22 ינואר 2019,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

התפתחות אישית

במשגב והסביבה

רונית סמדר-דרור: תהליך ההיפרדות- תהליך אבל

Share

רונית סמדר-דרור: תהליך ההיפרדות- תהליך אבל

רונית סמדר-דרור
יש שלבים רבים לסיום מערכת יחסים. התפרקות של מערכת יחסים, כמו התפיסה שלה בתהליך מורכב ומסובך.

הדרך המובילה לסיום מערכת יחסים מורכבת מתוספות רבות, קטעים רבים של אי- שביעות-רצון ועימותים, קצרי-תקשורת אינסופיים, אכזבות בלתי פתורות ללא סוף, והתפכחויות מאשליות. מבחינה רגשית, סיומה של מערכת יחסים דומה במאוד בטבעה לאבל על מותו של אדם אהוב. יש הבדל חשוב אחד. כאשר מערכת יחסים מסתיימת באופן התנדבותי, תמיד נשארת קיימת במוחנו האפשרות להחיות אותה מחדש. "אולי אנחנו צריכים לנסות שוב". הרגשה זו מתעוררת לעיתים קרובות שנה או במקרה הרע מספר שנים לאחר שהסתיימה מערכת היחסים, ועלולה להוביל לתחושות של אובדן זמן כביר. כאשר מתאבלים על אדם שמת קיימת תמיד ההכרה המודחקת שהאדם עליו אנו מתאבלים מת. למרות שהמתאבל עובד דרך שלבים רבים של אבל הכוללים תקווה, ייחול למצב דברים אחר, תפילה לנס, לבסוף המתאבל חייב להתמודד עם העובדה הבלתי ניתנת לערעור של מוחלטות וסופיות המוות. זה אינו המקרה כשמערכת יחסים מתרסקת בעקבות גירושין.
בלבול, ספק, חרטה ומקרים של חזרה ל"זירת הפשע" הנם אירועים שכיחים בתום מערכת יחסים, היות ובני זוג לעיתים קרובות אינם מבינים את הדינמיקות הפנימיות של השותפות שלהם ואילו דברים פעלו זה כנגד זה ברמה לא מודעת. הם לא זיהו באמת מה הביא אותם להיות זה עם זה מלכתחילה ומה הם ניסו להשיג. אנשים עוברים דרך שלבים הניתנים לזיהוי בבירור כשהם מעבדים את חיסול מערכת היחסים שלהם. תחושות אלה הן זהות בין אם מערכת היחסים הייתה נישואים ממושכים או פשוט מגורים משותפים לתקופה יחסית קצרה. במקרים מסוימים, הכאב המתלווה לסיום רומן חולף הוא אף חד יותר מאשר מערכת יחסים ארוכת טווח, משום שמעורבות כאן תקווה כה רבה ופנטזיות בלתי-מוגשמות רבות.

התחושות:

הלם- אני לא יכול/ה להאמין שזה קורה לי – המידע הבלתי רצוי מועלה למודעות, כשבעקבותיו עולה ניסיון מיידי להכחשה. מצד שני אנשים אומרים ש"אני יודע/ת שזה קורה לי", אבל באותו הזמן ממש הם אומרים "אני לא מסוגל/ת לסבול את זה ולכן אני לא רוצה להאמין שזה למעשה מה שקורה לי." ההכרה הראשונה לכך שמערכת יחסים מסתיימת מביאה איתה אינספור גרסאות של הכחשה. גרסאות אלה משתרעות מתחושות של "זה לא יכול להיות נכון", "היינו זיווג מושלם", "היו לנו כל כך הרבה זמנים ממש טובים ביחד", נישואים של אנשים אחרים מסתיימים, לא שלי", וכדומה. במצבים כאלה אנשים רבים לא מסוגלים לאכול או אוכלים ללא הפסקה, מעשנים ומנצלים את גופם באופן כללי. הם מתנסים ברגשות, תפיסות אינטלקטואליות ותחושות פיסיות החורגות הרבה מעבר לטווח החווייתי הנורמלי. הם מרגישים שהם אינם עוד בשליטה ולכן נהיים מבועתים. למרות קשיים אלה, אלו הן התחושות הטבעיות המרכיבות את הצעד הראשון בתהליך הרגשי של סיום מערכת יחסים.
הכחשה- את/ה לא יכול/ה לעשות לי את זה – השלב המכאיב יותר הזה מתרחש בכל פעם שסיום מערכת היחסים מסמנת את השלמתו של שלב התפתחותי עבור צד אחד בלבד. עבור בן הזוג האחר, הסיום נראה כאסון – כאילו הוא התרחש בזמן הלא נכון. משפטים כמו "את/ה לא יכול/ה לעזוב אותי", "הילדים צעירים מידי", "את/ה לא יכול/ה להשאיר אותי לגדל את הילדים לגמרי בכוחות עצמי", "אני לא מסוגל/ת להתמודד עם זה", "אני אשתגע" חוזרים על עצמם באופן תדיר. האדם שבאופן חד צדדי משלה את עצמו שמערכת היחסים לא נגמרה, והוא תמיד האחד שאומר "אני לא מבין/ה למה היא/הוא היה/תה חייב/ת לסיים את זה, אני הייתי מאושר/ת…" מציג באמצעות הערות אלה ממש את מלוא היקפה של ההתמוטטות הבלתי מתקבלת על הדעת במערכת היחסים. ואמנם, אדם שכזה אף לא היה מודע לחוסר שביעות הרצון הקיצוני, להתרחקות או לחוסר, שחווה הצד השני. חשוב ששני הצדדים יבינו, במיוחד האדם שנעזב, שברמה לא מודעת שניהם מסכימים על יכולת הקיום של מערכת היחסים שלהם. אלמלא הכרה זו, האדם ש'ננטש' עלול להתחיל לחשוב על עצמו כקורבן, במקום כשותף פעיל בתהליך והחלטה שנובעת ממנו. על שני הצדדים להיות מודעים לחלוטין שההחלטה על הפרידה, היא כזו שהם במודע או לא במודע, רצו ותכננו.
התמקחות- אני אעשה הכל, רק תגיד/י שזה לא נכון – אחרי התקופה הראשונית של הכחשה, הבלתי-נמנע מופיע מולנו לפתע – מערכת היחסים הסתיימה. בעקבות הופעה זו מגיעה פאניקה, תחושה המתבטאת על ידי שני בני הזוג באופן שווה. "אנחנו לא יכולים פשוט לגרש את זה", "תגיד/י לי שזה היה רק חלום רע", "אני אעשה הכל, רק תגיד/י שזה לא נכון", וכדומה. זהו ניסיון נואש להציל, לחבר את החתיכות השבורות. שלב זה מסמן את ההכרה הראשונה של איך החיים היו מחוץ למערכת היחסים. לעיתים תכופות בני זוג בצעו ניסיונות פסיביים קודמים לסיים את מערכת היחסים, למשל באמצעות פרשת אהבים. הם חוזרים לנישואיהם מבלי לפתור אף אחת מהבעיות, אך ורק בכדי לקיים רומן אחר ולפזר את הנישואין שנים לאחר מכן. בנקודה זו הפחד והפאניקה מחלחלים פנימה. אכן, כאשר זוג עומד בפני המציאות ההורסת שהאדם שעליו הם התלוננו, למעשה קם ועוזב אותם, הם נתקפים בתחושה אמיתית של אימה. בשלב זה בני הזוג מוכנים לעשות כל דבר, לא בגלל שמערכת היחסים יכולה להינצל, אלא פשוט בגלל שהם מפוחדים (טקטיקות אלה לרוב רק מעכבות את הפרידה הסופית הבלתי נמנעת). לעיתים משברים אלה מלמדים אנשים לגלות את הכוחות הטמונים במערכת היחסים שלהם. להתמודד עם חסרונותיה וכך לאפשר לה לשרוד ולפרוח. דבר זה הוא בר ביצוע אם למערכת היחסים יש מספיק איכויות פנימיות ואלמנטים מוטבעים כדי להחזיק אותה שלמה. זה בדרך כלל הזמן שבו בני זוג פונים ליועצי נישואין.
דכאון ועצב- לעולם לא אפסיק לבכות – מודעות לאובדן שקעה פנימה, מלווה בצער עמוק ויגון. בנקודה זו יש מודעות לאובדן, לא רק של אדם, אלא גם של היסטוריה, הקשר חברתי, תחושת זהות והגדרת העצמי. תקופה זו מאופיינת באמצעות התאבלות, היפרדות לשלום מכל מה שהיה וכל מה שיכול היה להיות, באמצעות דמעות בלתי פוסקות ותחושה מכרסמת של הימצאות במצב מוכה אבל. בנקודה זו אנשים עדיין מקווים לנס, למרות שהבכי שלהם הוא סימן ברור שברמה עמוקה יותר כלשהי, כמעט פרימיטיבית, הם עמדו בפני העובדה שלא תהיה הצלה, ולא חזרה. כל זה מלווה בפחד ואי נוחות – שזה לא הופך לבכי. דבר זה רק מחמיר את המצב, היות ותהליך התאבלות בריא עוזר לפצעים להחלים.
השלמה- ההתייצבות מול העניין – תקופה זו מאופיינת באמצעות הכרה של הסופיות של מערכת היחסים. שני הצדדים מתחילים להבין שהתמקחות לא תועיל ושלא נותר דבר להצילו. "ניסיתי הכל ושום דבר לא עבד". האבל התחילי הופך לבהירות ותהליך ההחלמה מתחיל.

תהליכים רגשיים נוספים:
הכל באשמתי – בנקודה זו בני הזוג מנסים לרדת לחקר הסיבות לפירוק הנישואין, להסביר ואם עולה הצורך – להצדיק את עצמם, מדוע היה זה בלתי נמנע. התגובה הראשונית היא להאשים את עצמי "הכל באשמתי". בעקבות זאת מגיע סיכום מפורט בדעתו של אדם של כל פשעי וכישלונות העבר. כל עוד מערכת היחסים מחזיקה מעמד כל ההתמרמרויות נותרות מוסתרות והחיים ממשיכים. ברגע שמערכת היחסים מסתיימת בני הזוג מאולצים לעמוד בפני המוחלטות של מעשיהם ובחירותיהם. לעיתים קרובות הם מגיעים למסקנה שהם היו צריכים להיות יותר בשליטה על המצב. ואמנם, אין אדם מושלם ובתוך מערכות יחסים כל אחד לפעמים נוהג ברוע, בגסות, בחוסר נחמדות ובאנוכיות. מודעות זו גורמת לאנשים לפוצץ את טעויותיהם ואשמתם אחרי חיסולה של מערכת היחסים, דבר שבתורו מביא לאשמה. זהו שלב מסוכן, היות וכל כך קל להישאר תקועים בתוכו ולראות את הפרידה ככישלון אישי. חשוב להבחין בין מצבים בהם באמת טעינו לבין אלה בהם מעשינו – אם כי מתנגדים לשותפנו – לא משקפים הפרעות או פגמים באישיותנו. חשוב להבין שתחושת אשמה היא נורמלית, אך אדם חייב לזהות אשמה אמיתית כדי שיוכל לעבד אותה ולהמשיך לנוע מעבר לה.
הכל באשמתך – היות ורוב המיתוסים הנוגעים לאהבה מביאים אותנו לאמונה שאהבה היא חולפת ומושלמת, כשמערכת יחסים מסתיימת "ברור שמישהו אשם בזה". כמו בשלב הקודם, קל להישאר תקועים בשלב זה, לחוש תחושת קורבן ולהתמלא ברחמים עצמיים. בכדי להיות מסוגלים לסיים מערכת יחסים ללא תחושת ניפוץ לרסיסים ובלבול, חשוב להבין את הסיבות מאחורי הכישלון. בכדי להרפות ממערכת היחסים ולהמשיך בחיים, הכרחי לעבור דרך כל מגוון ההסברים והסיבות האפשריים.
אני לא בטוח/ה שזה באמת מה שאני רוצה – לעיתים הצד שיוזם את שבירת מערכת היחסים עובר דרך לולאה של פאניקה רטרואקטיבית, אימה ובלבול. הוא מוצא את עצמו חושב "אוי, באמת עשיתי את זה ועכשיו אני לא בטוח שזה מה שאני רוצה". תחושה זו מקבילה לרוב למציאות של המיטה הריקה, ערבי שישי הבודדים, הבית השקט, ארוחות הערב לבד. היות ואף מערכת יחסים אינה כולה רעה, דבר זה עשוי לשקף את חוסר הביטחון של אותו פרט לגבי נכונות החלטתו. ואמנם, ההחלטה להיפרד מבוססת על הרגשות השליליים, בעוד התכונות החיוביות וזיכרונות נוגעי-לב אחרים נוטים לעלות לשטח בשלב זה. אנשים נזכרים עכשיו שהיו דברים טובים וזמנים טובים מעורבבים עם הרעים, וזה יכול להיות מבלבל מאוד. מחשבות שניות וחרטות בנקודה זו הן אינדיקציה ברורה לפחד. בני אדם נדהמים תכופות, עם זאת, שאחרי שהם שרדו את תהליך ההתאבלות, יש חיים אחרי הנישואין. אין זו התרחשות נדירה לצד שהוא "הקורבן" לעבד וכך להכיר את המציאות טוב יותר מאשר הצד שיזם את  הפרידה. זאת מכיוון שהם מאולצים מכורח הנסיבות להתמודד עם רגשותיהם, ולעיתים קרובות מסוגלים למצוא דרך לשרוד.
אני כבר לא עצמי – לכל מערכת יחסים, אפילו גרועה, יש השפעה מייצבת על חבריה. היא מספקת קווים מנחים לגבי איך צריך לחשוב, להרגיש, לקוות, לפעול ולהתנהג. במובנים רבים, מערכת יחסים מגדירה הרגלים והתנהגויות, היא קובעת גבולות ומספקת הזדמנויות, היא משרה הרגשה שמישהו סקרן ומעוניין. מערכת יחסים מספקת נקודת התייחסות, מישהו לבדוק איתו, מודעות נוספת ביקום המגיבה לקיומנו ומשקפת אותו.
 

לאתר של של מכון ס.ד.ר בהנהלת רונית סמדר דרור>>





 

קטגוריה: 

הוסף תגובה