27 מאי 2018,יום ראשון

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

תרבות ופנאי

במשגב והסביבה

NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
NG-Bar&Kitchen-2-Big_0_1
qtgvryvt
qtgvryvt

קולנוע בלב - "את לי לילה"

Share

קולנוע בלב - "את לי לילה"

לב אורלוב (דרך פורטל משגב)
 
לילה ומיטה קרה רועדת
הסרט: "את לי לילה"
חלי (לירון בן שלוש) גרה עם אחותה הצעירה, גבי (דאנה איבגי), בדירה קטנה בחיפה. גבי סובלת מפיגור שכלי ואחותה מתעקשת לטפל בה בכוחות עצמה. כל יום, כשחלי הולכת לעבודה, היא נועלת את גבי בדירה וכשהיא מסיימת היא ממהרת אליה בחזרה. חלי פוגשת במורה צעיר לספורט (יעקב דניאל) שמצליח, כנגד כל סיכוי, להיכנס לחייה ולחדור את המחסומים שהציבה סביבה. ככל שהקשר בין השניים מעמיק והסיכוי לאושר נראה קרוב מתמיד, מתחיל להתבהר טיב היחסים בין האחיות, והשלישייה נכנסת לסחרור שתוצאותיו טראגיות.
"את לי לילה", הזוכה הגדול של פסטיבל חיפה, הוא יצירת ביכורים זוגית של העורך אסף קורמן ("מי מפחד מהזאב הרע", "המשגיחים"), שמתנסה כאן לראשונה בבימוי, ושל בת זוגתו לירון בן שלוש, שכתבה את התסריט ומשחקת בתפקיד הראשי. הסרט, שמספר סיפור אכזרי וחסר חמלה על מערכת יחסים חולנית, הוא בהחלט לא מה שציפיתי מיצירה משותפת ראשונה של בני זוג צעירים.
"את לי לילה" הוא סרט חריף וקשה לעיכול, שאינו לוקח שבויים. התעוזה שבה היוצרים דוחקים את הדמויות למצבי קיצון ואינם מתחמקים מהתמודדות עם הריקבון שהם מציפים, מעוררת הערכה. עם זאת, יש משהו כבד ודידקטי במבט חמור הסבר הזה, שמרגיש מעושה ומשתדל מאוד. החומרה הזאת נוכחת גם בשתי גיבורות הסרט, חלי וגבי. את מרב תשומת הלב מושכת גבי, בגילומה הטוטאלי של דאנה איבגי (איבגי זכתה בפרס אופיר על הופעתה בסרט). זו דמות מפגר שונה בתכלית מכל אלו שנראו על המסך עד כה. גבי מסרבת לענות על הציפיות שלנו: היא נשארת דמות משנית, לא מתקשרת, בלתי מפוענחת. מרתיעה. הפיגור שלה אינו זוכה לרגעי עדנה והמבט שעליו נשאר מפוכח וכואב. גם חלי היא לא בדיוק איימי אדמס ב"מכושפת". זאת דמות קשת עורף, נוקשה וחסרת מעצורים. קשה עד בלתי אפשרי להזדהות איתה. ורק המורה המחליף מביא קרן אור של רוך וחסד לעולמן המעופש של האחיות. אותו חסד שנמחץ ונהדף באכזריות בגלל עיוורון ואובססיה.
אבל המבט של הסרט הוא לא בהכרח כל כך בוגר וחף מקלישאות כפי שהוא מנסה להיות. "את לי לילה" מתנהל על הקו הדק שבין חומרה אומנותית לבין מנייריזם של סרט פסטיבלים אנין, ולא אחת הוא מועד לצד הלא נכון. הסרט חוטא בקלישאות "אומנותיות" אופנתיות רבות (היעדר שימוש במוסיקה, סצנת אוננות נשית) שפוגעות באמינות שלו ויוצקות לתוכו מלאכותיות כבדה ומרגיזה. אותה מלאכותיות פוגעת בעניין שלנו כלפי הדמויות והעולם שבסרט, עד שפתאום נראה כאילו היוצרים מתענגים על היותו מבחיל ומרתיע.
לקראת סופו הסרט אוסף את עצמו, תופס תאוצה ושועט לקראת הסיום החונק, שמקשה לנשום. סיום שאינו עוזב את הצופה גם חודשים אחרי הצפייה בסרט.
הדרך שבה היוצרים מעצבים את ייסורי הדמיות לפי צו האופנה האחרון מרגישה נצלנית וחסרת כנות. יחד עם זאת, "את לי לילה" הוא סרט עם עוצמה שאי אפשר להתכחש אליה, סרט שישאיר אתכם מעוכים, מזועזעים ומלאי מחשבות.
 
bendoric@bezeqint.net
 

הוסף תגובה

randomness