15 נובמבר 2018,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

פנחס - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

Share

פנחס - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

מאת יהונתן גרילק
אימרה שבועית:
ברכה שאינה פורצת מאליה, השתיקה טובה הימנה. {מאמר החכם}

סטטוס שבועי:
מחקרים מלמדים כי המשתתפים בתוכניות ארוכות בישראל מעמיקים את זהותם היהודית וזיקתם לארץ; רובם נישאים ליהודים, שולחים את ילדיהם לבתי ספר יהודיים, נהפכים מעורבים פוליטית וחברתית בפעילות למען ישראל וחלקם אף עולה לארץ.
 
ציטוט שבועי:
מעניין שהעם היהודי הצליח להביא את שונאיו ואת תומכיו לפחות להסכמה אחת. אף אחד מעולם לא האשים את היהודים בטיפשות. הסטריאוטיפ הגורף שהודבק ליהודים, וכל ילד גדל עם הידיעה הזאת, הוא שהעם היהודי הוא חכם, פיקח וחריף. {ערן כץ - סוד המוח היהודי}
 
סיפור שבועי:
חפץ חשוד!!!

באחד הלילות לן הרב קרוזנר אצל ידידו הרב אליהו לאפיאן, שהיה משפיע רוחני בישיבת כפר חסידים. הוא ניעור מוקדם בבוקר ומצא את רבי אליהו עומד ליד החלון ומשנן לעצמו את הפסוק: 'לא תביא תועבה אל ביתך'. התפלא הרב קרוזנר, וניגש לשאול את רבי אליהו לפשר דבריו.

הסביר רבי אליהו: מידי בוקר כשאני מגיע לתפילה בישיבה, שמור לי מקום בכותל המזרח. כאשר אני נכנס, בני הישיבה קמים לכבודי. הם אף ממתינים לי עד שאסיים את תפילת 'שמונה עשרה'. חושש אני מאוד שמא תתגנב גאווה ללבי. על כך נאמר: 'תועבת ה' כל גבה לב'. הכוונה גם למי שהתמנה, כמוני, למשפיע בישיבה ואין לו דרך אחרת אלא להיות מעל תלמידיו כדי להשפיע עליהם. ואיך אוכל להשפיע על תלמידי אם אחטא בגבהות לב שיש בה עוון גאווה?

תמה הרב קרוזנר: האם אנשים זקנים כמונו, רצוצים ושבורים בגוף ובנפש, עדיין צריכים לחשוש שמא ניכשל בגאווה?

השיב רבי אליהו בדרך משל: הדבר דומה לפצצה המונחת בפינה כלשהי זמן רב. אנשים רבים חלפו לידה והיא עדיין לא התפוצצה. האם תאמר שמשום כך חלפה הסכנה?

 

פרשה שבועית:

פרשת פנחס / 'מלחמה ושלום'

 

"הנני נותן לו את בריתי שלום" {במדבר כ"ה, י"ב}.

 

פנחס בן-אלעזר, נכדו של אהרן הכהן, הרג במכת רומח בן ישראל. הריגה זו זכתה לברכת האלוקים.

הרקע למעשה טמון בפיגוע אנטי מוסרי שהותיר אחריו בלעם בן בעור. כשהבין, שתוחלתו נכזבה ופיו בירך את העם במקום לקללו, לחש באזני בלק המיואש 'פטנט', שבעזרתו יגבר על עם ישראל: 'אלוקיהם של אלה שונא זימה'. האלוקים, אמר בלעם, מעניק את חסותו לעם, כל עוד שומר הוא על גדרי הצניעות.

בלק ועמו היו מוכנים לצעד זה. הם תרמו את בנותיהן לתפקיד השפל.

בנות הנכר - המתנדבות למעשה ההדחה - משכו את צעירי ישראל גם אל עבודת האלילים. "ויצמד ישראל לבעל פעור" (שם ג'). עם ישראל החל לאבד גובה. היה במחנה ישראל גם מי שהעניק למעשה הזימה גוון אידיאולוגי. היה זה אחד מנשיאי שבט שמעון, שהתייצב במרכז המחנה, יחד עם המדיינית שבחר לעצמו.

ברעום התשוקה שותקת התבונה. תשובת ההגיון שבפי משה לא תניח את דעת המתפרץ המשולהב, ולא את רצון ההמון הנשרך אחריו. הסכנה להמשך קיומו של העם נעשתה מוחשית. והתוצאה הבלתי נמנעת היתה: "ויחר אף ה' בישראל" (שם ג'). מגיפה החלה להכות בעם.

 

רק זעזוע, טיפול בהלם, יחזיר את העם לשפיות.

ומתוך המחנה יצא פנחס והרגם לעיני כל. פעולתו הניבה תוצאות מיידיות: "ותעצר המגיפה מעל בני ישראל. ויהיו המתים במגיפה ארבעה ועשרים אלף" (שם ח'-ט').

מדוע זכה מעשהו של פנחס ללגיטימציה? מאחר שהיתה זו קנאה טהורה. הוא קנא את קנאת ה' ורק אותה. קנאתו היתה נקיה מכל רצון ודחף אישי. רק קנאה כזאת מותרת, ואין איש עלי אדמות היכול להתברך בה. רק האלוקים יכול להעיד על טהרתה. האלוקים, הבוחן כליות ולב, ויודע מחשבות אדם וצפונות לבו.

עם זאת, מגלה הברכה הנלווית להצהרת האלוקים, את הסכנה הטמונה גם בקנאות הטהורה. וזו הברכה: "הנני נותן לך את בריתי שלום" (שם י"ב).

מעשהו של פנחס היה טהור. ובכל זאת, אין ביכולתו של המעשה להיות נקי מתופעות לוואי אנושיות. גם הריגה של מצווה עלולה להטביע את רישומה בנפש האדם - רושם הפוגם בלב. ברגע זה, באה ברית השלום האלוקית להטביע שלווה מחודשת בלבו של פנחס. להשיב לנשמתו את האיזון הפנימי, את השלום המוסרי והאישי. ואת היכולת להמשיך להיות רחמן ואיש שלום.

{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ולקחה"}

 

 
שבת שלום - יהונתן גרילק
 

קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness