יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש"
נעמי שמר
"אחרי החגים יתחדש הכול" אומר השיר, ואכן תקופת חגי תשרי יוצרת תחושה ממשית של "זמן מעבר", זמן המוביל לתיקון ולהתחדשות.
ראש השנה, החג הפותח את חגי תשרי, הינו על פי המסורת יום סיום בריאת העולם ובריאת האדם. תפיסת העולם שלפיה האדם נברא מתוך רצון אלוהי, מובילה בהכרח לשאלה "לשם מה", מדוע נברא יצור בעל כוח כה רב בעולם שבלעדיו היה מאוזן להפליא.
בתיאור האדם בספר בראשית, עונה לנו הכתוב על תפקיד האדם בבריאה בשני פסוקים:
הראשון – ברכת ה' לאדם: " פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ.." (בר' א 28)
השני – תיאור תפקיד האדם " וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. " (בר' ב 15)
ייעודו של האדם גלום במתח הקיים בין שני הפסוקים – בין רדייה לעבודה, בין כיבוש ושמירה.
הכרת היותנו חלק מן הבריאה מסייעת לנו לגבור על שרירות לב עצמנו ולא לפגוע באחינו הברואים. הבנה כי לעולם הזה יש מלך מזכירה לנו שאיננו אדוני היקום וכי נבראנו עם תכלית וייעוד.
בראש השנה אנחנו נזכרים בבריאת העולם, במלכות ה', ומקבלים עלינו מחדש את התפקיד של "לעבדה ולשמרה" – שימוש בכוחנו כבני אדם לשמירה על איזון בין כל חלקי הטבע ובינינו ובין עצמנו.
ב. יום כיפור – תיקון אישי וחברתי
בראש השנה הזכרנו לעצמנו את אחריותנו על העולם. על מנת שנעמוד באחריות זו עלינו לפתוח בתיקון אישי – התבוננות פנימית להבנת יעודנו במציאות ולבחינת מידת העיסוק שלנו בשמירה על הרמוניה ועל איזון סביבנו.
להפתעתנו, דווקא ביום זה של תיקון אישי, אנו מקדישים חלק גדול מהתפילה לווידוי על רשימת חטאים קבועה מראש, בלי להתחשב אם ביצענו אותם או לא, וכל זאת בלשון רבים – "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי ... ". (מתוך תפילת יום הכיפורים).
הסיבה לכך ברורה, אם ניזכר בדרך שעשינו מראש השנה.
בראש השנה נבראנו אנו, בני האדם, וקיבלנו תפקיד בעולם. את התפקיד הזה אי אפשר לקיים לבד. רק אם נהייה אנשים טובים ומתוקנים בתוך קהילה טובה ומתוקנת נוכל לממש את ייעודנו בתוך הבריאה.
על מנת שלא נראה את עצמנו כ"נפרדים" מהכלל אלא כחלק ממנו, אנו מתוודים גם על עבירות שלא אנחנו עברנו, מתוך הנחה כי בעצם היותנו חלק מחברה שבה נעשו עבירות אלו, הרי שהן "קשורות אלינו". במילים אחרות, תיקון העולם עובר דרך תיקון חברתי-קהילתי.
תובנה זו מסבירה גם את ההלכה" עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו"(מתוך מסכת יומא ח, ז ) – על מנת לתקן את העולם, עלינו להיות חלק מחברה מתוקנת, חברה שהשלום שוכן בה.
יום הכיפורים מזמין אותנו לתקן את עצמנו, להשכין שלום סביבנו ולקחת אחריות על הקהילה שבה אנו חיים – על מנת שנוכל יחד למלא את ייעודנו בבריאה.
ג. סוכות – חיים בעולם מתוקן
חג הסוכות הינו שיאו של התהליך שהתחלנו בראש השנה:
לאחר שהמלכנו על עצמנו את ה' והכרנו בהיות העולם כולו נברא על ידיו.
לאחר שהבנו את תפקידנו המיוחד בעולם הנפלא הזה.
לאחר שקיבלנו על עצמנו לשמור על הסביבה ועל האיזון בעולם בין הדומם החי.
לאחר שניקינו כפינו מחטאים כגון גבהות לב ושנאת חינם.
לאחר שלקחנו אחריות על היותנו חלק מקהילה –ציבור, עם, ומין האדם.
לאחר שבחרנו להשכין שלום בינינו ובין עצמנו, בינינו ובין חברינו, בינינו ובין עולמנו.
אחרי כל זאת אנחנו מוכנים לחג הסוכות.
בחג הסוכות אנו שמחים – שמחה אמיתית, מן המקום הפנימי ביותר, שמחה שהיא מצווה: "ושמחת בחגך... והיית אך שמח" (דברים טז 14-15).
בחג הסוכות אנו חוזרים לטבע ממקום של ענווה – מצוות החג שולחות אותנו לשוטט בין שבילי ארצנו ולאסוף 4 מינים שצומחים בה פרא, ב-4 סביבות גידול שונות. את המינים אנו מביאים לסוכה – בית ארעי, הבנוי מחומרים טבעיים וגגו (הסכך) מחורר – כדי שנוכל להשתאות ממראה הכוכבים ולזכור מי ברא כל אלה.
בחג הסוכות אנו "מפילים את המחיצות" בינינו ובין החברה – כולנו יושבים בבתי ארעי , בלי חומות, בלא הבדלי עושר ומעמד, וחוגגים יחד. כולנו התפייסנו איש עם רעהו, כולנו טוהרנו ביום הכיפורים. כולנו שמחים.
אין פלא אם כך שעם סיום חג הסוכות אנו בשלים להתחיל מחדש את התורה...
חג שמח!
