15 נובמבר 2018,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

אורלי שהם על התמודדות עם תופעת ה"מגיע לי!"

Share

אורלי שהם על התמודדות עם תופעת ה"מגיע לי!"

פורטל משגב-לינק
​העולם ב-2015 הוא עולם צרכני. אנחנו קונים וקונים, יש לנו הכול. היום אף אחד לא מתקן גרביים (והאנשים שיודעים לעשות זאת הולכים ומתמעטים). כבר לא מייצרים מכוניות או מכונות כביסה שמחזיקות מעמד 20 שנה. אפילו לא צריך יותר לצאת מהבית כדי לקנות את כל העולם.
לתוך העולם הזה, לתוך תרבות הצריכה והקניות, נולדים הילדים של היום. התוצאה הישירה של חיים בתרבות שפע עשויה (או אולי עלולה?) להיות ילדים שאינם מבינים את ערכם של דברים, ש"הכול מגיע להם בקלות". ביישוב שלי, קורנית, צוחקים שהמילה הראשונה שהילדים אומרים היא לא "אימא" ולא "אבא", אלא "איציק" – הלוא הוא האיש מהמכולת... אז בעצם מה הבעיה בזה, ומה כדאי לעשות?
מגיע לי?
ילדים שמקבלים הכול, בלי שאלות, רק משום שהם רוצים, אינם לומדים להעריך את הדברים שהם מקבלים. ההערכה הפשוטה היא של הכסף – איך ילדים יכולים ללמוד שלכסף יש ערך, אם קונים להם הכול בלי שאלות, ובלי התייחסות לכך שהדברים עולים כסף? הערכה נוספת היא של השאלה שבכותרת – האם באמת מגיע לי? מה הופך ילד ל"זכאי" לקבלת ממתקים, צעצועים או דברים אחרים? כאשר ילד מקבל כל מה שהוא רוצה, מתחזקת אצלו התחושה שמגיע לו, רק מעצם זה שהוא קיים. הוא אינו לומד להעריך את ההורים שקונים, הוא אינו לומד להתאמץ בשביל להשיג לעצמו דברים. הוא חושב שמגיע לו. כשיגדל ויצא לעולם, הוא יתאכזב מאוד לגלות שצריך להתאמץ בשביל דברים. שבעצם, אין שום דבר ש"מגיע" לו רק מעצם קיומו. וילד שאינו יודע להתאמץ בשביל להשיג דברים, יתקשה להשיגם מול אנשים שאינם הוריו המפנקים. הורים שמתקשים לשים גבולות לילדיהם בענייני קניות ורכישות עלולים לגלות שזה הופך לקשה יותר (ויקר יותר) מפעם לפעם. כי אם אימא תמיד מרשה להיכנס למכולת, למה דווקא היום לא? הרי מגיע לי! ומה כבר ההבדל בין ארטיק לבין אייפון? גם זה מגיע לי!
 
אז לא לקנות בכלל?
ברור שכן. בינינו, רובנו די נהנים לפנק את הילדים ולקנות להם דברים שמשמחים אותם. אין בכך פסול, כל אחד בהתאם להכנסותיו. אך כדאי לשים לילדים גבולות גם כאן, ולמנף את הקנייה לשיעור לחיים – אתה מקבל כי אני רוצה לתת. לא בגלל ש"מגיע לך".
 
מה עושים?
כלל האצבע הוא שההחלטה מה לקנות ומתי היא החלטה של ההורים, ולא של הילדים. הדוגמה הבסיסית ביותר היא הקניות במכולת. ברבים מהיישובים שלנו ניתן לרשום את הקניות בהקפה, והילדים אפילו לא שמים לב שהם משלמים עבור הקניות שלהם! לא משנה אם ההורים מחליטים שמותר לילד לקנות בכל יום, או רק פעם בשבוע. כאשר הילד יודע שהוא נכנס למכולת לאחר שקיבל רשות, תחושת ה"מגיע לי" יורדת. הגבול יכול להיות גם בסכום הכסף שמותר לילד להוציא באותה קנייה. אל תפחדו מהתגובות של הילדים כשמגבילים אותם, כשאומרים להם לא. הם עלולים לבכות, לכעוס, לצעוק ולהתווכח. אך כאשר הילדים מורגלים לקבל גבולות, כשהם יודעים שעליהם לבחור (כי אי אפשר לקנות הכול!), הוויכוחים נעלמים, והערך של מה שקיבלו עולה בסופו של דבר.
כאשר מדובר ברכישות גדולות יותר, עבור רובנו הכסף הופך להיות משתנה יותר משמעותי. אפשר ורצוי לשתף ילדים, בהתאם לגילם, בשיקולים הכלכליים המעסיקים אותנו. יחד עם זאת, מותר לנו לא לקנות גם אם יש לנו כסף. אפשר לשתף את הילדים גם בשיקולים אחרים שאינם כלכליים – "אני לא קונה לך ג'ינס מעצבים גם כי זה יקר, וגם כי לא נראה לי שיש הבדל בינו לבין ג'ינס אחר". אפשרו לילדים להשיג דברים בעצמם. רק כך הם ילמדו להפעיל מערכת שיקולים, להעריך כסף, וגם להעריך יותר את הדברים שיש להם.
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness