גבי, הבעל והגרוש לעתיד, אינו נוכח. אני שואלת עליו, מנכיחה אותו בהיעדרו. בטלפון סוכם שיבואו ביחד. להתאחד כדי לפרק נכון. "את לא מבינה... היא אומרת", הכול עומד להתפוצץ – עוד מעט ורעידת האדמה תתרחש... ברגע האמת, לא יכולתי להביא אותו לכאן... האדמה רועדת – ולי אין כוחות יותר להעמיד פנים...", אומרת רינה.רינה פורשת יריעה של מאבק קשה. מלחמה קרה בין שני אנשים שפעם אהבו והיום נאבקים. חוקרים פרטיים, עורכי דין, שתיקות ארוכות, דמעות מוחבאות אל תוך הכרית – מלחמה קרה ומתישה. גבי, עדיין בבית. ישן גב אל גב עם רינת ושניהם שומרים על קוד השתיקה – הילדים לא יודעים דבר היא אומרת. האומנם?
בשעה שאחרי אני משוחחת עם גבי, מחזיקה עבור הילדים שטרם הכרתי את החוטים הנפרמים. חושבת כמה גדולה צריך ברגע הזה – להפריד בין הרגשות והכאב שלי לבין הצורך שלהם. להצליח לראות מה הילדים צריכים.
כשהאדמה בוערת
זוגות במאבק משפטי מביאים עמם תחושות קשות לרבות כעס, כאב, עצב בלתי נדלה ותחושת הישרדות – המלחמה היא מלחמת חיים ומוות. אנו נאבקים על הרכוש ובעצם נוקמים את ההשפלה. אנו רבים על משמורת ומביאים את הפחד להינטש. אנו רבים על מזונות ובעצם מביאים את תחושות הזעם על הניצול הרגשי.
אנו ממשיכים לריב ולהתכתש כדי להמשיך ולהישאר בקשר. אנו מעדיפים לשנוא כדי לא להרגיש את האהבה שעוד נותרה.
בעוד האדמה בוערת אנו נדרשים להתאחד כדי להתפרק נכון. האם זה אפשרי? האם ניתן בתוך כל הכאוס והכאב לשתף פעולה?
ו... הילדים? למה הם זקוקים?
אנחנו מפחדים וגם הם. הקרקע נשמטת מתחת רגלינו וגם עבורם האדמה בוערת. אנחנו יצרנו ופירקנו ולהם אין שמץ של שליטה על מה שקורה, מפקירים עצמם בידינו – המבוגרים.
הם משוועים לתחושת ביטחון ושליטה, הם זקוקים לתמיכה ולעיטוף, הם רוצים ודאות. הם צריכים שלא נבלבל אותם במסרים כפולים ונהיה ברורים וגם... הם צריכים שאנחנו לא נתפרק. שנצליח להתמודד עם הפירוק ולתת להם תמיכה. שניתן להם את השקט שלהם. שלא נכניס אותם לפינות אפלות. שלא נאלץ אותם לבחור בין שניים שהם הכול עבורם.
כשהאדמה בוערת, לא פשוט לפנות בתוכנו מקום כדי להיות איתם, לנחם ולהרגיע. להכיל. אבל... זאת המשימה.
רצינו לומר לכם...אימא ואבא מתגרשים!
רבות דובר ונכתב על נכון ולא נכון בשיחה מול הילדים. בין ההדגשים החשובים בעיניי:
* לקיים את השיחה יחד – שני ההורים
* לומר את הדברים פשוט וישיר – בגובה העיניים ובאופן מותאם לגיל הילדים
* להשתדל ולהכיל את התגובות הרגשיות. הן לגיטימיות
* לא להעמיס בפרטים אך כן לתת ודאות עד כמה שניתן לגבי העתיד
* במידה שיש פערים משמעותיים בגיל הילדים וברמת ההבנה, לשוחח קודם עם
הבוגרים, ואם מתאים – לצרף אותם לשיחה עם הצעירים בבית
* להגיע אל השיחה כמה שיותר ברורים עם עצמכם. אם יש צורך – לקבל סיוע מקצועי מקדים
מעבר לקווים המנחים, חשובות בעיניי הגמישות והחשיבה המקדימה באופן שמותאם לסיטואציה. עדיף ורצוי לקיים את השיחה כששני ההורים יחד, אך לא בכל מחיר. פעמים ההורים אינם מסוגלים להתמודד עם המשימה והיחד הזמני הזה מייצר יותר נזק מתועלת.
לא תמיד אנחנו ברורים עם עצמנו מספיק ולפעמים אין ברירה אלא לקיים את השיחה ולא לדחות אותה. כללים הם חשובים אך יותר מהכללים חשובים האנשים.
אחרית דבר
רינה וגבי נפגשו עמי כמה וכמה פעמים בפגישות נפרדות, עד לרגע האמת. עד לרגע שבו היה לשניהם מספיק כוח ואומץ להתאחד כדי להיפרד.
הם סיפרו לילדים את הבשורה יחד והצליחו לשים בצד את הכאב ואת המאבק המשפטי וניסו כמיטב יכולתם בשיחה וגם אחריה, לתמוך בכל אחד מהילדים.
על המאבק המשפטי הם לא הצליחו לוותר וגם לא רצו, אך ניסו בכל כוחותיהם להשאיר את הילדים מחוץ לכאוס ולמאבק.
נכון להיום הכול כבר בגדר זיכרון רחוק. הצלקות עדיין שם אם מביטים בעין בוחנת, אך רינה וגבי מצליחים היום לנהל מערכת יחסים טובה כהורים גרושים ומאפשרים לילדים שלהם לחוות את השקט שאחרי הסערה.
פעמים רבות בחיים אנחנו נמצאים כל כך בתוך הסיטואציה שקורית עכשיו, עד שאנו שוכחים לחשוב על היום שאחרי. היום שאחרי הלידה, היום שאחרי הבחינה, היום שאחרי המאבק. יש אור בקצה המנהרה ואחרי כל שפל באה בסוף גם הגאות.
הכותבת היא יועצת זוגית ומשפחתית. מייסדת את "לפני שנפרדים", ייעוץ זוגי ומשפחתי במשבר. אתר: nifradim.co.il טל': 052-2274983
