כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

מסעי: יהונתן גרילק על פרשת השבע

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 05.08.16 , 10:21ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
משנכנס אב ממעטין בשמחה {תענית פרק ד' משנה ו'}

סטטוס שבועי:
במשך אלפיים שנה, שימש העם היהודי שוב ושוב כקרבן לשנאה ולרדיפות. נראה שהכוח אשר איחד אותנו כאומה, נבע יותר משנאת העולם כלפינו, מאשר אהבתנו זה לזה. ובכל זאת, הדברים עדיין יכולים להשתנות. כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לצעוד קדימה משנאה לאהבה ומביקורת להערכה.
 
ציטוט שבועי:
מאבק רב דורות של העם היהודי, לא היה כמוהו בתולדות העמים. מאבק של אומה המורחקת בהמוניה ממולדתה וחיה חיי גולה בנכר, של אומה מפוזרת על פני כל הארצות ומופרדת בין כל המדינות, מורדפת על זכות קיומה ומושפלת על אמת חייה, מעונה על דתה ועומדת יום יום על נפשה - ובכל זאת אינה רוצה לוותר על עיר קודשה ובירת ממלכתה, עיר עברה המפואר ועתידה המקווה. {בן ציון דינור}
 
סיפור שבועי:
בית סבא!
זקני היה מופלג בתורה ויראת שמים. ככלות עמל יומו היה קובע עתים לתורה משעת ערב ועד חצות לילה כל ימות השנה. ורק בבוא 'תשעת הימים' הפסיק ממשנתו. אז היה קורא עם נכדיו, את אגדות החורבן והגלות. והיו עיניו זולגות דמעות. אף אנחנו הילדים לא יכולנו להתאפק אותה שעה והיינו גועים בבכיה. זוכר אני אחת מאגדות החורבן, שהיתה מסעירה ביותר את נפש הסב ונכדיו: כשהלכו בני ישראל שלולים בשלשלאות לפני חיל נבוכדנאצר בשבי בבלה, עברו בדרכם על פני קבר רחל אמנו, והנה - 'קול ברמה נשמע, נהי, בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה מאנה להינחם'. {משה הס - 'רומא וירושלים'}
 
פרשה שבועית:
פרשת מסעי / 'תכנית מתאר'
 
"ומדותם מחוץ לעיר... פאת קדמה... פאת נגב... פאת ים... פאת צפון אלפים באמה והעיר בתווך" {במדבר ל"ה ה'}.
 

בטרם נפרד משה מן העם, לפני שחתם את מסכת חייהם במדבר, הורה להם פרק בהליכות של איכות חיים סביבתית. משה אף לימדם כיצד יגשימו איכות חיים זו בפועל בבואם לבנות ערים בארץ היעודה, בעבר הירדן מערבה.
כמו במצוות רבות אחרות עשתה זאת התורה גם הפעם, כבדרך אגב, בעת דיון במצווה אחרת. במקרה דנן, הנושא הראשי הוא זכויות הלוויים בארץ ישראל:
"צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת" {במדבר ל"ה, ב'}.
ואכן, בצו התורה זכו הלווים לארבעים ושמונה ערים ברחבי הארץ {במדבר ל"ה, ז'}. כי שבט הלוי - מבחר השבטים ונכון לעבודת בית ה', ואין לו חלק עם ישראל בנחלת שדות וכרמים. הערך החינוכי של תפוצת השבט הרוחני בקרב העם כולו והשפעתו המעשית על איכות חייו - לא יסולאו בפז.
והנה, נוסף לערים, העניקה התורה ללוויים תוספת חשובה - מגרשים: "ומגרש לערים סביבותיהם תתנו ללוויים והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם" {שם, ב'-ג'}.
מגרשים אלו שהקיפו את ערי הלוויים, נמדדו "מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב" {שם, ד'}.
ונוסף לכך: "ומדותם מחוץ לעיר... פאת קדמה... פאת נגב... פאת ים... פאת צפון אלפים באמה והעיר בתווך" {שם ה'}.
"אלף אמה סביב" ו"אלפיים באמה" אינן עומדות בסתירה. הן תוחמות את גבול שני הסוגים של החגורות שהקיפו ערים אלו, ושתיהן כלולות בצו של הפקעת הערים לטובת הלוויים.
החגורה החיצונית יועדה, על ידי הפסוק, לעיבוד חקלאי. תפקידה לספק את צורכי העיר בגידולי הקרקע השונים. ואילו על החגורה הפנימית להיות ריקה מגידולים. ייעוד אלף אמה אלו (כמעט חצי קילומטר), שהקיפו כל עיר מכל צדדיה, מעניין ביותר: להיות נוי לעיר. ואין רשות לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה.
אנו עומדים בפני הדוגמא העתיקה ביותר בהיסטוריה לחקיקה בתחום תכנון הערים. במצוות התורה הזאת באה לידי ביטוי זכותו האלמנטרית של האדם להתענג על אוויר צח ולהנות מיופיים של נופים שלא זוהמו בידי אדם. הלכה זו משמיעה ברמה את מחאת התורה נגד צפיפות הדיור, נגד המחנק של הערים, נגד הכולאים בני אנוש בכלובי בטון וזכוכית שמוקמו בתוך אוויר מזוהם, רעש ולכלוך, כשנחשי אספלט זוחלים ביניהם.
'חוק המגרשים הפנויים' הוא החוק הקדום ביותר שהקדיש מחשבה לבעיות האורבניזציה (העיור). לפנינו נוסח מלפני 3000 שנה לעקרונות 'החגורה הירוקה' המאפיינת את תכנון הערים בתקופתנו.

ואם כי נאמרו הדברים אגב דיון בהיקף ערי הלוויים, מהווים הם הנחיה כללית הדורשת להתחשב בעת תכנון עיר חדשה גם בצורתה האסתטית העתידה וגם במניעת מוקדי זיהום. 
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}

שבת שלום - יהונתן גרילק

אולי יעניין אותך גם