כותרת
> C;
1/1
תרבות ופנאי

נח כספי על שלייף סופפים (השחזת שסתומים)

משגב | פורטל משגב תרבות ופנאיפורסם: 29.09.16 , 16:01ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

שכונת גאולה, בואך שכונת מאה שערים, שבה נולדתי וגדלתי, הייתה מאוכלסת בכל עדות ישראל.

 רחוב "חבקוק" שבו נולדתי וגרתי, גבל בצדו הדרומי ב"בתי הונגרים" – מתחם סגור הבנוי מסביב למגרש, עירום מכל צמחייה ומוזנח. הבתים בני שתי קומות. בצד הפונה למגרש המוזנח, בקומתם השנייה, מרפסת המשתרעת לכל אורכו של הבניין. הכניסה לדירות דרך המרפסת.

התושבים, אשכנזים, חרדים שבחרדים!

צִדם השני של הבניינים הארוכים פנה לרחוב גאולה בואך רחוב מאה שערים. בצד זה, חלון בודד לכל "דירה". בחלון  סורג ברזל חלוד הבולט מחוץ לבית. על הבליטות ישבו זאטוטים, זבי אף ומגודלי פאות, צופים בסקרנות לעבר הנעשה ברחוב.

 בצדו הצפוני גובל רחוב "חבקוק" בשולי שכונת "בית ישראל" וב"שכונת הבוכרים".

שכונת "בית ישראל" מיושבת בכל גלויות ישראל: תימנים, אשכנזים חופשיים, אשכנזים "בני עקיבא" החובשים כיפות סרוגות ואשכנזים חרדים. כמו כן הייתה השכונה מיושבת ביהודים כורדים, יהודים גורג'ים ויהודים עורפלים.

"שכונת הבוכרים" נקראה אומנם בשמה, אך אוכלוסייתה הייתה מורכבת מ"יהודים פרסים" ומ"יהודים בוכרים".

 בצדו המערבי גבל רחוב "חבקוק" הייתה "שכונת צפניה" אשר כונתה כך על שם רחוב "צפניה" שזרם לכל אורכה. חוצה את רחוב "צפניה", רחוב "עמוס" שבו התגורר הילד והסופר לעתיד, עמוס עוז (למד איתי ב"חדר תורה תחכימוני").

שכונת "צפניה" הייתה מאוכלסת ברובה בבני "אשכנז" – דתיים מתונים, וברובם חופשיים.

 

סיפורנו מתנהל בצדו המזרחי של רחוב "חבקוק". שם "שכונת התימנים"!

"שכונת התימנים" מאוכלסת בבני תימן, דתיים מאוד, דתיים פחות ומסורתיים. לא תמצא "תימני כופר"!

ה"אשכנזים" החרדים מסתכלים עליהם מלמעלה! "אנו היהודים האמיתיים!"

באחד הבתים גר לו "תימני" מוזר משהו! אברך "תימני" המנסה להיות חרדי אשכנזי. שמו זכריה.

זכריה זה גידל זקן ופאות, עטף עצמו באבנט של אברכים "אשכנזים". על פלג גופו התחתון לבש מכנסי "שלושת רבעי", שקצותיהן טמונים בתוך גרביים שחורים, ארוכים.

החרדים ה"אשכנזים" לא אהבו את "המתחזה"! הם היו אומרים אחד לשני באידיש: "הר איז נישט האייד, הר איז הנארעאבר! (הוא לא יהודי, הוא ערבי!).

 ב"שכונת התימנים" הזו גרה משפחה תימנית מסורתי-חופשית, היא משפחת "נחום". אבי המשפחה שמו זאב. שחום עור וגדל גוף, עיניו שחורות ובורקות וכולו אומר: "דיר בלקום", כדאי לכם להישמר מפניי! לזאב משאית עם "הייבר" (ארגז מתרומם), וממנה פרנסתו.

לזאב אח "מפחיד" יותר! סמי (כנראה שמואל, אלא ש-"סמי" יותר מרתיע). סמי זה המשתרע לגובה ענק, גר ב"רחובות" למזלנו! מדי פעם היה מגיע ל"שכונה", מחנה את משאיתו מול ביתנו, ובמלוא הדרו יוצא מה"קבינה" ושם פעמיו לכיוון שכונת התימנים, לבקר את אחיו, זאב.

לזאב אישה תימנייה קטנת קומה, חצי מגובהו, ושני ישבניה גדולי ממדים. זו "ברכה" אם ילדיו.

לזוג 4 בנים: שאול הבכור, אמנון השני, דוד, המכונה "דודי", השלישי, ובן רביעי אברהם המכונה "אבי". הבת היחידה, קטנת קומה כאמה, ושמה עמליה.

דודי היה חברי הטוב. ניסה להשתלב במעשי הפרחחות שלי ושל חברי איצולי, אלא שמוראו של אביו רבץ עליו! הוא היה "ילד טוב ירושלים".

 

הבית של משפחת נחום מוצנע בתוך השכונה. בכניסה, טבון הבנוי מלבני שמוט, שם הייתה ברכה אופה "סלופה", היא הפיתה התימנית.

בקומה העליונה חדר מגורים רחב ידיים ובו שולחן אוכל גדול ושני חדרי שינה. בקומה התחתונה מתגורר שאול הבן הבכור. שאול זה עוזר על יד אביו בנהיגת המשאית.

לאחר מלחמת העצמאות, החליט זאב נחום להשאיר את משאיתו בידיו של שאול והוא יפתח מוסך לתיקון כל סוגי המכוניות ד'אותה עת.

רצה אלוהים ומול ביתנו, ברחוב חבקוק 5, היה מגרש ריק רחב ידיים. בתוך מספר מועט של חודשים הוקם מוסך לתפארת, מקורה ומצויד במיטב כלי עבודת המכונאות של אותם הימים.

למוסך הובא צריף שהועמד בכניסה, בצד, ובו המשרד! המשרד היה מצויד בשולחן, בטלפון, שהיה נדיר באותם הימים, ובארון מתכת ובו "כלי העבודה היקרים"!

מאחורי השולחן "כורסת מנהלים" שעליה היה זאב נחום מתיישב בכבדות מדי הגיעו למוסך.

המכונאים: זאכי בן העדה התימנית – ה"המייסטר", המכונאי הראשי והיחידי! על ידיו עוזרים ילדי משפחת נחום: אמנון ודודי חברי הטוב. אבי הקטן היה חוזר מביה"ס ישר למוסך. מצטרף לארוחת הצהרים, שעמליה, הבת היחידה, הייתה מביאה מהבית מדי יום ביומו. לאחר הארוחה, כל אחד לעבודתו: זאב  מנהל, אבי שוטף בנפט את חלקי המכוניות המפורקים, דודי ואמנון מבצעים עבודות מכונאות "פשוטות". זאכי, המייסטר, מבצע "אוברולים" במנועים.

 

בעת הזו, אני כבר בן 10 ולומד ב"חדר תורה תחכימוני". אבל, המוסך החדש שמול ביתי מסיח את דעתי מהלימודים. איך לא?

בבוקר בשמונה וחצי, התעמלות בוקר של כל הכיתות, בחצר ביה"ס, בהדרכתו של המורה להתעמלות ריבק. מהצד עומדים המלמדים, סוקרים את קהל "המתעמלים", ומי שמתרשל מרגיש מיד את נחת זרועם: או במשיכת אוזן או בסטירונת קצרה ומהירה כברק (כך זה כואב יותר)!

לאחר מכן בכיתה: גמרא – מסכת "בבא מציאה", "שניים אוחזין בטלית..."

אחר כך חשבון. הו, כאן זה ממש מעניין, אלא שברוב השיעור אני בעיקר נזהר לא לחטוף מהמורה נוימן איזו משיכת אוזן, פעולה אותה היה מבצע במיומנות מיוחדת.

 

ראשי אצל זאכי! הוי, מתי כבר תגיע השעה אחת?

צלצול! אני נוטל את ילקוטי ורץ לאורך רחוב גאולה לכיוון ביתי. ארוחת צהריים דלה ומהירה ואני עובר את הכביש לתוך המוסך!

זאכי, איש "שדוף" ולו גרוגרת בולטת העולה ויורדת במעלה גרונו, מדי בולעו את רוקו. זאכי זה מחבב אותי ומרשה לי להביט באצבעותיו העושות במלאכה המכוסות בשחור מוסכי. זאב בעל הבית, נח בעת הזו בביתו וזה מקל על ביקורי.

וזאכי מפליא במלאכה! אני עומד קסום, מביט בהערצה על ידיו העושות במלאכה.

 

היום זאכי מטפל בראש של מנוע ומבצע בו "שלייף סופפים", כך הסביר לי זאכי.

תחתיתו של ה"סופפ" (שסתום) נמרחת ב"משחת קרבורונדום" גסה. זאכי מכניס את ה"סופפ" למקומו בראש המנוע, ומצמיד אל ראשו מקל עגול ובראשו גומייה קעורה, רחבה אך במקצת מקוטר ראשו של ה"סופפ". הגומייה נצמדת בלחיצה אל ראש ה"סופפ". זאכי פורס קדימה את אצבעות ידיו ושוטח את כפותיו הלופתות במקל העגול. בתנועות אומן הוא מרים את ה"סופפ" במקצת ומגלגל את המקל כנגד כיוון השעון. ידיו שולחות את ראש ה"סופפ" אל השקע שבראש המנוע ובתנועה סיבובית, בכיוון השעון, הוא מלטש את התושבת וגם את ה"סופפ", וחוזר חלילה.

לאחר מספר מהלכים, מושך זאכי את ה"סופפ" החוצה, מנגב את ראשו המרוח במשחת הקרבורונדום, ובודק האם ראש השסתום מלוטש שווה בכל היקפו. על המלאכה הזו חוזר זאכי, אלא שהפעם עם משחת "קרבורונדום" עדינה.

ואני, מהופנט! צופה בכל הפעולות ומפנים!

 

למחרת בבוקר אמי שולחת אותי לביה"ס, אלא שאני שם פעמי למוסך. זאב מביט בי מתוך המשרד, בעיניו המזרות אימה. אך מכיוון שהייתי מבאי ביתו כשבאתי להיות בחברת דודי, הוא מרשה לי להמשיך פנימה.

זאכי בעיצומו של ה"שלייף סופפים"! אני ניגש ומביט בו.

זאכי מפסיק לרגע את מלאכתו, מושך את תכולת נחיריו לתוך פיו ובולע!

אני מעז ושואל: "זאכי, תלמד אותי איך עושים 'שלייף סופפים?" זאכי נתרצה, הושיב אותי על הכיסא והראה לי את התנועה הבסיסית.

גחנתי מעל ראש המנוע, נטלתי את המקל שהיה מוצמד לראש ה"סופפ" והנה אני עושה "שלייף סופפים"!

זאכי נתן לי להמשיך קמעה במלאכה ופטר אותי במחמאה: "בואנה, אתה עושה יופי של שלייף".

נטלתי את ילקוטי ורצתי לביה"ס. הגעתי באמצע שיעור גמרא.

"מה קרה? מדוע איחרת"? שואל המלמד ולא ממתין לתשובה: משיכת אוזן כואבת! מהסטירה הצלחתי לחמוק בזריזות. המלמד שהגיע לסיפוקו המשיך בשיעור:

"שניים אוחזים בטלית..."

אני יושב, כל מעייניי נתונים לחוויות "שלייף הסופפים"! 

סוף מעשה:

יעל רעייתי, אנוכי ושלושת הבנים גרים ברמות רמז, חיפה. אנו בעלי "פורד אסקורט". באחד הימים התחמם האוטו יתר על המידה וראש המנוע שלו ניזוק. הימים ימי קיץ. לא היה כסף לתיקון. אזרתי אומץ, פרקתי את ראש המנוע ומסרתי אותו להשחזה. קניתי שסתומים חדשים, משחת "קרבורונדום" גסה ומשחת "קרבורונדום" עדינה, מקל עגול וגומיית הצמדה וביצעתי לבד "שלייף סופפים"!

המנוע של הרכב "תיקתק"!

אולי יעניין אותך גם
תערוכת "מסע אופטימי"
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

התערוכה "זוויות וחיבורים"
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

צבעי הסוואה חומר|יופי|רגש
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

"אור בחושך" - תערוכה מתפתחת של אופירה ורה אבישר
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

"מארגים" – האמנית עליזה בורשק בתערוכת יחיד
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

תערוכה זוגית "אלף צבע ורגש"
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

תערוכת יחיד לאמנית טלי פרחי
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

חנוכה חנוכה חג יפה כל כך
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?

קסטיליה עם 4 הופעות מוזיקה במתחם התחנה, נשר
מכונאות רכב! הוי, כמה אהבתי את העיסוק הזה שבעיניי נחשב לאומנות, ממש!

וכל זאת למה?