12 דצמבר 2018,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
qtgvryvt
qtgvryvt
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1

עתיקות בחדשות וביניהן - אהבה ואיבה (חלק ה)

Share

עתיקות בחדשות וביניהן - אהבה ואיבה (חלק ה)

מאת ד"ר ישראל בן דור


ר' דוד בן שמור, כותב הרומן "אהבה ואיבה", למד מספרים ומעיתונים, וכל העת עבד כשכיר אצל "בעלי בתים", שכינה אותם "בורגנים". הוא אפיין את ה"בורגני", האיכר מהמושבה וייתכן גם פועל "שהסתדר", וכך הנגיד את ה"בורגני", מדושן העונג והמנצל, אל "החלוץ העני" שהוא העולה מתימן.
כך, בפרודיה שלו שנקראה  "שיר בורגני", הוא כתב: "חמאה אוכל הבורגני / כינין [תרופה נגד הקדחת] אוכל חלוץ עני". ובסופו של השיר: "תענוגים ותפנוקים נכונו לבורגני / תמרורים ותזכירים נכונו לחלוץ עני". השימוש במונח "חלוץ" במקום "פועל" לא היה מקרי. כפועל בפרדסים ובכרמים ואחר כך כעובד בניין בעל מקצוע, הוא ראה בעצמו חלוץ, מבוני הארץ. יחד עם זאת, עסק בפעילות ציבורית (בן שמור, מכתם לדוד, יט, 14-13, 39-38).
בפרודיה שכתב בשנת 1923, על פי נוסח הגדת הפסח, התלונן שארץ ישראל מתאימה לאשכנזים ולא לתימנים. התימנים עוסקים בסבָּלוּת, בצחצוח נעליים, במכירת גרעינים ובקבצנות. האשכנזים מדברים אל התימנים בזלזול ואילו התימנים נועדו להיות עבדים לאחיהם האשכנזים. גם ההסתדרות הציונית מזלזלת בתימנים כי לא נחשבו בעיניה. ברוח היתולית, אם כי בכאב, כתב בן שמור: "התימנים – יהודי ערב: היות ושורר תמיד סכסוך בין עבודה עברית ועבודה ערבית – על כן מייעץ אני לכל הפרדסנים להעסיק במקום הערבים את היהודים התימנים, הכוללים הם את שני הסוגים: יהודים הם בגזעם וברוחם וחריצותם, וערבים הם על שם ארץ ערב שנולדו בה. ובטוחים יהיו שהתוצאות יהיו טובות..." (בן שמור, מכתם לדוד, עמ' 37,34). אולם בן שמור גם הכיר בזיכרונותיו בכל מי שסייע לתימנים וכתב: "ולא נכחיש שחלק גדול מאחינו האירופים עזרו לנו מי בדלת האחורית – ומי בַּרָאשִית" (בן שמור, מכתם לדוד, עמ' 244).
דמותו של המחבר ממזגת את הישן והחדש. ידיעת התורה באה לידי ביטוי בכל משפט בספר אולם דפי הרומן מגלים אוצר של השכלה. כך, למשל, בן שמור יודע מהו כוח מגנטי ומהו לחץ אטמוספרי. הוא שמע על תורת ישוע (הנצרות) ושולט במושגים כגון "בורגני" וחידושי לשון כדוגמת "ראינוע" ו-"עד לא ידע". המחבר גם הכיר דמויות מן הספרות, (למשל- דון קישוט) וכנראה שידע גם מעט יידיש.
הסופר מצליח להציג בצורה משכנעת, אנושית ומורכבת, את רגשותיה ולבטיה של נגה, אישה שאמנם נישאה בגיל צעיר מאוד, אך התגרשה מבעלה ואף עזבה את ילדיה. מכאן ואילך היא פעלה בצורה עצמאית לחלוטין בתחום היחסים עם גברים. היא החליטה שתינשא לנחום, גיבור העלילה, והיא מצליחה לפתותו ולבטל את אירוסיו. נחום היה חסר ניסיון באהבה והשתדל ככל האפשר לכבוש את יצרו. נגה הייתה חטובה אך לא יפה במיוחד. נישקה העיקרי היה אהבה נועזת, חסרת עכבות, והיא אף הייתה מוכנה לשכב עמו לפני שיינשאו, ובלבד שתוכל להבטיח את נישואיה אליו ולממש את אהבתה. בתחילה נדמה שנחום הצליח לעמוד בפני הסערה, אך נגה בעיקשותה הצליחה לזכות באהבתו ונישאה לו.
נחום נשאה לאישה והצליח בעבודתו. בתחילה היא הייתה מאוהבת בו, אולם חיי השגרה בנישואים כרסמו אט-אט באהבתה אליו. היא חייתה בתוך יישוב תימני, אך רוחה ערגה אל החופש ואל שבירת המסגרות שראתה אצל גברתה במושבה ובסביבה החילונית שמסביב. לפיכך  היא התפתתה למאהב שעסק בציור והיה אדם מושחת. כנראה שבגללו עזבה גם את בעלה הראשון. בגידותיה נודעו לנחום, אך היא נכנסה להיריון והוא ריחם עליה והמשיך לחיות איתה. לאחר שילְדָה, ברחה ממנו לגברת שהעסיקה אותה ואף השאירה לו את התינוק. היא הגיעה עד כדי שנאה עצמית ורצון להתנתק מזהותה ומחייה. על רקע זה נוצרו מתחים קשים בין בני הזוג ונגה טענה נגדו בבית דין רבני, העלילה עליו עלילות שונות והתגרשה ממנו. לאחר הגירושין ולאחר שנחום הצליח בעבודתו והתעשר ("והוא נעשה לבורגני", בן שמור, אהבה ואיבה, עמ' 115), החלה שוב לחזר אחריו, התאהבה בו והתחננה שיחזיר אותה. נחום טוב הלב שריחם עליה ועל בנה, הסכים להחזירה והם נישאו מחדש. הנישואים השניים לא עלו יפה ונגה חזרה לדרכיה הישנות, בגדה בנחום וגורשה שוב. נגה התחתנה כאישה שנייה לגבר נשוי וסבלה ממנו ואילו נחום הצליח בחייו.
המקרה של נגה הוא כנראה מקרה קיצוני במיוחד, אך העלילה משקפת את המשבר הקשה שאליו נקלעו העולים מתימן במפגש עם הסביבה החדשה. המחבר, בהיותו בעל השכלה תורנית ואדם דתי, הגיע למסקנה שהכישלונות של הגיבורים וטעויותיהם הטראגיות נבעו מהסביבה החילונית והמתירנית שיצרו אנשי המושבה והפועלים. לדעתו, המגע עם ערכים אלו השחית את הנוער התימני וקלקל אותו.
הרומן נכתב מתוך כוונה חינוכית והמחבר חרד לקיום המצוות ולטוהר של האישה התימנית והמשפחה. עם זאת, עצם כתיבת הרומן וגילוי הלב שבו, ביחס לאדם דתי ולהוויה דתית, מעידים דווקא על השינוי שחל בכותב הרומן.
בהקדמה מסביר המחבר שניסה בספרו: "לשרטט... את תוצאות פרי האיבה והאהבה בין בני האדם". אחר כך הוא מֵצֵר על היחס המזלזל של "העדות השונות" לעדה התימנית, עדות הסבורות שהתימנים אינם מסוגלים להגיע להישגים רוחניים: "כאבן מעיקה על לִבי העובדה, שהעדות השונות מזלזלות בעדה התימנית וחושבות שאנו עדה נשכחת וריקה מכל פרי התרבות, עדה בטלנית אשר לא תצלח לדברי רוח נעלים" (בן שמור, אהבה ואיבה, עמ' 14). אולם, לדעת, מצבם הקשה של התימנים בתחומי הרוח וההשכלה נבע מהעוני שבו חיו ומהיחס השלילי כלפיהם. ניתן להבין שאותה "אהבה ואיבה" היא גם המפתח ליחסים של התימנים עם האחרים וכי אם היו זוכים לחינוך מסודר, היו גם מגיעים להישגים רוחניים גבוהים. אולם:"...לצערנו, אנו עדה ענייה, דחוקה בצורכי יום יום ונדחקת לזווית על ידי אחים מלאי שנאת חינם" (הקדמת המחבר, אהבה ואיבה, עמ' 14).
במציאות החדשה נוצר משבר קשה בין הדורות: בין ההורים לבין הצעירים, כאשר הזקנים רואים בהתנהגותם החופשית של הצעירים סכנה ליסודות הזהות היהודית, על פי הבנתם. אולם הזקנים איבדו את סמכותם ואינם יכולים להשפיע על ילדיהם, העושים כרצונם. הצעירים גם מחקים את התרבות הנחשבת "עליונה" יותר, מודרנית ומתקדמת ואילו דרכי ההתנהגות והמוסר של התרבות התימנית נתפסו בעיניהם כנחותים וכמבוססים על בורות והיעדר השכלה. הזקנים מתבצרים בזעמם והם חסרי אונים. להלן: "הזקן רואה בעין שכלו בכל הצעירים כמושחתים במידותיהם, החותרים מתחת ליסודי הדת, האמונה והמוסר" (אהבה ואיבה, עמ' 41). אמה של נגה התריסה נגדה: "בתי, עייפה את לא רק היום אלא כל השבוע מרוב טיולים עם הבחורים בלילות. לא מהעבודה את עייפה. זה שבוע ימים שלא הראית את פנייך בבית" (אהבה ואיבה, עמ' 16). נגה עצמה "זנחה בעל וחמישה בנים ויצאה לטייל" (אהבה ואיבה, עמ' 19). אביה של נגה התנגד לריקודים משותפים לנשים ולגברים. אמה של נגה כעסה מאוד על היחסים החופשיים שבין בנים לבין בנות בשיעורי הערב והיא גם ידעה שכאשר חוזרים הביתה בלילות גשומים, הנער והנערה מתכסים יחד בפני הגשם. האם רואה במנהגים החדשים האלה מעשה של "גויים" ועבירה שעונשה הוא הגיהינום.
מתברר שנגה ונחום כבר ידעו אידיש והם מדברים בה כדי שאִמה של נגה לא תבין את דבריהם. נגה ואִמה רבות זו עם זו ברחוב, עד שעוברים ושבים נאלצים להפריד ביניהן. במציאות החדשה, אין כבוד להורים והבנים עושים כרצונם ואף מרימים ידם על ההורים.
אביה של נגה, שראה בבתו "סימני הידור בלבושה והתחמקות בלילות לעיתים מזומנות" החל לחשוד שמא בתו תהיה ל"יצאנית" (אהבה ואיבה, עמ' 44). כאשר ראו בני השכונה את התנהגותה של נגה, כשהיא הולכת מתחת למטרייה חבוקה עם נחום, הם מרכלים מאחורי גבה: "הזניחה בעל וילדים ולא די לה במה שעשתה, אלא עוד היא מחזרת אחרי הבחורים ומוסיפה על חטאתה פשע...לעִתים גם הגיעו לאוזני נגה המילים: זונה" (אהבה ואיבה, עמ' 37-36). 
המשך יבוא. 
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness