17 ינואר 2019,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

טיולים ותיירות

במשגב והסביבה

נפגשים בשביל ישראל

Share

נפגשים בשביל ישראל

סגלית אור, שורשים (דרך פורטל משגב)
תמונה ראשית - צלם: 
זאב לוי
 
צילומים: זאב לוי
הכל התחיל בפרויקט הנצחה שארגנו יוסי ורעיה אפנר מטבעון לזכר בנם אבי, שנפל באסון המסוקים. בני משפחת אפנר החליטו ללכת בשביל ישראל מדן ועד אילת, לזכרו של אבי. בתחילה הצטרפו אליהם בני משפחה וחברים, וכשראו כי טוב, החליטו לשדרג את הפרויקט ולהפוך אותו ליוזמה המאפשרת למגזרים שונים בחברה הישראלית להכיר זה את זה וביחד – את הארץ ואת האנשים. במשך השנים נצמדים המטיילים פחות לשביל ישראל ופונים לפעמים גם לכיוונים אחרים, אבל המתכונת הבסיסית נשמרת. לא כל ההולכים מצטרפים למסלול כולו – אפשר להצטרף ליום בודד, או לכמה מסלולים. גם אנחנו הצטרפנו לפרויקט.
השנה חוגגת קבוצת המטיילים את "שביל העשור", וכולנו נזכרים בסיפוק בדרכים שהלכנו בהן עד כה.
הרעיון נשמע פשוט, אך הפרטים הם שעושים את המכלול. כך, למשל, נראה סדר יום טיפוסי:
5:30– השכמה. אנשים בשקי שינה פזורים מסביב, ואנחות מחאה רפות נשמעות בתגובה לקריאות הזירוז של המשכים התורן. אומנם יש עוד הרבה זמן עד טקס הבוקר, אבל גם המשימות רבות. אם הלינה היא במתנ"ס או בבי"ס, צריך לנקות ולשטוף כדי להחזיר את המצב לקדמותו, ואם הלינה היא בחוץ – יש לקפל אוהלים ולערוך סיבוב ניקיון. "חבורת כל השביל" (החבר'ה שהולכים את המסלול כולו) הולכת וצוברת מיומנויות בתחום ההתקפלות המהירה. לקראת בואם של מצטרפי היום צריך להכין תה וקפה על, לערוך את עמדת הרישום וחלוקת חולצות השביל ולתלות שלטי הכוונה המורים את הדרך לנקודת המפגש המדויקת.
7:00 – טקס בוקר. אט אט מתקבצים מצטרפי היום – חלקם צועדים קבועים המעדיפים לישון במקומות מוסדרים יותר והמגיעים ברכבם בכל בוקר לנקודת ההתכנסות, וחלקם מצטרפים ליום הספציפי. רבים מהולכי השביל בשנים הקודמות מגיעים אף הם לצעוד איתנו מדי פעם, ובכל בוקר נשמעות קריאות השמחה על מפגש עם צועד ותיק שצץ פתאום מחדש.
נעמדים במעגל, רעיה פותחת, מזכירים את הנופלים שלזכרם אנחנו צועדים היום, מדריך החברה להגנת הטבע מספר על המסלול ומדריך התוכן מהמדרשה ב"אורנים" מציג את נושא היום. רוני בת ה-15 מופקדת על "נאום נייר הטואלט", נאום שבו מבקשים מכולם לא להשאיר נייר בשטח, וחושבת על מגוון דרכים יצירתיות להעביר את המסר. הודעות מנהלתיות של סדרני האוכל והטרמפים, תפילת הדרך, וזהו – יוצאים.
9:00 – ארוחת בוקר. השביל צועד על קיבתו, ויש תחושה שאנחנו אוכלים כל הזמן, ובכל זאת יש גם זמן רשמי לארוחות "מסודרות". מוצאים מקום מתאים – רחב, חציו מוצל וחציו גלוי, לא בוצי, ומתקבצים לארוחה, חבורות חבורות. אנשי "חבורת כל השביל" מתפקדים בענייני מזון כקומונה – מתיישבים במעגל גדול, וכל אחד תורם מתכולת תרמילו. בתחילת השבוע אנשים מגיעים עם מלאים מפתים שהצטיידו בהם בבית, אך לקראת סוף השבוע המצאי מתחיל להצטמצם והפיתות קשות משהו. תרומתם של מצטרפי היום חשובה אז שבעתיים...
10:30  – סדנה. הלימוד המשותף הוא חלק ממטרות הפרויקט, וסדנת הבוקר היא חלק חשוב בתהליך. מתיישבים בקבוצות של 8-6 צועדים, ודווקא כאלה שאינם מכירים זה את זה. מנחה התוכן פותח בהכוונת הדיון, ומחלק דפי מקורות שהוכנו מראש. לאחר סבב היכרות קצר בין חברי הקבוצה, מתחילים לקרוא יחד את הדף, תוך דיון בשאלות המנחות הכלולות בו. סיפור מקראי, כמה עובדות יבשות מ"ויקיפדיה", ציור של נחום גוטמן או שיר של יהודה עמיחי – כולם זכו להיכלל בדף מקורות ולהידרש ע"י הציבור. לעיתים מרגישים שמיצינו את הלימוד, ולעיתים נמשכים הדיונים גם אל ההליכה שאחריהם.
14:00 – ארוחת צהריים. המון זמן כבר לא אכלנו... אם חשבנו שמיצינו את כל המגוון בארוחת הבוקר, הרי שכאן מתגלות הפתעות נוספות במעמקי התרמילים. מתגברים בחמציצים ובזעתר שנקטפו בדרך, וכמה זריזים שולפים ערכות קפה. בשבוע שעבר הייתה קבוצה שבישלה שקשוקה באחת ההפסקות!
16:30 – סיום הצעידה ומפגש. בסוף כל יום של הליכה זימנו לנו המארגנים מפגש עם דמות מעניינת הקשורה לאזור שאליו הגענו. אנחנו פוגשים פעילים חברתיים, אנשי חינוך ואיכות הסביבה, תושבי קהילות ומספרי סיפורים, וכל אחד מוסיף זווית חדשה ומעניינת.
17:00 – סוף. נפרדים ממצטרפי היום, הסעה יוצאת להביא את הנהגים אל מכוניותיהם בנקודת היציאה ו"חבורת כל השביל" מתארגנת לשינה. מבשלים ארוחת ערב בסירים הגדולים, ומתיישבים לשיר, לספר סיפורים ולצחוק סביב המדורה.
 
ולא הזכרתי את ההליכה שבין לבין, שהיא אולי עיקר העניין. כ-18 ק"מ כל יום – בנופים המרהיבים ומלאי האבק של הרי אילת והמכתשים, בין השדות החקלאיים של עוטף עזה שם צעדנו השנה, בעלייה לירושלים בתוך פריחה מרהיבה, ועוד היד נטויה. ויש גם את האנשים המשתתפים בצעידה, אנשים שאיתם הלכתי כברת דרך לשיחה ושיתוף – טל המתלבטת מה ללמוד באוניברסיטה כדי לממש את חלומה לעסוק בחינוך, רונית המהרהרת על ההתאמה של מערכת החינוך של ימינו לעתיד שאליו היא מנסה להכין את הילדים, קאיה החיילת המתרגשת לקראת נסיעה להדריך במחנה קיץ יהודי בארה"ב, וג'קי שבאה להנציח את אחותה שנהרגה בפיגוע ומספרת עליה בכאב. ועוד רבים וטובים... כל כך הרבה חוויות, שנצטרך עוד חודשים רבים לעכל אותן, גם לאחר סיום ההליכה לשנה זו.
מעוניינים להצטרף? זה קל – הסתכלו באתר: http://avi-beshvil-israel.org.il/
צלם - תמונות: 
זאב לוי

הוסף תגובה

randomness