17 נובמבר 2018,יום שבת

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

משגב

במשגב והסביבה

עו"ד עופר הבר על צוואה דיגיטלית

Share

עו"ד עופר הבר על צוואה דיגיטלית

מאת עו"ד עופר הבר
בסוף נובמבר, לפני זמן קצר, הלך לעולמו במפתיע, הסופר אמיר גוטפרוינד ז"ל.
גוטפרוינד, סופר מוכר ומוערך, גרם לי לחשוב בין היתר עד כמה עולמנו השתנה – בעבר, עזבונו וצוואתו של אדם שנפטר כללו בדרך כלל רק "נכסים גשמיים" לרבות ביתו, כספיו וחפצים שונים. היום, לעומת זאת, מצב הדברים השתנה ללא הכר – רבים מאתנו שומרים את סודותינו הכמוסים ביותר ואת זיכרונותינו בשרתים מרוחקים על גבי האינטרנט המוגנים על ידי סיסמאות מוצפנות, מבלי לשתף את הקרובים אלינו ביותר.
נשאלת השאלה, כיצד יורשיו של אדם ההולך לעולמו, יכולים, אם בכלל, לקבל גישה לחשבון הדואר האלקטרוני של אותו אדם, מה גורלו של כל המידע שאנו אוגרים בחשבונות האכסון הווירטואליים שלנו והאם חוק הירושה אכן מכיר בנושאים אלו כעיזבון לכל דבר?
בשנת 2014 נהרג חייל צה"ל סמל בן וענונו ז"ל. כאשר הוריו ביקשו לקבל את הסיסמה לחשבון הפייסבוק שלו, דחתה החברה את בקשתם בטענה כי המידע הנו אישי. בעקבות כך הגישה חברת הכנסת עדי קול הצעה לתיקון חוק הירושה, כך שעזבונו של אדם יכלול גם את נכסיו הדיגיטליים.
נכון להיום, חוק הירושה עדיין אינו מכיר בעיזבון דיגיטלי כחלק מעיזבונו של הנפטר, אלא אם הנפטר הזכיר וציין במפורש עובדה זו בצוואתו. במידה שלא צוין הדבר בצוואתו של הנפטר, אזי ניתן לפנות לבית המשפט למתן צו ליתן את המידע המבוקש.
מעניין מאד לקרוא את מילותיו של בית המשפט העליון שנכתבו רק לפני כעשור בפסק הדין זלוטובסקי נ' מדינת ישראל ולהיווכח, כי המציאות אכן השתנתה כמעט מקצה אל קצה בהכרה ובצורך של יורשי הנפטר להגיע לכל פיסת מידע הקשורה ליקיריהם. וכך נכתב:
"החדירה למחשבו האישי של אדם גרועה לא פחות מן הפריצה לביתו. ביתו של אדם הוא מבצרו, ומחשבו האישי הוא פינת הסתר החבויה במבצר, הוא המגירה האישית של בעליו, והוא אוצר בתוכו, תכופות, מידע פרטי, אישי, ולעיתים כמוס. החדירה אל המחשב האישי כמוה כחיטוט בחפציו האינטימיים. מכאן, שהעתקת תיבת הדוא"ל האישית של המערער, מהווה חדירה אל פרטיותו, והיא שקולה לחיטוט בחפציו האינטימיים או, לחיפוש במגירה הנמצאת בלשכה בה מונחים חפציו האישיים".
 
 
חוק הירושה והעיזבון הדיגיטלי
 
האם חשבונותינו הדיגיטליים – הם פרטיים?
אין ספק, כי חשבון הדואר האלקטרוני למשל, בחייו של אדם, הנו קניינו הפרטי וכך גם פסיקת בתי המשפט מתייחסת אליו ברוב המקרים, הכול על מנת להגן על זכות הנפטר לפרטיות אל מול רצון יורשיו להסיר כל מכשול בקבלת מידע הקשור ליקירם. יהיו כאלו שיאמרו, כי עם פטירתו של אדם פוקעת זכותו לפרטיות ולחיסיון וכי הוא איננו עוד אישיות משפטית בעלת זכויות או חובות.
למרות זאת נראה כי המציאות איננה מתירה באופן נחרץ פגיעה בפרטיותו ובכבודו של הנפטר גם לאחר מותו. זאת בניסיון לשמור הן על כבודו והן על פרטיותו, אלא אם המשפחה תעתור ותדרוש זאת במפורש.
 
צוואה דיגיטלית
כאמור, זכותו של הנפטר לפרטיות חשובה, אולם יחד עם זאת, גם זכותו הקניינית של היורש עומדת לנגד עיניהן של רשויות החוק והמדינה. הצעת החוק שהוגשה רק לאחרונה מבקשת לאזן בין שתי זכויות חשובות אלה ולכן בתי המשפט יתירו בדרך כלל ליורשיו של הנפטר את גילוי המידע המבוקש.
הזמנים אכן השתנו ולכן נראה, כי הפתרון המתבקש במצבים אלו, הנו עריכת צוואה המפרטת, בנוסף לנכסים הגשמיים, גם פירוט של כל המידע הדיגיטלי שלו, לרבות סיסמאות לחשבונות דואר אלקטרוני ואחסון וירטואליים עבור יורשיו. אחרת ניתן יהיה לפרש את חוסר הרצון לגילוי מידע שכזה ע"י המנוח, כבקשתו האחרונה לא לשתף את קרוביו בסודותיו הכמוסים.
קטגוריה: 

הוסף תגובה