כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

בא: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 19.01.18 , 09:37ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


אימרה שבועית:
אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין. לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין. יגעתי ומצאתי - תאמין. {מסכת מגילה דף ו':}


סטטוס שבועי:
היהודי נתבע להצדיק את זכות  קיומו - במעשיו, ולא רק בלבו פנימה. עליו לבחור באופן מעשי בטוב. על אורחות חייו להצטיין בבחירה במעשים ההולמים את עושיהם ומרוממים אותם. 


ציטוט שבועי:
חשיבה איך לנסח את הדברים היא התרופה ללשון הרע. לא לשחק שח מט, אלא - שיח מעט. {עתניאל שנלר}


סיפור שבועי:
'חינוך ביתי'


רבי אלחנן וסרמן הי"ד הקים ישיבה לבחורים שנפשם חשקה בלימוד התורה בעיון. המצב הכספי בישיבה היה גרוע עד מאוד ולא אחת ולא שתיים היה רבי אלחנן יוצא להתדפק על דלתי נדיבים שירימו תרומות כסף למען מחייתם של הבחורים.

באחת הפעמים הגיע רבי אלחנן וסרמן אל ביתו של הגביר הנודע ר' שרגא פייבל פרנק להתרימו למען הישיבה. מכיון שהיה זה יום גשום, חשש רבי אלחנן ללכלך במגפיו הבוציות את ביתו של הגביר המרובד בשטיחים נאים, ולכן החליט להיכנס מהדלת האחורית, - כניסת המטבח, שם הרצפה הינה רגילה וניתן לנקות עם מים בלא קושי רב.
הגביר שפתח את הדלת נחרד לראות את ראש הישיבה עומד שם ופשוט פרץ בבכי. הוא לא הסביר לרבי אלחנן מדוע הוא בוכה. תחת זאת בקול נשנק ביקש בהכנעה: אני מבקש בכל לשון של בקשה שראש הישיבה ייסוב על עקביו. יחזור לכניסה הראשית ומשם אכניסו בכבוד גדול לסלון הבית.
למראה פניו המהססות של רבי אלחנן שחס על הלכלוך, הבהיר הגביר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: עם המגפיים!
רבי אלחנן סב על עקביו, שב לדלת הכניסה הראשית, שם עמד ר' שרגא פייבל מאחורי הדלת ומשאך נשמעה נקישתו של ראש הישיבה – פתח בפניו בהדרת כבוד את הטרקלין.
 
לאחר שראש הישיבה התיישב על מקומו, מעילו הספוג במים נטף על הספות, מגפיו הכתימו את השטיחים וכולו נבוך מהמעמד. התיישב ר' שרגא פייבל והחל להסביר:
רבי, ידוע לך ששלוש בנות לי. רצוני ושאיפתי ששלוש בנותיי תשאפנה להתחתן עם בעל תלמיד חכם שממית עצמו באהלה של תורה. אלא שחיי תורה - באים מתוך הדחק, והן חיות כנסיכות בארמוני.
השתדלתי כל ימי להחדיר בהן שהדבר החשוב ביותר בעולם הינו תורה. למענו שווה לעשות הכל, גם אם הדבר כרוך בדחקות. שכן כל הון שבעולם לא ישווה ללימוד התורה. כשנכנסתם היום דרך דלת המטבח האחורית - חינוך בנותיי עמד בסכנה!
אם חלילה הן רואות את הראש ישיבה נכנס מדלת המטבח כדי לא ללכלך את השטיחים, הן היו מסיקות בטעות שכבוד התורה לא עולה בערכו על שטיח יקר... כל החינוך שלי לא יתמודד עם חוויה אחת של רגע כזה. לכן דרשתי במפגיע שתיכנסו עם מגפיים מלוכלכות ומעיל נוטף מים.
כדאי הוא הלכלוך והנזק הכספי שיצא מזה, סיים ר' שרגא פייבל, אם בנותיי יפנימו שאין חשוב יותר מתורתנו הקדושה וכבודה!


פרשה שבועית:
פרשת בא / 'תשובה לשאלה'


"וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים" {שמות י"ב ל"ה-ל"ו}.



בחצות הלילה, בי"ד בניסן, מתו בבת אחת כל בכורי מצרים. זעקות שבר נוראות עלו מכל בית {שמות י"ב, ל'}. פרעה מיהר אל משה ודרש: "קומו צאו מתוך עמי" {שם ל"א}. המצרים אף הם דחקו בהם לעזוב מהר מהר.

אכן, הם יצאו, אך לא לפני שעשו: "כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים" {שם ל"ה-ל"ו}.
 
האומנם, לכך היו נתונים מעייניהם ברגע הגאולה? למעשי ביזה? האם לפנינו התפרצות של מעונים הנוקמים עתה במשעבדיהם?
לא! מעשה שאילת הכלים תוכנן על ידי האלוקים מראש, עוד לפני שהחל תהליך הגאולה, וכאשר קרבה שעת היציאה ממצרים בא הצו המפורש: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב" {שם י"א, ב'}.
ועתה, קיימו אותו ככתבו וכלשונו, ותו לא. ניתן להבין, שהיה צורך לבקש מהם לעשות מעשה זה, כי לבם כלל לא נמשך אליו.
מהי משמעותו של צו זה? כיצד ייתכן שאלוקים יצווה לשאול כלי כסף על מנת שלא להחזיר?
 
לפנינו דוגמה בולטת מה עלול לקרות למילה בתורה כשהיא מפורשת לא נכון, שלא במובנה המקראי. המילה "שאל" מבטאת בשפת היום יום שלנו שאילת חפץ על מנת להחזירו. פירוש זה מצאנו בתורה רק פעם אחת: "וכי ישאל איש מעם רעהו" {שמות כ"ב, י"ג}. לעומת זאת, במאות הפעמים שבהם היא מופיעה במקרא, מובנה תמיד לתבוע ולבקש, ולעולם לא לקחת בהשאלה. וזהו הכלל: כאשר מופיעה בצמוד למילה "שאל" המילה "מעם" ("מעם רעהו"), פירושה בהשאלה. כל צירוף אחר מובנו תביעה למתנה.
בפרשתנו נאמר: וישאלו ממצרים, וישאלו איש מאת רעהו, ושאלה אשה משכנתה.
אם כן, לא היה כאן, חלילה, מעשה הונאה אלוקי. זו היתה תביעה מהעם המצרי שיעניק מרכושו ליוצאים. הצדק האלוקי דורש לשלם לפחות חלק משכר העובדים שעבדו בכפייה במשך מאות שנים. למען יפוצו, ולו במעט, על הנזק שנגרם להם. למען ילמדו המצרים המשעבדים שמניצול ומשעבוד הזולת אסור להתעשר, ואין ליטול מאדם או מעם את פרי מאמציו ללא תמורה הולמת.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק - 'פרשה ופשרה'}


שבת שלום - יהונתן גרילק