נשאלת השאלה היכן עובר הגבול בדק בין זכותו של אדם לחופש הביטוי לבין הטלת סנקציות חוקיות בגין הוצאת דיבה ולשון הרע?
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הנו חוק שקובע, כי הוצאת לשון הרע על מישהו הִנה עוולה אזרחית, כלומר ניתן בגין כך לנפגע כזה או אחר לתבוע את זכותו בבית משפט ולבקש פיצויים. במקרים מסוימים אף ניתן לייחס לכך גם עבירה פלילית, ועל כך ארחיב בהמשך.
מה הוא בעצם הביטוי "לשון הרע"?
אמירה הגובלת בלשון הרע הנו פרסום העלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזותו בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו; לפגוע במשרתו, בעסקו או במקצועו וכן לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. כלומר, כל אמירה שיש בה פגיעה באחר, השמתו ללעג או ניסיון לפגוע בו בדרך אחרת, עלול להוות עילת תביעה לאותו נפגע.
דווקא בשל הקלות הבלתי נסבלת לפרסום אמירות כאלו או אחרות ברשת האינטרנט, אזי גם תגובה סתמית בפורום, למשל, תהווה הוכחה לפרסום לשון הרע של אותו גולש על האחר, ולהיותו אחראי באופן מלא לדבריו.
הוצאת דיבה ולשון הרע – כעבירה פלילית
כפי שנכתב לעיל, הוצאת דיבה יכולה להתפרש לעיתים אף כעבירה פלילית ולאו דווקא כעוולה אזרחית. מהו הוא בעצם ההבדל בין שני אלו?
ההבדל העיקרי בהוצאת דיבה כעבירה פלילית, הוא עצם קיומה של הופעת כוונה באמירה לפגוע בנפגע, כאשר ללא זאת – לא תהיה אחריות פלילית.
הכוונה "לפגוע" על פי הפסיקה בבתי המשפט נעוצה בין היתר בעוצמת הפגיעה ובהיקפה, ובמקרה שכזה, חוק איסור לשון הרע מאפשר הגשת קובלנה פלילית פרטית ע"י הנפגע מן הפרסום. וכך קובע סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע:
"עבירה בשל לשון הרע לפי חוק זה תהא בין העבירות שבהן רשאי הנפגע להאשים על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט."
כלומר, כאשר הפרסום הפוגעני נעשה בזדון ומגיע ליותר מאדם אחד זולת הנפגע, רשאי הנפגע מפרסום לשון הרע לפתוח בהליכים משפטיים פליליים נגד המפרסם. המשמעות: נקיטת הליכי קובלנה פלילית פרטית, כאשר הנפגע הוא זה אשר נכנס בנעליה של מדינת ישראל כמאשימה, והוא זה אשר מנהל הליכים משפטיים פליליים כנגד הפוגע, ובסופם ייתכן שהפוגע אף יורשע בפליליים.
פיצויים כספיים בגין לשון הרע
במידה שאכן הצלחנו להוכיח כי נפגענו בלשון הרע, הרי שבניגוד לכללים האזרחיים בבתי המשפט – כאשר בתביעה אפשר לקבל פיצוי על נזק שנגרם בפועל בלבד, אזי שבחוק איסור לשון הרע ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק עד 50,000 ₪. יתרה מכך: החוק קובע שאם נוכיח שלשון הרע פורסמה ב"כוונה לפגוע", יוכפל הפיצוי.
במרבית המקרים, פסיקת בתי המשפט איננה נוטה לפסוק בסכומים המכסימליים, אלא ניתן משקל רב להתנהגות אותו אדם שפרסם את לשון הרע טרם הפרסום ואחריו, כוונתו והיקפי הפרסום כנגד הנפגע, ובית המשפט יוכל גם להתחשב בכוונה או בהיעדר כוונה לפגוע, בהתנצלות או בתיקון הפרסום על ידי אותו אדם אשר פרסם את הפגיעה.
האם אכן ישנה אנונימיות באינטרנט?
ברור כי ישנן צורות שונות של פרסום באינטרנט ובחלקן הפרסום הוא אנונימי לגמרי וללא שם או כתובת. לכן, המחוקק מנסה למצוא במידת הצורך פתרונות לנושא, כגון בקשה לבתי המשפט לפנות לאתר המפרסם בדרישה לקבל פרטי המפרסם המלאים. אם גם בדרך זו לא יהיה ניתן לאתרו, אזי ניתן לבקש צו מבית המשפט את כתובת ה-IP של הגולש ואִתה לגשת לספק האינטרנט הרלוונטי, וכך לאתרו באופן דייקני.
חשוב לזכור כי במקרה של עוולה אזרחית בלבד, פרטי כתובת ה-IP לא ייחשפו אלא רק במקרה של פרסום שיוגדר כעבירה פלילית. אולם גם כך, המציאות בארצנו מראה כי חשיפת פרטי מוציא לשון הרע, תהיה בדרך כלל רק במקרים חריגים ומיוחדים.
