר העבירו אותנו למחנה הנשים, אינני יודעת למה.
 
פרשה שבועית:
פרשת ויגש / 'הלם החיים'
 
"אני יוסף, העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו". {בראשית מ"ה, ג'}
 
יהודה התפלל בסתר ליבו לאלוקים שיצליח בפנייתו אל המושל. היו בפנייה זו מילות פיוס, להרגיע את רוחו הסוערת והזועמת של המושל המצרי, וכן נחישות להלחם עד הסוף על חייו ועל חירותו של בנימין אחיו.
האחים לא זיהו שמאחורי דמותו של מושל מצרים, המאשים אותם בריגול ובגניבה, ניצבת דמותו של יוסף אחיהם. האוירה בפגישה זו היתה טעונה מתח רגשי גבוה, על סף התפרקות הרסנית.
והנה, ברגע השיא של הדרמה, כשאפשר היה למשש בידיים את המתח ואת העוינות, הלם יוסף באחים המתבוננים בו בבעתה, בהודעה הדרמית והמפתיעה: "אני יוסף, העוד אבי חי?"
מדוע נבהל אחי יוסף? מה גרם להם לשיתוק היכולת להגיב ברגע הראשון?
זו היתה ההכרה הנוראה בטעות חייהם, לפתע נוכחו לדעת, ששגו ביחסם כלפי יוסף. בעת שמכרו אותו, הם האמינו בצדקת דרכם, ואמרו איש לאחיו: "ונראה מה יהיו חלומותיו" {שם ל"ז, כ'}. עתה הם עמדו מולו, והנה, התגשמו חלומותיו: הוא אכן מושל מצרים!
כאשר אדם מגלה בבוקר בהיר אחד שטעה בכל מהלך חייו, הוא חש בושה צורבת שאינה נותנת לו מנוח. האחים עמדו בארמון המצרי, ומול עיניו הבוכיות של יוסף, חשו עצמם מלאי בושה.
הם יראו מפני יום הפקודה - יום המוות - בו הם עתידים להתייצב מול האמת המוחלטת. אמת שלא ניתן להערים עליה בהצטדקויות ובסיפורים, המתרצים כל התנהגות כושלת. בושת האחים ברגע הקריטי הזכירה להם, שכל אדם עתיד לעמוד מול רגע זה, ואם לא יתכונן מראש כראוי, בושה תכסה את פניו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ולקחה'}
 
שבת שלום - יהונתן גרילק
קטגוריה: 

הוסף תגובה