25 מאי 2018,יום שישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

במשגב והסביבה

יהונתן גרילק על סוכות

Share

יהונתן גרילק על סוכות

יהונתן גרילק

סטטוס שבועי:
ארבעת המינים מייצגים מהויות שונות, מיהודים שיש בהם תורה ומעשים טובים עד יהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה שביניהם. זו לא אחידות, זו אחדות! אדרבה, ישנם הבדלים וחלוקות בתוך עם ישראל, ובכל זאת למרות ההבדלים המשמעותיים, כולנו כארבעת המינים, קשורים בקשר אחד, וחשים אחד את השני...

אימרה שבועית:
עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה. {רבי נחמן מברסלב}
ציטוט שבועי:
ארבעה מינים שבלולב, שנים מהם עושים פירות ושנים מהם אין עושים פירות. העושים פירות יהיו זקוקים לשאין עושים פירות; ושאין עושים פירות יהיו זקוקים לעושים פירות. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהיו כולן באגודה אחת. וכן ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת. {ילקוט שמעוני, פרשת אמור}
סיפור שבועי:
סוס מהודר...
רבי מרדכי משריז, חיבב במיוחד את מצוות ארבעת המינים. כל השנה חסך פרוטה לפרוטה כדי שיוכל לקנות אתרוג מהודר. ערב חג הסוכות לקח מעותיו ויצא לשוק לקנות לו אתרוג. ראה יהודי עומד ובוכה. למה תבכה יהודי? שאל את האיש. אני עגלון, עגלון עני, היום מת הסוס הזקן שלי ואין לי כסף לקנות סוס אחר. נשבר מטה לחמי. נכמרו רחמיו של רבי מרדכי, הוציא מכיסו את צרור כספו שנחסך בעמל רב עבור האתרוג המיוחל, ונתן מעותיו לעגלון האומלל לקנות בהם סוס חדש.
עם שובו לביתו שאלה אותו הרבנית: היכן האתרוג? הראה לי האתרוג המהודר. ענה לה רבי מרדכי:  "כל בית ישראל יברכו על אתרוג, ואנחנו נברך על סוס!
חג שבועי:
זמן שמחתנו!
"חג שמח" - צמד מילים שחוקות בסל מטבעות הלשון. 
מי שמח? למה שמח? במה, ואיך לשמוח? מה האושר הפתאומי דוקא היום?
אולי זה עניין של מסורת להתבטא כך בחגים, ואולי זו מסורת לא להתייחס ברצינות למילים היוצאות מפינו... אולם בתורה מצינו ציווי מפורש לשמוח בימים אלו: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים.. ושמחת בחגך והיית אך שמח!" [ויקרא כ"ג - דברים ט"ז]
צוו מוזר מאד. היאך ניתן לצוות על שמחה???
התורה ערה לשאלה זו. לכן היא מציעה גם אמצעים טכניים המועילים להצתת אש השמחה בלבבות, כגון: הפקודה השניה לאחר הציווי על השמחה, היא, לארוז את כל חפציהם. את המיטה, את השולחן, את קעריות המזון ומה שבתוכם, ולצאת במשך ימי השמחה הללו אל - הסוכה.
לא רק לסוכות שזכו במקום ראשון בתחרות "הסוכה הנאה והמרווחת". הסוכה כפי שהיא מוגדרת בהלכה, אינה שם נרדף לדירת חלומות, היכול איכשהו לכפות סוג של שמחה.
השטח המינימלי של "הדירה המשמחת" הוא פחות ממטר מרובע, הקירות צריכות לעמוד בתו תקן מינימלי שלא יתפרקו מעצמם ושיוכלו לעמוד ברוח מצויה. אין שום הנחייות ביחס לסוג הטיח והריצוף, הסיוד והאינסטלציה וחיבורי החשמל. ובכל זאת ישנם הוראות מחייבות וחד משמעיות ביחס לגג: שום גג, זולת ענפי עצים אבל בשום פנים ואופן גג מקורה.
דומה, שחכמי התלמוד אשר קבעו את הקריטוריונים, עשו הכל כדי להפיג את השמחה...
העוקב אחר מבנה הסוכה, יגלה שמידות המינימום שלה , הן בעצם מידות המקסימום, הן מספיקות במידה מקסימלית ליצור את מה שמבקשת הסוכה ליישם ולהבליט. הכינוי המקביל בלקסיקון החז"לי לסוכה, הוא: "דירת עראי". הסוכה מציעה לכל אזרח יהודי, הזדמנות מעניינת: בילוי שבועי בפנסיון המשקף נאמנה את כל הישגיו החומריים של האדם בעולמו.
האזרח היוצא אל הסוכה מחווילתו ברובע יוקרה, והדלפון הבא אליה מבקתת עוני (שיוויוניות!), לשניהם מצפה תענוג זהה: שינה עריבה מתחת לעלים הנדפים ברוח. שניהם יביטו על אותם שמים רחוקים וירח חיוור. לשניהם אותו מרבד נוצץ של כוכבים מקיר לקיר. לשניהם ההזדמנות לחוש ברמ"ח אבריהם, כמה ארעיים ובני-חלוף הם אשליות חייהם, ממש כקורת הגג שעל ראשם בשבוע זה.
תחושת הארעיות, היא המופת לראיה נכונה על העולם. מה קטנים ומגומדים, המאבקים והמאוויים, השאיפות והאכזבות, ההישגים החומריים, התקוות ומפחי הנפש היומיומיים, כאשר הם נראים במימדם הנכון?
כי מן הארעי נפתח חלון אל הנצח הקיים לעד. מן הארעי שבמבנה עולמנו, עולים כוחו וגבורתו של הבורא, המחיה וממית, מוריש ומעשיר, המשווה קטון וגדול.
שונות אמנם דפנות הסוכה ומחצלות הפאר והמרבדים שבסוכת העשיר, מקרעי הבד המהוהים של סוכת העני. אולם במבט למעלה אל הגג, מסתבר, שהכל שווים. אותם עלי ירק של הארעי, אותן חלונות אל אותו רקיע. רקיע התחושות העמוקות, המאפשר לאדם לגלות את עצמו, את אישיותו הנעלמת, את הנעלה והאלוקי שבלבבו, המעניקים טעם לקיומו, ולשמחתו אין קץ.
תחושת הארעיות, היא המתג המשתק את שאון הקיום ודאגותיו. המתג המפעיל את תיבת הנגינה, ממנה בוקעים צלילי המוסיקה האחרת. צלילי עולם הרוח הגדול, העשיר והיפה. העולם שבו נוצצים רק הטוב והישר, הנכון והאמת. שבו מוקעים הרוע והעיוות, הכחש והמירמה. עולם שבו פועלים מאזני צדק האלוקי ואמות מידותיו המדוייקות.
בעולם שבו הכל ארעי: העושר והדלות, היש והחסר, הנצחונות והתהילה - אין מקום לשמחה. זו עולם של מרדפים אחר הבלתי מושג. "הכל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל... ולשמחה מה זו עושה" (קהלת א', ב' - מגילה הנקראת בשבת חול המועד סוכות). בעולם זה קשה להצית שמחת אמת, לא ע"י במות בידור ולא ע"י זיקוקי די-נור. לא חדוות יחיד ולא שמחה מאורגנת. אבל בעולם הרוחני, נמשך הקונצרט כל העת, כאן יכול האדם בכל רגע להשיג מאוויו. להעפיל אל גבהים, ולהאזין להד החוזר מכל מעשה טוב, מכל החלטה נכונה. כאן, אפשר להאזין למנגינת תבל כולה, לשירת הטבע ולזמירות בעלי כנף. כאן, אפשר לגלות אפילו את... הזולת, ובאור שונה לחלוטין.
ברכת "חג שמח", באה להזכיר את ימי העבר, זמן יציאת מצרים, שבו שהה כולו זמן ממושך באותו עולם רוחני מופלא, בו ענני כבוד נפרשו מעליו ולרגליו. "חג שמח" - הוא ביטוי לציפיה כמוסה, שאכן נצליח להסיט את המתג, ולהאזין לשירת היקום ולשירת האדם. "חג שמח" - הוא תפילה כנה, שאכן ניטול בידינו את כינורה של הנשמה ונפרוט על מיתריו את מיטב הזמירות שבחביון הלב.
חג שמח - יהונתן גרילק

קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness