את תהליך הריפוי העצמי שעברתי אין זה מקום לספר (תוכלו לקרוא באתר שלי ובקרוב בספר), אך מאז החלטתי שאני הופכת כל אבן של חיי כדי להתבונן מה יש מתחתיה. בודקת כל אמונה וכל תפיסה מחדש ושואלת את עצמי – האם זאת "אני" האמתית או תוצר של תרבות, של אמונות ושל דעות קדומות? ובעצם, מי אני בכלל? במה אני מאמינה? למה אני בוחרת לתת את כוח היצירה האלוהי בשבי?
בתהליך הזה השתנו אמונותיי וגם דרך חיי מהיסוד. מתחת לכל אבן שהפכתי גיליתי הפתעות מעניינות, הפתעות שברצוני לחלוק אתכם:
- הבנתי שמחלה היא הדרך של הגוף והנשמה להביא לתשומת לבנו דבר מה עמוק ומהותי. שאם אנו רוצים באמת להבריא עלינו להקשיב רוב קשב פנימה. שאם רק נסתום למחלה את הפה באמצעות תרופות וניתוחים, אולי הגוף ייפטר זמנית מהסימפטומים שלו אבל זה אינו ריפוי אמיתי. לקחתי לעצמי את החירות להחליט אם, מתי, כמה ומדוע אשתמש בסיוע רפואי חיצוני.
- הבנתי שאנרגיה מינית היא אנרגיית החיים והיצירה האלוהית, ושאנו בני האדם שיבשנו את החיבור הקסום שבין מין ואהבה, וכולנו, ממש כולנו, לא מכירים את המיניות המקורית הנובעת מתוכנו, אלא מכירים בעיקר את השפעות הכפייה התרבותית על המיניות שלנו, זו שהטמיעה בנו בושה, מבוכה ופחד מצד אחד, או כוחנות, ניצול וזילות מצד שני. לקחתי לעצמי את החירות לעשות restart לחיבור האישי שלי למיניות וגיליתי מחוזות חדשים של פשטות, שמחה, יצירה, רוך ועומקים של תקשורת אוהבת שלא ידעתי קודם.
- מיציתי את עיסוקי הקודם (פיזיותרפיסטית ילדים 20 שנה) ולקחתי לעצמי את החירות להתפטר מן העבודה וללכת בעקבות חלום שתוכנו לא היה ברור ושאין בו הבטחה של ביטחון. נתתי אמון מלא ביקום ובהדרכה הפנימית שלי שתראה לי אט-אט את הדרך. פתחתי קליניקה פרטית והקשבתי היטב למה שהבטן שלי ביקשה לומר לי – ללמוד לאהוב וללמוד איך ללמד לאהוב. בגוף, בנפש וברוח.
- למדתי שילדינו הם מורים גדולים ויותר משאנו יודעים מה טוב בשבילם, הם יודעים מה טוב בשבילם. ולפעמים הם יודעים גם יותר טוב מאתנו מה טוב בשבילנו. למדתי להקשיב רוב קשב לילדיי, ונתתי להם את החירות להקשיב לאינטואיציה שלהם גם כאשר קולות החברה ניסו לשכנע אותם ללכת בדרך המקובלת. אין הכוונה לוותר על סמכות הורית כלל וכלל, אלא לוותר על כפייה הורית ולתת מקום לגדילה מתוך התנסות. לקחתי לעצמי את החירות לא לדעת. לנסות, לתעות, לטעות, לתהות וללמוד. נפלאות קרו מהחירות הזאת...
- הבנתי שהלב יכול, יודע ורוצה לאהוב יותר מאהבה אחת, ושזוגיות איננה מבנה חברתי אלא ברית נשמתית ושיש דרכים וצורות רבות לחיות אותה. בחרתי להפוך את האבן שנקראת "זוגיות" ולהתבונן בה מחדש, לאט, בתבונה ורגישות, לשנותה מבפנים באהבה ובכפפות של משי ולהתאים אותה למי שאנחנו היום. לקחתי לעצמי את החירות לומר בקול את מה שרבים חושבים, רוצים או יודעים, אבל פוחדים לומר. לקחתי לעצמי את החירות לשחרר ממני צדקנות וצביעות, וגם לשחרר ידיעה מוחלטת על כל המושג אהבה, ולאפשר לאהבה עצמה ללמד אותי איך לחיות.
אני מזמינה אתכם להתבונן בעיניים פקוחות על חייכם, לשאול שאלות שלרוב חוששים לשאול, ולשחרר כל פעם נשל אחד מן העור הישן, כך שהעור החדש, זה הגדל מתחת, יוכל להיראות במלוא צבעיו. כך, עם תאים חדשים ורעננים בתודעה נוכל לנוע בחופשיות רבה יותר.