22 ינואר 2019,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

קולנוע, סרטים וביקורות

במשגב והסביבה

סטיב ג'ובס

Share

סטיב ג'ובס

מאת לה אורלוב


נראה שאהרון סורקין, התסריטאי המהולל של "הרשת החברתית" (וקודם לכן, "הבית הלבן")  לוקח על עצמו לכתוב את המיתולוגיה של גיבורי המאה ה-21. פעם נכתבו אגדות על מלכים ומצביאים, היום אלה "חנוני" מחשבים. גיקים שהפכו באמצעות פרי עמלם לאנשים המשפיעים בעולם ועומדים בראש אימפריות אדירות. וכמו הגיבורים החדשים של ימינו, גם סרטיו חדים, מהירי מחשבה וסובלים מנכות רגשית.
אבל בניגוד ל"הרשת החברתית", שהתיימר להשתמש בדמותו של מארק צוקרברג כדי למתוח ביקורת על דור שלם, הסרט הנוכחי מוותר על הטונים ה"מטיפניים" ומתרכז כל כולו בדמות שעל שמה הוא נקרא, מייסד "אפל" – סטיב ג'ובס.
אבל זה ממש לא מבטיח ביוגרפיה סטנדרטית וחסרת השראה. מכל חייו העשירים של ג'ובס, החליטו היוצרים להאיר כמה רגעים לא צפויים שדרכם אנחנו נחשפים לאישיות חריגה, יחידה במינה, שנאבקת באוהביה, בשונאיה ובפגמיה בעודה מזנקת לגבהים, מתרסקת שוב ושוב, עד לחזרתה לגדולה. שלושת האירועים האלה הן ההשקות של 3 מוצרים שונים שפיתח ג'ובס, שלושת המוצרים הכושלים ביותר מסחרית שעליהם עמל. הבחירה המפתיעה הזאת חושפת חשיבה מקורית, חשיבה שהביטוי הכי מוחשי שלה הוא המבנה המתוחכם והמורכב שמחייב את הצופה להפעיל את המחשב האישי שבקרקפתו שעות נוספות. זהו סרט רק למי שמוכן לשבת ולקרוא ברצף שצף דיאלוגים שנורים במהירות האור ומרגישים כמו כתב בינארי שיוצא מפי אנשים ספק אנושיים. אבל זה לא רק הקצב המשוגע. העלילה שמתפתלת כמו שביל סביב פסגת הר, דרך מפגשים טעונים עם אותן הדמויות, כשאותם פצעים נפתחים שוב ושוב, מצריכה ריכוז מוחלט ומעקב בלתי פוסק אחר קו המחשבה החמקמק של מספרי הסיפור.
אבל כשהסנוור הראשוני של הסרט המצודד הזה עבר, עם הבימוי הסוחף של דני בויל וההופעות המרהיבות של קאסט נפלא, נשארתי עם תחושת ריקנות. תמיד נדמה שמעבר לעיקול הקרוב מתחבא גילוי חדש, צד מסקרן נוסף של האיש המרתק הזה. אבל עם כל דיאלוג מפוסל, ומוסיקה דרמטית שנבנית כמו סצנת שיא רבת רושם, אני נשארתי מאוכזב. כל כך הרבה מילים נשפכות בארכיטקטורה הסיפורית השחצנית הזאת, אבל לא מצאתי שהן נבנות לכדי הבנה עמוקה במיוחד של האיש. לא השתכנעתי מהדרך שבה התסריטאי מבין את ג'ובס, "מסביר" אותו בקשרים מאולצים שהוא מותח בגסות בין פנים שונות של אישיותו, תחנות חייו הרבות, האנשים שליוו אותו בניצחונותיו ובהפסדיו. האופן שבו סורקין ובויל מציגים את ההשפעות וההשראות של ג'ובס נדמה כחסר כנות, מעושה. זה בולט במיוחד בכמה סצנות שמנסות להיות סנטימנטליות במופגן ונראות מגוחכות, כמו באג חובבני בתוכנה.
"סטיב ג'ובס", הביוגרפיה השאפתנית של אחד מהאייקונים התרבותיים הגדולים של ימינו, נמתחת בספירלה דרך סדרה מייגעת של מאבקים, ספירלה שאף פעם אינה מצליחה להיות נוקבת כפי שהיינו מצפים שתהיה.

הוסף תגובה