13 נובמבר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

מתקשים לשלוט בעצמם - ויסות רגשי אצל ילדים

Share

מתקשים לשלוט בעצמם - ויסות רגשי אצל ילדים

מאת הדס צחור
בוויסות רגשי הכוונה ליכולת הילד לאזן את רגשותיו בהתאם למצב: להיות עצוב כשהמצב עצוב ושמח כשהמצב שמח. ילד שהוויסות הרגשי שלו לקוי עשוי להגיב לכל דבר קטן בעוצמה רבה, מצד אחד, ולהתייחס באדישות לדבר גדול, מצד אחר.
לוויסות יש מטרה הסתגלותית: לשפר את התפקוד של האדם במצב מסוים. במקרים רבים זה ידרוש את עיכוב העוררות הרגשית והפחתתה, כמו במצבים של כעס, או של חרדה, כדי לא להגיע למצבי מצוקה קיצוניים. במקרים אחרים זה ידרוש דווקא להגביר את העוררות -  כמו שמחה כשקורה משהו משמח או כשמישהו מוכר מופיע – כדי להרגיש וליהנות.
 
האסטרטגיות הלא יעילות של ויסות רגשי: תת שליטה ושליטת יתר
לעיתים, משימת הוויסות הרגשי אינה עולה יפה, ואז הילד עלול לנקוט באחד משני דפוסים לא יעילים עיקריים של התמודדות: היעדר ויסות רגשי (תת-שליטה) ואיפוק יתר רגשי (שליטה).
בשתי הקבוצות הללו מנגנוני הויסות שהילד מאמץ אינם מאפשרים לו לשמר בצורה מוצלחת את המתח שבין צורכי התלות וההזדקקות לאחר לבין העצמאות ותחושת הביטחון העצמי.
 
כיצד מתפתחת יכולת הוויסות הרגשי?
תינוקות מגיעים לעולם כשהם שונים זה מזה במידת רגישותם לגירויים ובמידת הקלות שבה הם נרגעים. זאת הסיבה שפעמים רבות קושי בוויסות רגשי הוא חלק מקושי נרחב יותר של הילד בוויסות חושי: הוא מתקשה למיין ולבנות סדר עדיפויות של גירויים מהסביבה הנקלטים על ידו בראייה, בשמיעה, בריח, בטעם, במגע. יכולותיו המולדות של התינוק הולכות ומשתכללות עם התפתחותו: בראשית דרכו התינוק תלוי במבוגר שיעשה עבורו חלק גדול מעבודת הוויסות הרגשי. בעזרת ההורה, התינוק לומד לארגן ולווסת את התגובות שלו לגירויים שהוא קולט מבפנים (רעב, אי נוחות) ומבחוץ (מראות, קולות, מגע ותנועה). תינוק שאינו מווסת טוב, תגובתו לגירוי מעורר מצוקה עלולה להיות בכי עז וארוך בלי יכולת להפסיקו ולהירגע, וגם התלהבות והשתוללות בלי יכולת לעצור ולהירגע. לעומת זאת, תינוק המווסת טוב מבחינה רגשית יצליח להירגע מהר, לשמוח וליהנות בלי להשתולל.
כשהילד גדל הוא נעזר בשפה ובקוגניציה כדי לפתח את יכולת הוויסות הרגשי שלו. הוא מצליח לתקשר עם הסביבה ומביע רגשות מצוקה באמצעות מילים ולא בעזרת בכי או מכות. לפיכך, ילדים המתחילים לדבר בגיל מאוחר עלולים לפתח קשיי ויסות. ילדים בגיל הגן מווסתים רגשות לא רק על ידי הרגעה עצמית אלא גם על ידי הפעלה של הסביבה החברתית. הם יכולים, למשל, לגרות ילדים לשחק איתם משחקים הרפתקניים, או שהם מתבודדים עם ילד רגוע כמותם. הם מבקשים את קרבתה של הגננת כשהם מבקשים להתנחם, ומסתתרים ממנה כשהם מבקשים לעשות תעלולים מרתקים.
יכולת הוויסות הרגשי עשויה להשפיע על התפתחותו התקינה של הילד בשטחים רבים. למשל, מבחינת השתלבות הילד בחברה – ילדים אשר אינם מסוגלים לווסת רגשות של תסכול, שמחה, כעס, אכזבה וכד' עשויים להיות מעורבים יותר במריבות וחיכוכים עם מורים ועם חברים לכיתה והם מקובלים פחות על חבריהם. לעומת זאת, ילדים המיטיבים לרסן התנהגויות לא הולמות ולדחות סיפוקים, ונוקטים שיטות קוגניטיביות לשליטה ברגשותיהם ובהתנהגותם, נוטים להיות מיומנים חברתית, מקובלים ואהובים על חבריהם, ובעלי יכולת הסתגלות גבוהה.
 
כיצד יכול ההורה להשפיע על התפתחות יכולת הוויסות הרגשי של ילדו?
1. תיאום: ההורה צריך לספק גרייה מותאמת לתינוק כדי לערב אותו באינטראקציה, אך בלי להציף אותו ולגרום לעוררות יתר, כזו שהוא אינו מסוגל להתמודד איתה. למשל, לא לחבק את הילד חזק מדי, לא להציף את החדר בצעצועים או לחילופין לא להתעלם מהילד או לא לספק לו גרייה חושית כלל.
2. הרגעה: מתן ביטחון לתינוק והרגעתו בעת מצוקה. הורה שומע את תינוקו בוכה אוסף אותו בזרועותיו, מחזיק ומנדנד אותו עד שהוא נרגע. כשהילד גדל ורע לו, ההורה יעודדו לבוא אליו ולבקש חיבוק ונשיקה, וגם יוסיף מילים מרגיעות כמו "זה יעבור", "זה לא נעים, אבל אני אשטוף את זה" וכיוצא באלה. בכך ההורה עוזר לילד לווסת את רגשותיו השליליים. בהמשך יצליח הילד להרגיע עצמו, בין אם על ידי חפץ מעבר שיהיה לצדו, בין אם על ידי כך שיאמר לעצמו אמירות פנימיות ששמע בעבר מהוריו.
3. תיקוף רגשות: זיהוי ואישור המצבים הרגשיים של הילד ע"י ההורה כך שיבין שרגשותיו אינם יוצאי דופן ושגם אחרים מרגישים אותם. הורה בלתי מתקף, לדוגמה, עשוי לבטל את טענתו של הילד ולהתעלם מהמצוקה הרגשית שהוא מפגין ("אז מה אם לא הזמינו אותך למסיבה? זאת לא סיבה לבכות").
4. טיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי: כבר בחודשים הראשונים לחייו התינוק מתאמץ לקיים יציבות בתוך שלל הגירויים החיצוניים שהוא מוצף בהם: הוא יסיט את מבטו מגירוי מלחיץ או יגרה את עצמו על ידי מציצת אצבע וזאת כדי לווסת את תחושותיו. בגיל מבוגר יותר ילדים משתמשים באסטרטגיות ויסות מפותחות יותר במצבים של עוררות רגשית מוגזמת, כמו משחק עצמאי עם צעצוע תוך כדי התבודדות מהסביבה או להיפך, דרישה חזקה למשחק עם אחר. הורים עלולים לפרש התנהגויות יעילות אלה של ויסות רגשי עצמאי כהתנהגויות לא מתאימות, לא נימוסיות, המבטאות חוסר ביטחון, ולהגיב אליהן בביקורתיות ובכעס ובכך להפחית את ביטחונו של הילד ביכולת הוויסות הרגשי שלו .לכן, חשוב שהורים יזהו נכון התנהגויות ויסות רגשי יעילות של ילדיהם ויטפחו אותן, גם אם הן לא תמיד נעימות להם או מתאימות להם.
 
·         מבוסס על פרסום מאת חיים עמית "טיפול מווסת רגשית במתבגר ובהוריו".
 
קטגוריה: 

הוסף תגובה