החשד המיידי במקרים כאלו הוא פגיעה בקרנית העין, או כפי שאני מכנים זאת – כיב קרנית.
העין של כל היונקים דומה מאוד במבנה שלה. הקרנית היא השכבה החיצונית ביותר של העין, היא שקופה וחלקה. מעין מכסה שמכסה ושומר על העין. אם מסתכלים מהצד ניתן לראות אותה בבירור. מכיוון שהקרנית היא החיצונית ביותר, היא באה במגע עם העולם החיצון וחשופה יותר מכל מבני העין האחרים לפגיעות חיצוניות.
בתמונה ניתן לראות כיב קרנית שטחי בעין של כלב, הכיב נצבע בצביעת פלורסין. |
הסימנים שבדרך כלל נראה בבית יכללו: גירוד של העין, עצימה מלאה או חלקית של העין (שניהם בגלל כאב) והפרשות מהעין.
הווטרינר במרפאה יבצע בדיקת עיניים, לרוב עם מכשיר לבדיקת עיניים שנקרא "אופטלמוסקופ", מכשיר שמאפשר לבחון את העין על חלקיה. לעיתים ניתן לראות את הכיב על גבי הקרנית, הוא יופיע בצורת מכתש קטן, אזור אפור על הקרנית השקופה, ולעיתים בצורת שריטה. השלב הבא הוא צביעה של העין עם צבע הנקרא פלורסין. זהו צבע שנקשר לשכבת הסטרומה (שבדרך כלל אינה חשופה) וכך אם יש צביעה נדע שיש פגיעה. אם הפגיעה היא רק בשכבת האפיתל (כיב שטחי) או עמוקה עד לשכבת האנדותל, לא תהיה צביעה של הפלורסין.
כמו כל פצע אחר בגוף, כיב יכול להיגרם מטראומה חיצונית לעין, בעיקר בקרב כלבים שעיניהם בולטות מלכתחילה, ולכן הן חשופות יותר לפציעות (הגזעים הברכיו צפאלים כמו בולדוג, פאג ואחרים). גופים זרים, כמו קוצים, יכולים לחדור ולעיתים להיכלא מאחורי העפעף השלישי (לכלבים וחתולים עפעף נוסף, לעיתים ניתן לראות אותו כקרום וורוד שמכסה את העין באופן חלקי) ולפגוע בקרנית באופן מתמש.
גם ריסים שפונים כלפי פנים העין במקום כלפי חוץ, וריסים שצומחים במקומות לא שגרתיים, יכולים לגרום לגירוי מתמיד, גירוי אשר יכול להביא לפציעת הקרנית. גלגול של העפעפיים כלפי פנים (מצב המכונה אנטרופיון), בעיה הידועה במיוחד אצל כלבים מגזע שארפיי וכלבים אחרים עם עודפי עור, מביאה לחיכוך מתמיד של העפעף כנגד הקרנית ופציעתה.
גורם נוסף הנו סינדרום העין היבשה, מחלה המתבטאת בחוסר של דמעות וביובש מתמיד של העין. כתוצאה מסינדרום זה, אין סיכוך של הקרנית ואין שטיפה של גופים זרים ממנה, ועל כן יש נטייה מוגברת ליצירת כיבי קרנית.
בקרב חתולים, גם גורמים זיהומיים כמו וירוס ההרפס וחיידקי הקלמידיה והמיקופלסמה, יכולים לפגוע באופן ישיר בקרנית ולגרום לכיבים. בקרב כלבים, גורמים זיהומיים הם בדרך כלל משניים לבעיה ראשונית,כמו אלו שפורטו לעיל.
בשלב הטיפול, מסירים קודם כול במידת האפשר את הגורם לכיב, כמו ריס שפוגע בקרנית או גוף זר שתקוע מאחורי העפעף השלישי. הטיפול בכיב יהיה לפי חומרתו. בכיבים שטחיים עד בינונים הטיפול יכלול אנטיביוטיקה שנועדה להתמודד עם הזיהומים המשניים, לרוב בצורת טיפות עיניים, תרופות נוגדות כאב ודלקת ובנוסף טיפות סרום. הסרום הינו החלק המיימי בדם והוא מופק ע"י סרכוז דם הכלב (או תורם אחר). הסרום עשיר מאוד בחלבונים המקדמים את החלמת הכיב. במקרים של כיבים קשים יהיה לעיתים צורך בהתערבות כירורגית. אחת האפשרויות היא תפירת העפעף השלישי לחלק העליון של העין (באופן זמני) כך שיכסה את הכיב ויאפשר החלמה טובה יותר.
חשוב לציין כי כיב קרנית הינו מצב מסוכן שעלול להוביל ללא טיפול מתאים לפגיעה בלתי הפיכה בעין ואף לאיבודה. לכן, בכל חשד לפגיעה בעין התייעצו עם הווטרינר המטפל שלכם בהקדם.
ובחזרה לבר, שאכן סבל מכיב קרנית. הכיב אצל בר היה בינוני בעומקו (כלומר אפיתל וסטרומה) וככל הנראה נגרם מענף שנכנס לעין תוך כדי המרדף אחר החתול בשיחים. בר קיבל טיפול בטיפות עיניים אנטיביוטיות, טיפות סרום לעיניים וכדורים נוגדי כאב ודלקת. בנוסף, ביומיים הראשונים זכה בר להתהלך עם קולר אליזבטני ("קולר הבושה" – כפי שכונה באחד מהסרטים) שימנע ממנו פגיעה נוספת בעין בתקופת ההחלמה הראשונה.